אם יש דבר שכל ישראלי יודע, והתחדד בשנה האחרונה, זה שהחיים יכולים להיות תקופה קשה. ואז מגיע לזירה הקומיקאי חנוך דאום שמוכיח כי גם רגעי השעמום והשגרה יכולים בקלות להיות מאתגרים למדי. הוא עושה זאת מדי שבוע בדרמה הקומית שמבוססת על רב המכר שכתב ובה מספק הצצה משעשעת לצרות שמתעקש להכניס את עצמו אליהן בכישרון רב (פרק הסיום הכפול של "החיים הם תקופה קשה" בשני, אחרי החדשות, ערוץ 12).
ואיכשהו, בתוך הכאוס שאותו מגדיר חיים, הצליח דאום לזקק משהו מתמצית הישראליות. אותה ישראליות שיש בה אהבה גדולה ומלאה בוויכוחים, זו שכמעט אף פעם לא מנומסת - ולפעמים כואבת כל כך שכל מה שנותר זה לחייך. אל תבלבלו, הוא לא עשה את זה בכוונה. "מבחינתי, כל יום בלי שנ"ץ הוא יום מבוזבז", כבר הספיק להעיד על עצמו. זו אומנם דוגמה בודדת, אך כזו שממחישה איך הצליח לפצח משהו עמוק בישראליות, ועל הדרך לפרק את המוקשים הכי רגישים בחברה. לקחנו את תובנת השנ"ץ האבוד ומצאנו עוד 38 תובנות שהוכיחו שיותר משהסדרה עליו, היא עלינו. או שלא, בכל זאת זה היה יום בלי שנ"ץ.
"אני גבר של מטף וזה לא הופך אותי לפחות גבר מאף אחד ביישוב". גבריות 2024 לפי דאום לאחר ניסיון הקבלה לכיתת הכוננות.
"הכי חשוב קרבי, אבל למה את ספציפית?". חשוב לטפח את הרצונות של הילדים.
"תהיי פמיניסטית אבל בלי לאכול את הראש, ובלי שיערות ברגליים. אי אפשר גם וגם". חנוך דאום מסביר איך להיות אבות רגישים ומכילים.
"תזכור, הכל זה תחרות". לפעמים ההישג זה ממש לא החברים והחוויות שאספנו בדרך.
"תנסה להיות לא אתה". אפרת בעוד רגע לפנתאון, לא צריך להוסיף דבר. לפעמים אנחנו לא כזו מציאה גדולה.
- "שומר שבת בדרך שלי, והדרך שלי אומרת שאם שכחת להדליק אור בשירותים, תדליק בשבת ואלוהים יסלח לך". אבל מה בנוגע לחיתוך נייר טואלט? עזוב, יותר מדי מידע.
- "אני אוהב את השבת, אבל אני אוהב גם כסף". חנוך דאום מציג: היהודי המודרני.
- "הוא לא מטומטם, הוא פשוט בצד השני של הספקטרום של שמירת הלכה". נצלו את ההזדמנות שחברכם נטל ידיים כדי להגיד מה שעל ליבכם - הוא לא יכול לענות עד שיברך על הלחם.
- "אנחנו לא יודעים איך זה עובד, רק בסוף נדע כשייגמר הסרט ויעלה הרולר. עד אז, אם צדקתי אז גם התפללתי בבית הכנסת וגם היה לי נעים בבית במזגן. ואם יתברר שטעיתי ואלך לגיהינום, לפחות ראיתי את ג'וקוביץ' מנצח". לכל החלטה שניקח יהיו יתרונות וחסרונות, ויש משהו מנחם בעובדה שנגלה אם צדקנו רק בסוף.
- "אני לא מבין מי אתה, זה פשוט צביעות". אנשים לא תמיד יבינו את הבחירות שלכם, זה בסדר.
- "אומרים על הרינג שהוא עושה ריח רע מהפה, אבל איזה טעים. רק בשבת אחרי הקידוש, זה כמו ג'קוזי - כשיש בועות מושלם, וכשאין, אתה באמבטיה חמה עם אנשים זרים". כולנו מרגישים לפעמים שאנחנו קצת באמבטיה חמה עם אנשים זרים.
- "אם את נחטפת, כמה אני צריך לחכות לך? אני אלחם שתחזרי אבל כמה עד שאמשיך לחכות לך?". יש דברים כל כך כואבים ובלתי נתפסים - ומה שנותר זה לנסות לחייך בכאב.
- "כמה מהחברים הכי טובים שלי הם עוכרי ישראל. אין בעיה שתהיי שמאלנית, אבל בארון". השתדלו להיות פתוחים לדעות אחרות.
- "היא ג'ינג'ית, בטוח יש בזה פגם גנטי". אם תתאמצו חזק מספיק, תמצאו סיבה להצדיק את הפחדים שלכם. כשחנוך ואפרת ניסו בכוח למנוע מטליה ללכת לגיבוש 669.
- "מה זה עשינו, אמא הייתה מאוד מעורבת. אחזה את השור בקרניו". וכשאתם נתפסים בשקר - זה בסדר לגלגל אחריות מדי פעם.
- "פעם הטלפון של טליה היה במטבח ונפתח, אתה יודע, מכוח עליון". היצר חזק - תדעו שמדי פעם תיכשלו מלעמוד בו.
- "אם יש משהו שאני לא רוצה שהבת שלי תהיה - זה אני". כנות מנצחת, גם אם היא כואבת.
- "את הבת המושלמת שלי. קעקוע יפגע לי במוצר". רגישות כבר אמרנו? בסוף הוא זה שעשה "קעקוע".
- "אני מכיר אותו כבר שנים. אנחנו חברים. בסדר, נולד בחלחול. מי ישמע איפה אני נולדתי". דאום על חברו הערבי, עלי. זיכרו מאין באתם - ואל תעופו יותר מדי.
- "הנשים ביישוב קוראות לחיילים 'הילדים של כולנו'. זה קצת מוזר כי החיילים עצמם לנשים קוראים 'דודות', יש ילד ודודה. זה מוזר וקצת סוטה". העיקר שהדודות מאכילות ושהילדים אוכלים. שיהיו בריאים.
- "אתה הערבי האהוב עליי. אולי לוסי איוב, אבל היא חצי כאילו. יש גם את רמזי מ'קופה ראשית'". תזכרו לחשוב לפני שאתם מדברים.
- "כמה אפשר להיות צודק? התקשורת חייבת לדבר על מה שקורה בגוש עציון". תקדמו רעיונות שאתם מאמינים בהם.
- "חבר'ה זה עסק רציני. זה לא קייטנה. זרקו אחד על השני דברים, תצעקו: 'גיס חמישי', 'עוכרי ישראל', אולי קצת 'בוגדים'. שרקי וואי איזה בלגן, זה כואב לי מלחמת אחים אבל זה פותח פריים. אתה חייב לבוא". אל תהססו להוסיף קצת פלפל למען מטרה חשובה. אצל חנוך מלחמת אחים מדומה הייתה פתרון הולם כדי שיספיק להגיע למשחק כדורסל, אבל כל אחד וסדר העדיפויות שלו.
- "זה לא שאני גזען, אתה מכיר אותי שנים". אל תהססו להשתמש בקלישאות.
- "מה זה שטח A,B,C, אנחנו מתנחלים אנחנו לא יודעים אנגלית". הומור עצמי, זה המפתח להצלחה בחיים. ואם אפשר עוד קצת קלישאות שחוקות, אז למה לא.
- "יום בלי שנ"צ הוא יום מבוזבז בחיים שלי". מתכון לאריכות ימים.
- "בכוננות אני לא טוב אבל אני כן טוב בלהתחמק מדברים". לפעמים תחשבו: מה אפשר לדחות למחר במקום לעשות היום. יוריד לכם הרבה לחץ בחיים. לא באמת.
- "כשאני קם מהמיטה אני מרגיש כישלון". ביקורת עצמית והצבת מטרות, תהא המטרה באשר היא.
- "מה זה אוכל של חיילים? זה הרי צבא העם אז כולנו בעצם חלק מזה". זה הכל עניין של נקודת מבט ומסגור - אל תהססו להיות יצירתיים. כשחנוך נתפס אוכל מאוכל של חיילים אבל החליט להשיב מלחמה.
- "זה לא שאני לא רוצה לעזור לחיילים, פשוט יש לי את הבעיה הזו שאני עצלן". תהיו מודעים למגבלות שלכם.
- "אחרי כל מה שקרה, חצי מדינה בצד שלנו. לא יודעים. חרא של צד. נכון, אבל יש יתרונות, אפשר לקחת כסף משני הצדדים". תזכרו שבסוף-בסוף, רוב האנשים מרגישים וחווים את אותם הדברים בדיוק כמוכם.
- "איזה מזל שלאבא שלך יש קשרים. אי אפשר להצליח בעולם הזה בלי קשרים". זו אומנם קלישאה, נכון, אבל מדויקת.
- "לא מאמין בהשגחה פרטית אבל לפעמים יש תחושה שמישהו שומר עליך וצריך פשוט לשחרר, אחרת העולם מסתכל עליך, צוחק ואומר: 'קיש מין טוכעס'". לא תמיד צריך להיות בשליטה - אפשר פשוט להתמסר.
- "אי אפשר לרוץ עם ה'חייבים לנו' הזה לנצח. גם משכנתא נגמרת אחרי 30 שנה". יש תירוצים שבנקודה מסוימת כבר לא יעזרו לכם.
- "אף פעם לא הייתי טוב במשא ומתן, כאילו בכלום, אבל במשא ומתן במיוחד". אמרנו להיות מודעים למגבלות של עצמנו? אז אותו דבר ואפילו יותר לחולשות.
- "כשאתה לא מקבל תשובות, אתה כבר לא שואל שאלות". תדעו מתי לשחרר.
- "מה הבעיה עם נס ציונה? גם גרושים צריכים לגור איפשהו". ומתי לראות את חצי הכוס המלאה.
- "אני מעריך את זה, ההתחלה היא הכי קשה. אומר לך את זה ככותב אל כותב". תנסו למצוא קרקע משותפת עם כל אחד, אפילו עם הפקח שנותן לכם דוח.
- "הנה הרגע שבו הכאוס של העולם חוזר לנשוך אותך בתחת". והכי חשוב תזכרו: החיים הם תקופה קשה. אבל עכשיו כשאתם מבינים את זה, הכל יכול להיות מעט פשוט יותר להתמודדות.