אחרי תקופת המתנה ממושכת, חתונה ממבט ראשון סוף סוף חוזרת! הכרנו עד כה ארבעה זוגות מופלאים, של אנשים שהגיעו לפתוח את הלב בתקופה מורכבת במיוחד, ולמצוא אהבה. אחד הזוגות שהכרנו היה שחר ואיילה, שני אנשים רגישים ויצירתיים, שהתחילו להכיר וללמוד אחד את השני, לאמוד את הדמיון וההבדלים ולחשוף את סוד ההתאמה. הם צולחים את המפגש הראשוני ובראיון שמיד לאחר החופה איילה מצביעה על דבר ראשון וחשוב במשותף: "אני רואה שהוא גם מדבר במגע, מגע זה משהו שמרגיע אותי, וזה מאוד השפה שלי".
מאחורי המשפט הסתמי לכאורה הזה עומדים מאחורי הקלעים מאמצים רבים ותיאוריה שלמה. כחלק מההיכרות שלנו עם המועמדים שמגיעים, אנחנו מבקשים מהם לעבור כל מיני סוגים של מבחנים, ולמלא עשרות שאלונים. אחד השאלונים בוחן את "שפות אהבה" של המשתתפים, והוא פרמטר חשוב בהתאמה.
כדי להבין לעומק את התיאוריה שעומדת מאחורי המשפט "זה השפה שלי", הכירו נא את ד"ר גרי צ'פמן, יועץ זוגי ותיק ומחבר הספר "חמש שפות האהבה". הרעיון הכללי מאחורי התיאוריה של צ'פמן הוא שכידוע - אנחנו אנשים שונים עם העדפות שונות במוזיקה, באוכל, בסוג הבילוי המועדף, בבגדים, בפוליטיקה, ובכל דבר בעצם, ומשום שאין שום דבר בעולם שיש עליו הסכמה מוחלטת וגורפת (אני יודעת שקשה להאמין אבל אפילו אבוקדו הוא לא קונצנזוס) - אין שום סיבה להניח שהדרך להביע אהבה תהיה קונצנזוס.
במילים אחרות אומר צ'פמן שאנשים שונים מדברים אהבה בשפות שונות, ושזה עניין די שכיח בקשרים שכל אחד מבני הזוג דובר שפת אהבה שונה - כל אחד מאיתנו מפרש ומבטא אהבה בדרך ייחודית משלו. אם לא נלמד את שפות האהבה השונות, נבין מהי שפת האהבה שלנו ומהי שפת האהבה של זה שאיתנו - אנחנו עלולים להיתקל בקשיים רבים במערכת היחסים שנובעים מ"פער שפתי"- אנחנו נדבר בשפת האהבה שלנו, ובן הזוג שלנו פשוט לא יבין מה אנחנו אומרים. אנחנו נבטא את האהבה שלנו - אבל המסר לא ייקלט אצלו כי השפה שבה דיברנו נשמעת לו זרה.
ד"ר רוס קמפבל, פסיכיאטר שמתמחה בטיפול בילדים ובמתבגרים, מדבר על כוחה המרפא של אהבה וההשפעה ההרסנית של העדרה. הוא משתמש בדימוי של "מכל רגשי" להבנת קשיים אצל ילדים - לכל ילד, לדבריו, יש מכל רגשי שממתין שימלאו באהבה. כשהילד מרגיש אהוב ורצוי, הוא יתפתח בצורה אופטימלית, אבל כשהמיכל לא מתמלא, כשהילד לא מקבל חיבה ואהבה, מתחילות הצרות. "מיכל אהבה" ריק לפיו מוביל לחיפוש מבולבל אחר אהבה בכל הדרכים הלא נכונות כמו פגיעה עצמית או בעיות התנהגות.
ד"ר צ'פמן משאיל את רעיון המיכל לתחום הזוגי וטוען שהצורך באהבה לא מייחד רק את תקופת הילדות, ומלווה אותנו לכל חיינו, ולכן "מיכל אהבה" ריק אצל בני הזוג יוביל גם הוא לחיפוש אהבה בדרכים שגויות- כמו דרישה שלה בכח, התגוננות, הרחקה של האחר, פנקסנות, התחשבנות וביקורתיות. על מנת למלא את המיכל של בן הזוג שלנו לא מספיק להראות אהבה כמו שאני רואה לנכון, עלי לזהות את שפת האהבה שלו - את השפה בה הוא מרגיש נאהב, ללמוד אותה ולהשתמש בה.
אז מהן אותן שפות?
- מילים בונות ומחזקות. הסופר מארק טווין אמר פעם: "אני יכול לחיות במשך חודשיים על מחמאה טובה"- ואם נחזיק בראש את הדימוי של המיכל אנחנו מבינים שעבור מר טווין, דלק האהבה מורכב ממילים- כשמרימים לו במילים, הוא מרגיש נאהב. וחלקנו מתדלקים באותו סוג הדלק של מר טווין- צריכים מילים כדי להרגיש נאהבים. מילות תודה והערכה, מילים מפרגנות, מילות אהבה, מילות עידוד, מחמאות או שבחים: "אתה נראה מעולה בג'ינס הזה", "האוכל שלך יצא מושלם", "אתה תמיד מצחיק אותי נורא", "אני מאמינה בך!", "איזה כיף לי שאת לצידי" וכמובן: "אני אוהב/ת אותך". עבור אנשים ששפת האהבה שלהם היא מילים, אם הדברים לא נאמרים- הם נשארים מרוקנים.
- זמן איכות. ב"זמן איכות" הכוונה היא לזמן בו תשומת הלב הבלעדית שלכם נתונה אחד לשני. בזמן איכות שני בני הזוג שמים בצד את הטלפונים, מסתכלים אחד לשני בעיניים, מתעניינים אחד בשני ומשוחחים או מבלים: אפשר לצאת יחד להליכה (אבל יחד, לא שאחד הולך מקדימה והשני מדדה מאחור), לצאת למסעדה או לחופשה משותפת, לנהל שיחה איכותית, או פשוט לפנות בערב זמן לדבר על היום שהיה. זמן איכות זה להיות ביחד לא אחד ליד השני, אלא אחד עם השני - ממוקדים זה בזה ומקדישים אחד לשני את המשאב הכי הכי יקר בחיינו - זמן.
- מתנות. שפה שמעוררת אי נוחות אצל חלק מהשומעים עליה לראשונה. מה מתנות? זה חומרי. אבל העניין במתנות הוא בכלל לא כספי. מתנות נהדרות יכולות להיות זולות מאוד או חינמיות לחלוטין. רעיון המתנה הוא שחשוב - שמישהו חשב עלי וזכר אותי. כשילדים מביאים להוריהם פרח שקטפו בדרך הביתה, עלה בצורת לב או יצירה שעשו עבורם בגן, הם מראים אהבה באמצעות מתנות - "חשבתי עליך גם כשלא היינו יחד, ורציתי לשמח אותך". מתנות אפשר לקנות, למצוא או להכין - הן לא חייבות להיות יקרות ואין חובה גם להעניק אותן מדי שבוע. אבל עבור אנשים מסוימים, למתנות אין שום קשר לערך כספי, אבל יש להן קשר הדוק לאהבה.
- שירות הדדי ועזרה. בסרט "כנר על הגג" טוביה החולב פונה לגולדה אשתו ושואל האם היא אוהבת אותו, וגולדה עונה" "עשרים וחמש שנה שאני מבשלת עבורך, מכבסת את בגדיך ומגדלת את ילדיך". והנה גולדה, בתשובתה, מספרת לנו על שפת האהבה שלה, הלו היא שפת השירותים (services). אנשים שזו שפתם מרגישים נאהבים כשעושים עבורם דברים - מבשלים להם, מגהצים להם, מכינים להם כוס תה עם עוגיה קטנה בצד, או לוקחים להם את הרכב למוסך.
- מגע גופני. נשיקות, חיבוקים, "קיצי", התכרבלות משותפת, החזקת ידיים וגם סקס - כל אלה הם לא רק דרכים להביע תשוקה. עבור חלק מהאנשים, כך נראית אהבה. אנשים ששפת האהבה שלהם היא מגע נרגעים דרך מגע, מרגישים נאהבים דרך מגע, ומרגישים לא נאהבים בהעדרו. ישנם אנשים ששומעים את השפה הזו ומיד אומרים שזו שפתם, כי הם אוהבים סקס, אך צורך ביחסי מין או הנאה מיחסי מין אינם אומרים שזו שפת האהבה שלכם. אבל, אם כשאין מספיק מגע אתם מרגישים שאינכם אהובים - אם מגע מקושר אצלכם לא רק ליצר אלא לאהבה ותחושת שייכות - כנראה שזו שפתכם.
לפי צ'פמן, רובנו דוברים ברמה כזו או אחרת את כל השפות, אבל יש "שפת אם" מרכזית אחת או שתיים, שפה דומייננטית יותר, שבלעדיה אי אפשר. למשל, אם שפת האהבה המרכזית שלי היא מילים ובן זוגי הוא לא איש של מילים, או אם אני צריכה מגע והוא לא איש של מגע - אסתובב בעולם עם מיכל ריק. בפערים בשפות האהבה יוצרים תסכול בקשר. אחד עושה מאמצים רבים עבור האחר - שמצידו לא קולט או מעריך אותם, כי הם לא מכווננים לצרכים האישיים שלו. כך למשל יכול בן הזוג להשקיע שעות ארוכות להכנת ארוחת גורמה ערבה לחך עבור זוגתו, כשמה שהיא צריכה בגלל זה שיפסיק כבר לבכשל ופשוט ישב ויחבק אותה. או שבת הזוג יכולה להשקיע מחשבה ומאמץ ברכישת מתנות מפנקות, כשמה שבן זוגה צריך זה רק שתגיד לו שהיא אוהבת אותו.
משום שאנחנו אנשים שונים הגיוני שיתגלו בינינו פערים בשפות האהבה. אז מה עושים? קודם כל עוצרים לברר - מהי השפה שבה אני מרגיש/ה נאהב/ת? מהי השפה שבה בן/בת הזוג שלי מרגיש/ה נאהב/ת? מהי השפה שבה אני אוהבת בפועל? מהי השפה שבה הוא אוהב בפועל? עצירה לבחינה וזיהוי של הצרכים והפערים שבינינו. אחר כך, נעבור לשלב הבא, שבו על כל אחד מאיתנו ללמוד את השפה של האחר. כאן יש רבים שמוחים - "אני פשוט לא איש של מתנות/ לא אוהב מגע/ לא אישה של מילים". יכול להיות שהשפות הללו באמת לא טבעיות עבורכם, אבל אהבה כוללת התכווננות עבור האחר.
אם יש רצון, אז גם אם זה לא טבעי לנו, אנחנו יכולים ללמוד לאהוב את האחר טוב יותר, בשפתו. בתוך כל שפה, יש "ניבים" - אופנים שונים לדבר באותה השפה. אולי אני לא יכולה לסבול "קיצי", אבל לתת יד זה ממש בסדר מבחינתי. אולי קשה לי להגיד מילות אהבה, אבל אני יכולה לכותב אותן. בשיחה הדדית, בתקשורת פתוחה, ועם כוונה - תוכלו למצוא את הדרך הנכונה לכם. זכרו - בקשות מכוונות את האהבה, אבל תביעות, דרישות וביקורות עוצרות אותה, כך שכדי שזה יעבוד, יש, כמו תמיד, לבקש בכבוד ולהיות מוכנים גם לסירוב, אך לעולם לא לתבוע בכוח. בהצלחה!
כותבת הטור הינה מומחית "חתונה ממבט ראשון", מעין בוימן-משיטה.