רבות דובר על הסרוויס הסוער ב"המטבח המנצח VIP" (פרק חדש במוצאי שבת, אחרי החדשות, ערוץ 12) שהסתיים בפיצוץ בין רותי ברודו לנינה ונסובסקי, אבל בזמן שאבי כאכון ונינה בישלו במטבח את הארוחה הנועזת והשנויה במחלוקת, נרשמו גם מספר רגעים מרגשים מאוד. דניאל כהן סיפרה על החיים עם התואר "הבת של", אבי ונינה חלקו געגועים וזכרונות מאביהם האהוב שהלך לעולמו ובעוד סבב בהתנצחות הבלתי נגמרת בין רותי לאלון אבוטבול, הכוכב ההוליוודי פתח את הלב וניסה להבין אחת ולתמיד מה יש לרותי נגדו.

סערה ושמה רותי ברודו

כשאבוטבול שתה בטעות מקנקן המים המרכזי שעל השולחן כולם פרצו בצחוק, אלא שאת רותי זה הכעיס. "אחד הדברים הכי חשובים בינינו כבני אדם, זה לראות אחד את השני ולתת אחד לשני מקום", טענה, "יש אנשים שלא רואים אחד את השני, לוקחים, שותים את זה ולא מסתכלים מסביב וחושבים: אולי זה לא שלי?".

אבוטבול הגיב לה מיד: "את לא נותנת לי מקום מאז שהגעתי לפה. את מגדירה אותי, מחליטה עליי דברים ולא רואה אותי ממטר. יקירתי, את אדם מהמם, מרגש ומסעיר. אני חושב שהאינטליגנציה שלך כל כך גבוהה, האינטואיציה שלך כל כך חזקה וניסיון חייך כל כך עשיר - ועם זאת, את לא שמה לב לאדם האחר. למה את עולבת בי? למה את מזלזלת? אני יכול ומותר לי לחפור כמה שאני רוצה. אהבה זה לאהוב מישהו אחר בגלל מי שהוא, לא בגלל מה שנדמה לי שהוא צריך להיות".

חיים כהן הציע תזה משלו למערכת היחסים המורכבת בין אבוטבול לברודו: "מההיכרות הארוכה שלי איתך, רות, היחסים שלך עם מתי באיזשהו מקום לא הסתיימו. סיימת אותם, אבל יש לך עוד הרבה מה להגיד. אלון, באיזשהו מקום, כנראה מייצג את מתי בדבר הזה. כל השיח הזה לא עוסק בכם, כל אחד עוסק בעצמו".

לא רוצה להיות "הבת של"

דניאל הלכה בעקבות אביה איציק לעולם המשחק, אבל מגיל צעיר הייתה צריכה להוכיח את עצמה ולהתנתק מהתואר "הבת של". "כשהייתי בת 14 שיחקתי בסדרה. אבא השיג לי את האודישן, שלח אותי לשם. כשהייתה הפרמיירה הוא שאל אותי אם אני רוצה שהוא יבוא איתי. אמרתי לו לא. רציתי להרגיש שאני המבוגר האחראי, שאני לבד, אין הורים". את איציק זה הפתיע מאוד: "כשהיא אמרה לי 'לא', זה גמר עליי. שבר אותי. חשבתי, מה, היא לא רוצה שאבוא איתה לפרמיירה הראשונה שלה? זה לא יחזור עוד פעם, לא תהיה עוד פרמיירה כזאת. אני מבין שיש צל ואתה לא רוצה להיות בצל, אתה רוצה לבלוט. הייתי בשוק הרבה מאוד זמן".

דניאל הודתה: "לא ראיתי את זה. הייתי ילדה, חשבתי על עצמי, התעסקתי בדברים שלי. בתור ילדה, את הרבה פחות מבינה את העומק הרגשי של ההורים שלך או את מה שהפעולות שלך יכולות לעשות להם. את לא רואה את זה. אני יודעת שחובת ההוכחה עליי, ואם אחיה כל החיים בתור 'הבת של', עשיתי משהו לא נכון וכנראה שאני צריכה להיות במקצוע אחר".

אבוטבול שיתף במערכת היחסים המורכבת עם בנו: "לבן שלי היה עניין רציני, נמאס לו ממני. לא דיברנו שלוש שנים. הייתי בגיל שהבנתי שדרכי הפעולה שלי לא משרתות אותי. נסעתי שש-שבע שעות באמצע אמריקה, הגעתי אליו לאיפה שהוא נמצא ודפקתי לו בדלת. הוא שאל: 'מה אתה עושה פה?'. שאלתי אותו: 'אכלת? אתה רוצה לאכול?'. הוא אמר: 'לא יודע, אפשר, אבל אני לא מאמין שאתה פה'. אלה לא דברים שהייתי עושה פעם, הייתי מתבצר בעמדה שלי: אני הצודק, אני רוצה שתלמד, אני רוצה שתגדל, אני אלמד אותך, אתה לא יכול להתנהג ככה לאבא שלך, אני אחנך אותך. זה לא היה רלוונטי. שיניתי את אורחותיי, כי כבר לא יכולתי להיות האיש הזה. צמחתי גם אני כאבא. זה אחד התפקידים האהובים עליי".

הגעגועים לאבא

כשאבי ונינה הכינו במטבח את סלט הבישבש, נזכרה נינה: "אצלנו בבית זה סלט קבוע בימי שישי. הפלפלים החריפים מחברים אותנו לילדות שלנו, לאבא. כשאבא נפטר, הרגשתי שאיזשהו חלק חסר לי בגוף. הייתי מחוברת אליו. הוא היה הבן אדם הכי מצחיק בעולם, עם שמחת חיים". אבי נזכר בפרידה הקשה מאבא: "הוא היה בן אדם קטוע רגליים, עם כיסא גלגלים, ובכל זאת היה צוחק, מאושר, מבסוט, מעיר לי הערות בטלוויזיה וברדיו. היו לו שבועיים וחצי שהוא גסס. ישבנו במשמרות לידו, נינה ואני. הרגשתי שהוא לא רוצה לעזוב אותנו. לא ראיתי את אבא שלי נפטר, לא הסכמתי לראות אותו. אומרים שאם אתה רוצה שאבא שלך יבוא אליך בחלום, אסור לך לראות אותו כשהוא מת". נינה סיפרה: "התמונה שלו אצלי בחדר, הוא וסיגל יחד, מחוברים אחד לשנייה. אני מסתכלת עליהם, מדברת איתם ומתגעגעת".