שלום לכולם, כאן שחף ריבק. אני מאוד מתרגשת לאחר שידור הכתבה ואני מזמינה את כולכם לשאול אותי כל שאלה שהיא, למרות הקושי אשתדל כמובן להגיב על כולן.
לינור שואלת: מה התוכניות שלך לעתיד, איך את ממשיכה מפה הלאה?
שחף: מהרגע שקרה המקרה אני החלטתי על שני דברים: הראשון הוא שבחודשים האחרונים כתבתי הרבה מאוד בעקבות מה שקרה, העליתי על הכתב המון דברים, מחשבות ורגשות. אנחנו גם מעלים הצגה שתעלה ביום השנה לזכרו של אור.
דבר שני, שזה פרויקט הרבה יותר ענק, גדול וחשוב שהתחלתי לגבש אותו גם בעקבות מה שקרה, וגם בעקבות חוסר האונים הזה מול אותם צעירים אחרי גיל 18 שבזמן גיל ההתבגרות עושים כל מיני שטויות ועבירות למיניהן. המדינה כמעט ולא נותנת מענה לצעירים האלו. לכן ובעקבות המקרה הפרטי שלי החלטתי לבנות תוכנית ולהקמת כפר טיפולי שיקומי לצעירים שביצעו עבירת אלימות. הכפר הזה מיועד להיות מקום לשקם אותם, כך שהם יוכלו בעתיד להשתלב בחברה ולא סתם יירקבו בתא המעצר עד תום ההליכים. אולי אם היה כפר כזה, המקרה שלי היה מסתיים אחרת. בימים אלו אני מחפשת אחר שותפים שירצו יחד עמי להרים את הכפפה ולממש את החזון הזה.
נדב שואל: למה בחרת לפרסם את הסיפור שלך בעובדה?
שחף: אני חייבת לציין פה את האמת, קשה לי מאוד עם החשיפה, בהתחלה התנגדתי, באופן נחרץ אפילו. בסוף כן היה לי חשוב להשמיע את הדעה שלי. הכל מהסיבה הפשוטה שאת רוסלן הכירו בכפר חרוב בצורה מאוד מסוימת ולפרק זמן מאוד מאוד קצר. הם קיבלו אותו אחרי השחרור מן הכלא, זה ממש לא משקף את כל הנעורים שלו ואת כל הילדות שהייתה לו אצלי בבית מגיל 13. רציתי שהכתבה תשקף גם את התקופות הטובות ואת זה שאור בחר ברוסלן כחבר והם היו חברים טובים. הוא השפיע על אור בצורה חיובית במהלך הילדות שלהם יחד. למרות שהסוף הוא קשה במיוחד היה לי חשוב שבכתבה יראו את כל הדרך.
ענת שואלת: ההורים של רוסלן בקשר איתו? את בקשר איתם? איך מגיבים בכלא לזה שאת באה לבקר אותו? איך את מתמודדת עם השמועות עליכם?
שחף: האמת שאין לי מושג, אני בכלל לא בקשר איתם.
יוסף חיים שואל: אתם במשפחה מדברים על אור? מדברים על הרצח? או שזה מעין משהו ש"אסור" לדבר עליו?
שחף: בבית ובמשפחה, מבחינתי לפחות אור עדיין פה, נמצא איתנו. על רוסלן אנחנו לא מדברים. אין לנו מה להזכיר אותו. אני מבינה שאיפה שהוא רוסלן נמצא בתוכי, זה ישר מתקשר לי לאור. לפעמים זה עוזר לי לחשוב עליו. אני מאמינה שזה תהליך מאוד לא פשוט. אין לי מושג אם הזמן עושה משהו, אבל זה המצב שאני נמצאת בו היום.
שרי מערבי שואלת: כתבת שנכון לעכשיו את לא מצליחה לעשות את ההפרדה בין מה שקרה באותו לילה נורא לבין כל התקופה שקדמה לו. השאלה שלי היא - מה יקרה ביום בו כן תצליחי לעשות את ההפרדה, ביום בו מה שרוסלן עשה סוף סוף יכה בך. האם את חושבת שאז כן תנתקי את הקשר איתו?
נכון לעכשיו, ביקרתי אצל רוסלן בכלא, פעם אחת בלבד מאז שהוא נשפט למאסר עולם. זאת לבקשתו של רוסלן. אני לא יודעת מה יוליד יום ואיך ארגיש לאורך זמן. אני כן יודעת שהוא עשה מעשה בדרגה הכי חמורה שיכולה להיות, ועל זה אני לא חושבת שיכולה להיות סליחה. יחד עם זאת צר לי עליו. צר לי שהוא לא הלך לקבל עזרה צעד אחד לפני. צר לי גם עליי, וממש צר לי על אור. לא דמיינו בחלומות הכי גרועים שלנו שזה מה שהולך לקרות.
שיר צדק שואל: האם יש לך עוד ילדים? אם כן, איך הם מגיבים לעניין? ואיך בני משפחתך מגיבים לכך שאת עדיין בקשר עם רוסלן?
שחף: יש לי עוד בת חיילת בת 19 וחצי, שיר, שגם היא דיברה בכתבה. המשפחה שלי, כולל ראובן אבא של אור, לא חושבת בדיוק כמוני. ההתייחסות שלם קצת שונה, כי חוץ ממני ומשיר הם לא גרו איתנו בבית. לכן, אני רואה את הדברים קצת אחרת.
הם חושבים, כמוני, שרוסלן עשה מעשה שלא ייסלח. בזאת אין ויכוח- רוסלן באמת עשה מעשה שלא ניתן לסלוח לו. אבל אני מרגישה שהעניין מורכב לי.
רומי שואלת: איך אפשר לסלוח, ואיך אפשר לשמור על שפיות במקרה כזה של אובדן ילד?
שחף: התשובה שלי נחלקת לשניים. על הסליחה- אני עדיין לא במקום הזה של לסלוח. אני מבינה שזה תהליך. על השפיות- מאז המקרה יש בי את ההרגשה שאני יכולה בקלות לאבד את השפיות. זה לא מצב טבעי, וזה בכלל לא מצב שאפשר להתרגל אליו. אבל, אני יכולה להגיד שאני משתדלת להיות כמה שיותר עסוקה בעשייה, בעבודה וביצירה. כי ברגע שאני אעצור, תגיע סוג של התפרקות שאני לא מאפשרת לעצמי.
ניסן שואל: איך היה הקשר בינך לבין רוסלן לפני הרצח? האם היו סימנים מוקדמים שדבר כזה יכול היה לקרות?
שחף: אני קיבלתי את רוסלן כחבר מאד טוב של אור, כזה שהייתה לו השפעה חיובית עליו. הקשר ביננו היה ממש טוב וחם ואפילו אוהב.
באשר לשאלה האם היו סימנים מוקדמים- ראינו שרוסלן נמצא בסוג מסוים של מצוקה, לזה היו סימנים מקדימים. אבל לא העלינו על דעתנו, אפילו לא בסיוטים הכי גרועים שהם יובילו לכזאת תוצאה. זה בכלל לא עלה לי במחשבות. ממש לא.
אחרי שרוסלן השתחרר מן המאסר אור קלט שמשהו בו השתנה. ההתנהגות שלו הפכה לדי אובססיבית אבל זה לא היה מכוון ישירות לאור. ההתנהגות הזאת כן הייתה משהו שהדליק נורה אדומה אבל זה לא היה בכיוון של מה שקרה. חשבנו שצריך לעזור לרוסלן, לא חשבנו שצריך להיזהר ממנו. ההתנהגות שלו הדאיגה אותנו, אבל לא דאגנו ממנו- דאגנו לשלומו.
נופר שואלת: למה את צריכה את הקשר הזה? הרי בכל פעם שתראי את רוצח בנך המחשבות על אור שאיננו ישגעו אותך. את לא חושבת שעדיף ניתוק מוחלט?
שחף: אני עדיין לא במקום שאני יכולה לעשות את ההקשר. אני נמצאת בסוג של טראומה וכרגע אני לא ממש מצליחה להבין. אני מרגישה כאילו סיפרו לי סיפור שרוסלן הוא זה שרצח את אור אבל זה עדיין לא מתקשר אצלי- זה לא חלחל.
הקשר עם רוסלן הוא מה שהשאיר לי את אור פה. אני באמת עדיין לא במצב של לעכל את מה שקרה.
לציבור הגולשים היקר, אני מודה לכולכם על התגובות הרבות, ההתעניינות והשאלות. אני ומשפחתי עדיין בתחילתו של מסע הפנמה ארוך שאין לדעת מתי ואם בכלל הוא יגיע אל סופו. תודה על כל התמיכה. לילה טוב.
לכתבה המלאה על רצח אור ריבק בכפר חרוב>>
"עובדה", שני ב- 21:00