בעל כורחה, הפכה מירב לשם גונן לאחד מסמלי המאבק המוערכים ביותר במדינת ישראל שאחרי שבעה באוקטובר. בתה רומי, נחטפה ממסיבת הנובה ושבה לפני פחות מחודש בעסקה הנוכחית, אך בשיחה עם רפי רשף ב"אינטימי", מתברר שזו לא הפעם הראשונה שהיא נלחמה על חיי אחד הילדים שלה. כמו שהיא מגדירה את זה, היא עברה כמה גלגולים עד שהגיעה אל המקום בו היא נמצאת היום, של הדמות החזקה, האופטימית ומעוררת ההשראה שהיא.
אחד הרגעים הזכורים ביותר מחזרתה של רומי, הוא החיבוק הראשון עם מירב. שם גם אפשר לשמוע שהיא אומרת לה משפט מטלטל ומרגש בו זמנית: "איך הייתי צריכה אותך". לשם גונן התייחסה למשפט שמצליח לכווץ את הבטן והמשמעות שלו מבחינתה: "זה רק אחד מהמשפטים. היא אמרה אפילו יותר קשה: 'לא היית שם להחזיק לי את היד'. זה מתמצת את החוויה שלי. כל העשייה אחריה, נבעה מזה שלא הייתי שם להחזיק לה את היד. אני מכירה את הבת שלי ומכירה באחריות שלי עליה, אז ידעתי בדיוק מה היה התפקיד שלי שם ומה לא עשיתי באותו יום".
מה קורה רגע אחרי שהיא חוזרת?
"אנחנו יושבות ומתחבקות כמו בתמונה. דיבורים של אמא ובת, אין אמירות יותר מידי משמעויות ואז מביאים את הטלפון כדי שתדבר עם אחים שלה ואבא שלה".
זה היה דומה לכל הסימולציות שעשינו באולפן?
"כן ולא. לא ידענו בדיוק מה המצב שלה, איך תראה היד שלה שידענו שהיא נפצעה בה. זה לא כל כך עניין אותנו, רצינו לדעת איך רומי תחזור בתור הבן אדם שהיא. ראינו גם את הגברים שיצאו במצב הרבה יותר קשה".
מה הסיכוי להחזיר את היד לתפקוד?
"יש פוטנציאל גבוה להחזיר את היד לתפקוד גבוה יותר ממה שיש עכשיו".
עוד רגע זה חודש. כמה את משחררת כבר?
"אני נמצאת שם, כי בחוויה שלי זה מה שהיא צריכה. בעיניי גם בשבילי וגם בשבילה זה להחזיר את הביטחון שלא הייתי שם להחזיק לה את היד. לרכוש את האמון חזרה ובעולם ובעובדה שהיא באמת פה, זה גם תהליך. אחרי שאמא לא רואה את הילדה שלה שנה ושלושה חודשים והיא יודעת שבזמן הזה היא נמצאת במקום הכי נורא עלי אדמות, צריך את האישורים שהיא באמת שם".
הסיום של השיחה באותו יום נורא, לא מותיר הרבה תקווה. נערכת לרע מכל?
"ההערכה שלי הייתה שיש סיכוי גבוה שהיא לא בין החיים, ועדיין הרגשתי שהיא חיה. היה אצלי דיסוננס של מה באמת קרה איתה, כי שמעתי את השיחה וידעתי שהיא נלקחה. אות החיים הגיע אחרי שבועיים-שלושה, אבל זה לא כל כך שינה כבר. אני כבר ידעתי שהיא חיה וחוזרת בחיים, השאלה הייתה רק מתי".
בתוך המאבק של משפחות החטופים, לשם גונן בלטה במיוחד באופטימיות החזקה והראייה החיובית כלפי העתיד. לאורך הדרך היא שיתפה לא פעם בראיונות ללא חשש, על איך היא מדמיינת את הרגע שתפגוש את רומי, גם כשעסקה לא בהכרח נראתה באופק. רשף, שפגש אותה לא פעם באולפנים, חשף מה שהוא חשב באמת באותם רגעים: "חשבתי שאת מאבדת את זה. שאת הולכת ונהיית הזויה", וזאת השיבה לו: "אני הזויה מלכתחילה. זה מה שעזר לי להחזיק את התקופה הזאת. זה הקטע עם להגשים מציאות, אנשים מצפים שמה שהם יגידו, זה מה שיקרה. אנחנו לא יודעים מה הטווח זמן. הייתי נורא מחוברת, רציתי שהיא תגיע בליל הסדר והייתי אמיצה מספיק להגיד את זה. הילדים שלי הרגישו שהיקום בגד בי, כי היא לא הגיעה ביום ההולדת שלי".
כבר בשנת 2011 ניהלה לשם גונן מאבק קשה מאוד, מסוג אחר לגמרי. בנה הצעיר אדם, התגלה כחולה בסרטן דרגה 4 עם גרורות בריאות. "הוא אובחן עם גידול ממאיר בכליה השמאלית שלו ובאותו השבוע כבר נכנס לניתוח. יום לפני לא יכולתי להירדם, כי כל הלילה ראיתי את הקבר שלו. קמתי בבוקר והוא רב עם ילד אחר על בלון, אמרתי לעצמי: 'מה נסגר איתך? יש פה ילד, תתמקדי בזה שהוא חי'. לקחתי את כל המחשבות של הפחד, שמתי אותן בצד, סגרתי מאחורי דלת והייתי ממוקדת רק בלהתייחס אליו כילד רגיל. זה לא פשוט, כי יש תופעות לוואי, המראה משתנה ועדיין לאחים שלו אמרתי שהאחריות שלהם היא לשחק איתו, כמו כל ילד אחר. והוא באמת יצא מזה".
כמה זמן הצלחת להישאר צוק איתן במאבק הזה?
"הוא סיים את הטיפולים בדצמבר ואני בסביבות ינואר קרסתי. לא הצלחתי לקום בבוקר ויש לי משמעת עצמית מאוד גבוהה. אף אחד לא זיהה שאני במצוקה, גם אני לא".
עזבת את העבודה, התגרשת, עשית מרתון, זה גם סוג של לידה מחדש.
"נכון. אני קוראת לזה גלגולים כל פעם. מבחירה של למצוא מי אני ומה המשמעות שלי בעולם וזה גם לבחון את הגבולות שלי. זה היה תהליך מאוד ארוך, כואב, משמח ומעשיר, הכל".
אף פעם לא קופצת המירב הישנה?
"ברור שכן. תמיד יש בנו את הכל, זה שאלה של מינונים. במקומות שיותר מאתגר לי, אני חוזרת להיות קצת יותר קשה".
רגע השבר שלה במאבק על חזרתה של רומי, הגיע לאחר ההודעה המטלטלת על הירצחם של ששת החטופים בספטמבר האחרון. "זה היה הזמן שהכי כעסתי. השישה נרצחו וגילינו את זה באמצע העצרת בכיכר ביום שבת. זה היה נוראי, קודם כל רצו מלא שמות שחלקם בהתחלה היו מאוד משמחים כי אלה היו חללים שכבר ידענו עליהם. ואז זה התהפך והסתבר שאלו אנשים שהיו בחיים, ביניהן נשים. התפיסה המודיעינית הייתה כל הזמן שהם לא פוגעים בנשים ואין להם שום מוטיבציה לרצוח חטופים והכל קרס פתאום. היום הזה היה הפעם הראשונה שממש נבהלתי".
כמה את חושבת שתרמת להחזרתה של רומי ושאר החטופים?
"בתוך המציאות הפרטית שלי, תרמתי מאוד. אני לא יכולתי לעשות משהו אחר יותר טוב. בשורה התחתונה רומי פה ועוד הרבה מאוד חטופים".
רומי ידעה שהיא היחידה ששרדה מיושבי הרכב?
"רק מאוחר יותר. היא ראתה את גאיה בזמן שהיא נורתה ולא רצתה לקבל את זה ולהאמין. היא ידעה שהנהג נרצח. אני לא סגורה מתי היא ידעה שאופיר נרצח, כי היא ראתה אותו עוד פעם אחת".
זה עולה בשלב מסוים המורכבות של זה שהיא היחידה ששרדה?
"באיזה שהוא מקום היא עם הכרת תודה על זה. אני חושבת שזה נותן כוח למשפחות האחרות, בעיקר למשפחה של בן שזו עוד נפש שהוא הציל".
את ישנה אחרת מאז שרומי חזרה?
"יש לי חלומות שלפעמים אני לא כל כך רוצה לחלום, אז אני מתעוררת ולא נרדמת בחזרה. יש איזה דיאלוג פנימי. לא זכרתי את החלומות שלי בתקופה שרומי לא הייתה".
הפתעת את עצמך באיזה שהיא צורה לאורך התקופה הזאת?
"שאני אעמוד מול התקשורת ואספר על החיים האישיים שלי. שאהיה במסיבת עיתונאים, לא היה רגע שלא הפתעתי את עצמי".
איפה תהיי עוד חמש שנים?
"עוד לא החלטתי איפה אני אהיה בעוד שלושה חודשים. אני מאוד מתעקשת להיות גורם משמעותי שיחזק בצורה מסוימת את מדינת ישראל".