ברוב הפעמים שנתקלתם בשחקנית לירית בלבן על מסך הטלוויזיה שלכם היא גרמה לכם להיקרע מצחוק. לדמויות רבות שהיא גילמה היה פן קומי מובהק, אפילו אם הן היו חיות בעולם לא מצחיק בכלל. המפורסמות שבהן היו נעמי כפית מסדרת הפשע "הבורר" ופזית חכם מהקומדיה "חברות", אבל האתגר האמיתי שלה כשחקנית הוא דווקא דמויות כמו הגננת חווה, אותה היא מגלמת בסדרת המתח "תיק נעדר", המבוססת על ספרו של דרור משעני.
"מאוד אהבתי להיות במקום הזה כשחקנית", סיפרה כשנזכרה בדמויות הדומיננטיות אותן היא נוהגת לגלם, "וזה מקום שהוא פחות מוכר לי. אני אוהבת לקבל דמויות שהן לא הטייפקאסט הרגיל שנותנים לי. בניגוד לתפקידים אחרים, חווה היא מפוחדת וחסרת אונים וזה אדיר מבחינתי לעבוד בכיוונים האלה. פה ושם אני כן מקבלת תפקידים כאלה, כמו בסדרה 'מלאך של אמא' ששודרה ב-yes, אבל אני משוועת לעוד דברים כאלה".
פעם אמרת שאת חושבת שזה בגלל הלוק.
"אני לא יודעת אם זה בגלל הלוק או על מה לשים את האצבע. יש בי משהו מאוד קומי, זה יוצא ממני החוצה יותר בקלות, אבל בפנים אני לא קומית בכלל. כשאני נכנסת לתפקיד דרמטי יש פתאום מלא כפתורים חדשים שאני יכולה ללחוץ עליהם, זה מאתגר אותי ואני שותה תפקידים כאלה בצימאון". 
"הייתי מלאה ברגשות אשמה. אולי עשינו לה עוול?"
את דמותה של חווה אנחנו פוגשים כשחיים שרה (אותו מגלם צחי גראד), גבר אלים שרצח את אשתו, שם לב לסימני אלימות על הגב של הילד שלו, שלום, ומגיע להתעמת עם מנהלת הגן בנושא. חווה הודפת את הטענות כי קיבל מכות בגן ועוקצת את האבא, שמגיב באגרסיביות ואוחז בגננת בחוזקה.
"זו התמודדות של כל גננת מול ההורים. היא מנסה לשמור על המקום שלה", מגנה לירית על חווה, "אם כל הורה יתחיל להתערב היא לא תצא מזה. להורים יש נטייה קשה לא לראות את כל מה שמונח בפני הגננת והיא לא חוששת עד הרגע שהוא אוחז בה. זה עובר את הגבול, זה מפחיד והיחס שלה משתנה אליו והופך לחשש".
איפה את וחווה פוגשות אחת את השנייה?
"היא אישה שחשוב לה לעשות את הדברים על הצד הטוב ביותר ואם משהו מסתבך זה מערער אותה. גם אני כזאת, אם קורים דברים שמעמידים אותי בספק אני מאוד מתערערת מזה. מצד שני, היה חשוב לי להביא אותה בתור אישה פרטית, ששומרת הכל בפנים, אפורה אפילו, לעומתי שאני בן אדם יותר פתוח".
היית מסוגלת להיות גננת?
"זה מקצוע קשה. את כל הזמן סביב הילדים וזה יכול להביא אותך לקיצון. אני מאוד מזדהה עם הקושי של גננות, אני לא חושבת שהייתי יכולה לעשות את זה, זה אחד המקצועות הכי פחות מתגמלים שיש. להיות גננת טובה זו שליחות".
בפגישה עם חיים, מבלי שזה נאמר מילולית, יש תחושה שחווה מואשמת בכך שהיא מכה את הילדים.
"תשמע סיפור. לבן שלי הייתה גננת שהייתה בסדר גמור. זה היה גן חדש, אנחנו היינו המחזור הראשון שלה והיא מאוד השתדלה, אבל חלק מההורים לא אהבו אותה. היא לא הייתה אישה מלאה בחום, אהבה וחיבוקים, אבל היא הייתה בסדר. מתישהו התחילו שמועות שהיא מכה ילדים, שהיא תלתה ילד על המעקה של המדרגות ועוד כל מיני סיפורים".
סיפורים או עובדות?
"נורא קל להסית הורים נגד גננת וגם אני נסחפתי. התחיל רחש בחש בין ההורים ובסוף העיפו אותה והביאו מישהי אחרת. אני זוכרת שהייתי מלאה ברגשות אשמה אחרי זה. אולי עשינו לה עוול? איך אפשר לדעת? זה מזכיר לי את הסרט המעולה 'גן ילדים'. הוא מספר את הסיפור של גננת מוכרת מרמת השרון, שהואשמה בתחילת שנות התשעים בהתעללות בילדי הגן על לא עוול בכפה. ההורים גמרו על החיים של האישה הזאת, שלחו אותה לאבו כביר לשבת במעצר עם זונות ונרקומנים, היא עברה משפט ארוך ומתיש והתקשורת שחטה אותה, הרסו לה את החיים".
"צחי גראד באמת הפחיד אותי"
יום אחרי המפגש עם חיים, מונח מטען דמה בכניסה לגן של חווה ופקד אברהם, אותו משחק מוריס כהן, מנסה לברר מי אחראי לפשע. חווה מסרבת לשתף פעולה בחקירה בטענה שהדבר לא קשור אליה והסייעת של הגן מובילה את השוטר לחיים, שנחקר בנוגע לתקרית וחוזר לגן נחוש ומאיים יותר. "צחי גראד שחקן כל כך טוב שלא הייתי צריכה להתאמץ. הוא הפחיד אותי באמת, אז זה לא היה קשה מהבחינה הזאת. זה עוזר שיש שחקן טוב שכל כולו בזה, מספיק רק מבט אחד שלו וזה מפחיד".
ביננו, לחווה נעשה עוול או שהיא באמת מכה את הילדים?
"בפגישה הראשונה עם הבמאי עודד דוידוף תהינו לעצמנו אם היא מכה או לא והייתי צריכה לקבל החלטה עם עצמי. היה לי חשוב שהצופה לא יוכל לדעת אם היא טובה או רעה, רציתי שישאר משהו שלא כל כך ברור לו בעניין. חווה היא אמנם אישה נוקשה, אבל יש מרחק גדול בין זה לבין להכות ילדים". 
כמו רבים מחבריה לתעשייה, גם לירית הושפעה קשות ממשבר הקורונה שפקד את חיינו בחודשים האחרונים. באפריל היא הייתה אמורה להתחיל חזרות להצגה קומית חדשה בבית ליסין, אבל זה נדחה. גם "יש רופא באולם", הצגה של תיאטרון חיפה בה שיחקה, הופסקה. "הקורונה עצרה לי הכל", סיפרה, "אני לא עובדת וזה לא פשוט, גם כלכלית".
למרות זאת, לירית מעדיפה לראות את נקודות האור בימים האלה. בתקופה זו היא הצטרפה לפרויקט מיוחד בו לוקחים חלק שחקני תיאטרון מהשורה הראשונה כמו תיקי דיין, ליאורה ריבלין, קרן מור, יעל לבנטל, יוסוף סוויד ויעל שרוני. השחקנים של The Show Must Go Home הרימו הצגה שצולמה בזום ושודרה לקבל ברשתות החברתיות. "אני מודה לאלוהים על ההזדמנות הזאת. כמה כותבים מוכשרים כתבו דיאלוגים ומונולוגים שקשורים לקורונה, חלקם ריאליסטים וחלקם לא", סיפרה, "הרמנו שני מופעים ויש קול קורא לפעם השלישית. זאת חוויה חד פעמית - עשינו חזרות בבית, כל אחד הצלם והתאורן של עצמו ומה שהכי מדהים זה שאת רואה שחקנים נרתמים ועובדים שעות על גבי שעות רק כדי לשחק, בלי כסף. אם את אמנית, את חייבת לדבר את האומנות שלך החוצה".