זה קרה בליל שבת, ה-16 באפריל, 1988, סמוך לשעה שתיים לפנות בוקר. כוח של סיירת מטכ"ל פרץ לביתו של אבו-ג'יהאד, ראש הזרוע הצבאית של פתח, בשכונת הווילות סידי בו-סעיד שלחופי תוניס. אחד הלוחמים בכוח, סגן ח', רץ במעלה המדרגות לקומה השנייה של הבית, שם נמצא חדר השינה של אבו-ג'יהאד. המנהיג הפלסטיני המיתולוגי, סגנו הנצחי של יאסר ערפאת, חיכה ללוחם עם אקדח שלוף בקצה המסדרון. אבו ג'יהאד ירה ראשון, אבל לא פגע בקצין שהסתער לעברו. כעבור שבריר שניה פגע בו צרור היריות הראשון.
בבוקר שלמחרת, עסקו כותרות העיתונים ברחבי העולם במבצע החיסול הנועז, שבמסגרתו חוסל אבו-ג'יהאד בביתו, בתוך פחות מחמש דקות, ומבלי שנפגעו אשתו וילדיו ששהו בבית. בפרסומים הזרים נכתב מיד שאת הפעולה ביצע כוח קומנדו ישראלי, אבל בישראל נמנעו מליטול אחריות לפעולה. כאשר ראש הממשלה יצחק שמיר נשאל על החיסול, הוא השיב: "שמעתי על זה ברדיו". רק לאחרונה, במלאות 25 שנים לפעולה, הותר לפרסום שאת המבצע, ששמו הרשמי היה "הצגת תכלית", ביצעה סיירת מטכ"ל תחת פיקודו של בוגי יעלון, אז קצין בדרגת אל"מ וכיום שר הביטחון. את לוחמי הסיירת הוביל לחוף תוניס כוח של לוחמי שייטת 13, תחת פיקודו של אלוף (מיל') יואב גלנט.
"אני מוציא את בוגי"
בכתבה נחשפת לראשונה רשת הקשר של המבצע. ברגעים המותחים ביותר ניתן לשמוע בבירור את קולו של מפקד הסיירת בוגי יעלון, שמכונה "בוגארט" ומדווח מהשטח לקצין המכונה "ריצ'ארד", שנמצא בחדר הפיקוד ש המבצע. הקשר בין השניים מתנהל אך ורק באנגלית.
באמצע הלילה, כאשר הכוח של בוגי נוחת על החוף בתוניס ומתחיל להתארגן לתנועה לעבר בית אבו-ג'יהאד, מבקש ריצ'ארד: "בוגארט, כאן ריצ'ארד, תהיה מוכן לנוע כשנגיד לך, בסדר?".
יעלון: "בסדר ריצ'ארד, אני מוכן".
דווקא אז הגיע לחדר הפיקוד שעל הספינה מידע מדאיג מה"בור" בקריה, שם נמצאים הרמטכ"ל דן שומרון ויתר בכירי המטכ"ל. מידע מודיעיני עדכני מצביע על אפשרות שאבו-ג'יהאד עומד לצאת מביתו לפני שכוח הסיירת יספיק להגיע.
ברשת הקשר נשמע היטב קולו של קצין בדרגת אל"מ, מנהל חדר הפיקוד בלב ים, שמדבר עם מקבילו בקריה בתל-אביב: "אתה אמרת לי שהאיש אמור לצאת מהבית בעוד שלושת רבעי שעה, לכמה ימים? הבנתי שאתם לא יודעים בוודאות שהוא בבית? עכשיו, מה לעשות עם בוגי?".
לצדו של אותו אל"מ יושב סגן הרמטכ"ל, אהוד ברק. לאחר בירור מודיעיני קצר מול תל-אביב, ברק מקבל את ההחלטה להמשיך בפעולה, ונותן הוראה להוציא לדרך את כוח הסיירת. בגלל הזמן שהתבזבז בהמתנה בחוף, לוח הזמנים התקצר, והלחץ גובר. מנהל חדר הפיקוד מדווח לתל-אביב: "אני מוציא את בוגי".
בשלב הזה ריצ'ארד מעדכן את יעלון: "בוגארט, בוגארט, כאן ריצ'ארד, אתה יכול לעזוב את התחנה".
יעלון משיב: "קיבלתי, תודה ריצ'ארד"'.
ריצ'ארד: "תעשה את זה מהר! אני חוזר, תעשה את זה מהר!".
לאחר כעשרים דקות מורטות עצבים, הכוח מגיע סוף-סוף לרחוב סמוך לביתו של אבו-ג'יהאד, ומחדר הפיקוד הקדמי שוב מתקשרים לתל-אביב ומעדכנים: "בוגי נכנס לשכונה, אצל וילי (איש המוסד שמתצפת על הבית) הכול בסדר... זה ברור לך שאם אתה לא אומר משהו אחר, הם נכנסים".
רגעים ספורים לאחר-מכן, דלת ביתו של אבו-ג'יהאד נפרצת.
גם כיום, 25 שנים אחרי, כמעט לאיש במערכת הביטחון אין ספק בצדקת החיסול. אבו ג'יהאד היה חתום על כמה מהפיגועים הרצחניים שידעה ישראל, בהם הטבח בכביש החוף ("אוטובוס הדמים"), פיצוץ מקרר התופת בכיכר ציון ופיגוע המיקוח במלון סבוי בתל-אביב. למרות ההיסטוריה הזו, במבט לאחור יש מי שמביעים ספק בתבונת החיסול, וטוענים שדווקא עם אבו-ג'יהאד אפשר היה "לסגור עניין", בגלל מעמדו החזק ברחוב הפלסטיני. "בסוף, אם אומרים שהסכמים עושים מול מנהיגים חזקים שיכולים לקבל החלטות קשות, אז אבו-ג'יהאד היה מנהיג כזה", אומר תא"ל (מיל'.) גדי זוהר, בכיר לשעבר באמ"ן שעקב במשך שנים רבות אחר אבו-ג'יהאד.
עמי איילון, ראש השב"כ לשעבר שהיה סגן מפקד חיל הים בזמן המבצע וישב בחפ"ק הקדמי בלב ים, מצביע על בעיה מקיפה יותר: "אנחנו משקיעים אין סוף משאבים, זמן ואנרגיה אנושית על-מנת לתכנן איך להרוג, ואנחנו משקיעים כמעט אפס זמן בשיקול את מי להרוג ולמה, ומה תהיינה התוצאות ארוכות הטווח".
* הריאיון עם לוחם סיירת מטכ"ל, רס"ן ד', נערך לאחר אישור בקשתנו על ידי דובר צה"ל וגורמי מחלקת ביטחון המידע בצה"ל.