אופיר ליבשטיין זכרונו לברכה, ראש מועצת שער הנגב, נהרג בשבת השחורה בהיתקלות עם מחבלים. אחיינו, סרן במילואים ר', קצין ביחידת יהל"ם שנמצא כעת בתוך רצועת עזה, הקדיש לזכרו פיצוץ מנהרת טרור באזור בית חאנון. לפני הפיצוץ אמר ללוחמיו: "אחד הנרצחים הראשונים במבצע הזה היה הדוד שלי, אופיר ליבשטיין ז"ל. הוא לקח את הנשק בבוקר יום שבת ויצא מהבית בשביל להרוג מחבלים. אופיר הגדיר את עוטף עזה כ-95% גן עדן ו-5% גיהינום. אני רוצה, לא כאקט של נקמה, אלא כאקט של הגנה על המולדת, להקדיש את הפיצוץ הזה לאופיר, כאחד מהמאמצים להחזיר את עוטף עזה ל-100% גן עדן".
אחיו של אופיר, דורון ליבשטיין, התייחס הבוקר למחווה הזו: "התרגשתי מאוד, על המילים ועל המעשה. המילים לא נאמרו כאקט של נקמה, אלא כהגנה על המדינה. זה נתן לנו ויז'ן, תקווה, ל-100% גן עדן. זה מה שהם עושים שם. זה לא הלחימה של עכשיו, אלא מה תהיה התוצאה בסוף. לזה אנחנו מתפללים, זו התמונה המנצחת שלנו וזה המורשת של אופיר. זה מה שהוא רצה עבור האזור, עבורנו, עבור הפלסטינים, עבור כל מי שחי שם ורוצה לחיות בשלום. דרום אדום, פסטיבל כלניות, עתיד יותר טוב".
דיברת עם ר'?
"שלחתי לו הודעה, כל המשפחה שלחה לו הודעה, אבל הוא נמצא בעזה מאז ההלוויה של אופיר. לא שמענו ממנו. זו הפעם הראשונה שאנחנו שומעים ממנו בצורה הזאת. אנחנו מתפללים לחזרתו הביתה בשלום. הוא עושה שם עבודה מדהימה, כמו כל החיילים שלנו. כולם דואגים לחיילים ומקווים שיחזרו בשלום".
חודש אחרי, איך התחושות במשפחה?
"לא יודע מתי נתאושש ואיך נעכל את מה שקרה. אופיר דמות מאוד דומיננטית, גם במשפחה - הוא העוגן שלנו. כל החגים, כל קידוש ביום שישי, הכל זה אצלו. החודש הראשון הוקדש כולו לייצוב המשפחה. ורד, אשתו, גיבורה אמיתית. גם בנו ניצן נרצח באותו אירוע בשבת השחורה. יום אחרי שקברה את אמא שלה ואת הבן שלה, יומיים אחרי שקברה את בעלה ושלושה ימים אחרי שקברה את בן אחיה, הקימה בית במתן. החבר'ה מהקיבוץ עזרו להקים את הבית. שבוע אחרי זה עשו על האש בבית, 50 איש. זה מראה את כוח החיים, את כוח התקומה. ורד רצתה לקבור את אופיר בכפר עזה. זה מראה לאן פניהם. התפקיד של כולנו זה לעזור להם בתקומה ובהתאוששות, ליצור את הביטחון והאמון בצבא, בממשלה, באנושיות של אנשים שעשו כאלה דברים נוראיים. יש פה תהליך עמוק. אופיר מסתכל עלינו מלמעלה ומחזק אותנו, כי זה בן אדם שכל חייו נלחם עבור השלום".
ה-5% גיהינום שדיבר עליו הפכו לרוב. מה היה חושב אם היה רואה את זה?
"יש משפט אחד נוסף שהוא אמר: 'האור והטוב ינצח'. חייבים אופטימיות, אחרת בשביל מה? כל החיים שלנו נילחם? חייבים ליצור לנו פה גן עדן שלנו ולא לשלושה חודשים, תשעה חודשים או שלוש שנים, אלא משהו ארוך טווח. לעשרות שנים, אולי מאות שנים. זה אומר חשיבה אחרת, תפיסה אחרת, לא כל החיים להילחם. הם נלחמו 22 שנה, חטפו על הראש פגזים, וזה מתקדם לכל המדינה. חייבים פתרון אחר".
אתה נמצא בניו יורק לטובת פעילות הסברה. איך זה נראה משם?
"הגעתי ישר לריאיון בפוקס ניוז ואחר כך לפגישה עם הרבה תורמים ישראלים ויהודים שרוצים לשמוע מה קורה. בערב היה אירוע מאוד גדול שבו הסברנו וסיפרנו מה קורה. היהודים והישראלים בניו יורק מאוד מתרגשים ממה שקורה במדינה, מאוד רוצים לתרום ולעזור. כל מי שיכול היה להתגייס, חזר והתגייס. הם תורמים מכספם, בכל הדרכים שיש להם. יש המון הסברה מקומית פה. הם מאוד דואגים כשהם רואים את גילויי האנטישמיות באוניברסיטאות בארצות הברית ובמצעדים ברחובות".
מה הם מספרים לך על זה?
"הם מתעוררים, כמו שאנחנו התעוררנו. הם קוראים לזה 'ההתעוררות של ה-8 באוקטובר', כמו שאנחנו בישראל התעוררנו להבין שאין שמאל ואין ימין, יש לנו רק מרכז וצורך אמיתי להגן על התושבים של המדינה שלנו. ככה גם הם. הם מבינים פתאום שקשה מאוד להסביר את מה שאנחנו עושים וחשוב מאוד להיות מאוחדים עכשיו, כמו שאנחנו במדינה. הם עם רגל אחת בישראל ורגל אחת בגולה, עושים הסברה ומשתדלים הכי טוב לתמוך במה שקורה פה במדינה".