אחרי פרקי החתונה וירח הדבש, כלת "חתונה ממבט ראשון" רוני צדקא התעוררה למבול של תגובות. רבים ביקרו את הדברים שאמרה לגבי ההשתתפות שלה בתוכנית, על שבחרה לא לשתף את ההורים בחופה, הריחוק הכללי מהסיטואציה, הבלבול על ספת הפסיכולוג כשהאקס חזר לתמונה, רגע אחרי שקיבלה את המעטפה המיוחלת, ואיך לא - על הבחירה שלה לחשוף את זה בפני שקד. אבל האמת? לא יכולתי שלא להבין אותה, את ההלם בחתונה, את התסכול כשמישהו שאהבה חוזר לתמונה ברגע הלא נכון (ודי, למי זה לא קרה), את הצורך לקחת רגע לפני שהיא מתמסרת על מלא - ובעיקר את הבקשה לעצור בדרך כדי לעשות פיפי, אבל זה כבר נושא אחר.
למרות האמירה המסתייגת שלה על ההשתתפות עצמה בתוכנית, היא עדיין בחרה להישאר. וזה ממש בסדר לאכול תסביך קטן כשמגיעים לרגע האמת ולחשוב איך זה ייתפס כלפיי חוץ. בסופו של דבר, הבחירה של רוני להמשיך למרות החשש גרמה לי להאמין לה - היא רוצה לעבור תהליך, מבינה שיש לה דפוסים שחשוב לטפל בהם, ומה לעשות - תהליכים לא עושים ביום אחד.
צפיתי ברוני על המסך אמש (ג') בזמן שהיא בחרה, בצעד אמיץ למדיי, לחשוף את כל הקלפים בפני שקד - וליבי יצא אליה. רוני החליטה להיות אמיתית מול הפרטנר שלה, בחירה שאני יכולה להזדהות איתה בתור אחת שבדיוק כמוה - שמה הכל על השולחן מהרגע הראשון. אומנם אותה שיחה בין השניים לא התנהלה לעיני המצלמות, אבל אני יכולה לדמיין את ההקלה שרוני הרגישה רגע אחרי שהציגה את הדברים בפניי שקד, והאמת? הוקל גם לי. לסחוב אבן על הלב 42 יום זה כבד ומעייף.
שמה הכל על השולחן
בעקבות מה שסיפר עליה גלעד הורוביץ, הבנתי שרוני ואני חולקות תכונה משותפת שרבים מתקשים להבין לגמרי - פחד לטעות. בכל תחום בחיים, אבל בעיקר במערכות יחסים - הטעות תמיד כואבת הרבה יותר, ומשאירה סוג של צלקת קטנה שמסמנת לך: תפעלי אחרת בפעם הבאה. אנחנו לא יודעים איך רוני התנהלה בקשרים הקודמים שלה, אבל אולי הבחירה להיות כנה מהרגע הראשון דווקא נובעת מהצורך להימנע מטעויות.
ותכלס? יכול להיות שברמה מסוימת היא הבינה שהאמת תיחשף בפניו גם ככה כשיצפה בהם בטלוויזיה, ואז זה יכאב הרבה יותר - אז למה להסתיר? חלקכם אולי יגידו שהיה עדיף שהיא תחכה עם זה עוד קצת, שהצעד הזה עלול להתפרש כלא ממש מתחשב או אפילו מרתיע, אבל הבחירה לדבר בכנות היא בדיוק הדרך לבנות זוגיות בריאה ונטולת מטענים. אחרת הייתם אומרים שהיא לא אמיתית מולו, נכון? בכל מקרה, רוני בחרה לשתף את שקד בכל הסאגה - והוא הגיב בבלבול כללי וריחוק קטן, וגם אותו, אי אפשר להאשים.
רוצה להקליל
ואז היא דיברה עוד ועוד כדי למלא את השקט (לפעמים אפילו נכנסה למערבולת של פטפטת), ניסתה לצחוק ולקרב, החמיאה - ובכנות עשתה כמעט כל מה שבחורה יכולה לעשות כדי לסמן שהיא באמת בעניין. נכון, היא לא הגיעה נטולת מטען (אף אחד לא). היא מבולבלת, מצולמת וחוששת, ולפעמים זה גורם לה להגיד את הדבר הלא נכון ברגע הלא נכון, דבר שמערער את הבחור מולה (שמעורער גם ככה). אבל לרגע שמתי את עצמי בנעליים שלה, והבנתי - יש כלות חתונמי שמתחילות על 200 באנרגיות ובסנכרון, ויש כאלה שצריכות רגע להבין איך לתקשר עם מי שיושב מולן. זה לא אומר שהן קרות או לא בשלות לתהליך.
אגב, גם שקד הגיע לעבור דרך, לעכל מורכבויות, לדעת איך להכיל את הבחורה שהכיר רק לפניי רגע - וגם להתמודד עם פנטזיה שמתנפצת על פרפרים בבטן ואהבה ממבט ראשון, ונראה שגם הוא, ממש מנסה לעשות את זה. אז רגע לפני שאתם שוב שולפים אצבעות למקלדת, חשוב לזכור שהם אינם שחקנים, אין להם טקסט מוכן ושורות לדקלם בבית - זאת האמת שלהם, ולפעמים האמת לא נוחה.