בימוי: דוד דרעי
תחקיר: דנה סומברג

היא קוראת לעצמה לוליטה. היא מגיעה כל יום בארבע למועדון הבורסה, עולה על חוטיני ומתחילה לקבל קהל. אחרי שמונה בערב, מתחיל הפריים טיים: כשמאות גברים נשפכים החוצה ממגדלי המשרדים הסמוכים ומגיעים למועדון החשפנות הותיק כדי לשטוף את העיניים.
עד כאן סיפור בנאלי: אפשר לכעוס נורא על מה שקורה במקומות כאלה. אפשר לצעוק שבגללם גברים ממשיכים לראות בנשים אובייקט שמעורר אותם ולא יותר, אבל אי אפשר להתווכח עם הביקוש: הם ממשיכים לשלם, הן ממשיכות להתפשט.
אלא, שהבנות התחלפו. וזאת היתה הסיבה המקורית שבגללה יצאו הבמאי דוד דרעי והתחקירנית דנה סומברג למועדון הבורסה: סיפרו להם שיש שם חשפניות מסוג חדש. צבריות, משוחררות, שבאו כדי לצבור ביטחון עצמי ולממן את הלימודים באוניברסיטה. אבל אחרי יום עבודה הן שפכו את הלב.