עם עליית הסדרה "היורשת" למסך, כתב הבמאי, היוצר והעיתונאי המוערך רון כחלילי ("ערסים ופרחות - האליטות החדשות", "מלחמות היהודים", "אכלו לי שתו לי: הדור הבא" ועוד) טור אישי שבו תיאר את התרומה שלה לחיזוק סדר היום המזרחי ולמה היה הכרחי שהיא תיכתב דווקא על ידי יוצרים מזרחים.
רגע לפני פרק הסיום הערב (שני, אחרי החדשות, ערוץ 12) שיבח כחלילי בפודקאסט "היורשת" את היוצרים על הדרך שבה סיפרו את הסיפור המזרחי בסדרה: "אם לא הייתי יודע מי אלה אורי סלעי ועומר טובי, הייתי הורג אותם. אני נורא מתעצבן כשמרגיש שמנסים לגנוב את הסיפור שלי שנלחמתי כדי להשמיע אותו בקולי, או אם שוב מנסים להשתלט על הנרטיב שלי".
"זאת הפעם הראשונה שמספרים את סיפור המוזיקה המזרחית בז'אנר הדרמה. זה תקדימי. אני לא מצפה מ'היורשת' להביא אג'נדה, רוב הסרטים שכן ניסו להביא אג'נדה באופן מובהק נפלו והפכו לסטריאוטיפ משעמם. בסדרה הזו אין את האשכנזי הרע, הטוב או העשיר, אין את האויבים האשכנזים שלוטשים עיניים ושולחים ידיים. במובן הזה, הסדרה יכולה להיות פורצת דרך".
"אני נורא אוהב את השפה ההומואית של הסדרה. הקוויריות יושבת שם על כולם, הכל נורא מוגזם ומוקצן. כאשכנזי זה נורא מסוכן לעשות את זה, כי אז אתה נחשד בסוג של ראייה סטריאוטיפית. כשאני עושה את זה, אני עושה את זה מתוך מודעות. אמנות. אני הייתי מגזים אפילו יותר את הסטיילינג, הצילום, העריכה, כך שזה יהיה כמעט סטריאוטיפ. האסתטיקה נורא חזקה, גם במילים ובשפה. זה אותנטי, זה אמיתי. אני זוכר את זה מילדותי. ככה המשפחה שלי נראית, כמו זוהרה. העולם הזה מאוד מוכר לי, אני מרגיש בו מאוד נוח".
כשאתה צופה ב"היורשת", מה היא מזכירה לך?
"גדלתי בבת ים, מול המעברה הישנה. רכבת, כניסה ד'. החבר'ה מבת ים לא הלכו לצבא, כי מה זאת אומרת ללכת לצבא? הצבא של מי? אנחנו לא ישראלים, אנחנו במקרה פה. הישראליות לא רואה אותנו כישראלים, וגם אנחנו לא ראינו את עצמנו כחלק מהקולקטיב הישראלי. תמיד היינו בצד, תמיד סימנו אותנו, קראו לנו בשמות. נראינו טיפשים כי לא ידענו אנגלית ולא הכרנו להקות מחו"ל, אבל היה לנו שניים-שלושה איי קיו שהתרוצצו במוח והבנו איפה מקומנו".
"בכל פעם שאני אומר 'מזרחים' כולם קופצים אחורה. לא התקדמנו?"
כחלילי מעדיף שתכנו אותו "פועל תודעה" ולא יוצר או עיתונאי. יש לו גם הסבר לזה: "אני לא רואה את עצמי כמפיק ויוצר, אני פועל תודעה. יש קולות שאני שומע ורוצה להעביר הלאה. מצבו של המאבק המזרחי שונה לגמרי ממצבו של המאבק הלהט"בי, הן מבחינת ההתקדמות והן מבחינת ההישגים".
"המאבק הלהט"בי יותר ממוקד, הוא יושב על אווירה בינלאומית חזקה מאוד ומובילים אותו אנשים כריזמטיים שיודעים לשתף פעולה אחד עם השני. המאבק המזרחי תמיד נאבק על פירורים עם אנשים מהשורה השנייה והשלישית שיודעים להסתכסך היטב אחד עם השני, במקום לקדם את המטרות המשותפות. המאבק הזה נסוג כל הזמן, או לפחות עומד במקומו ולא זז. זאת סטגנציה מוחלטת".
מה בעיניך יהיה ההישג שיסיים את המאבק?
"שוויון - כשאדווה מקרית גת תקבל את אותם הסיכויים כמו אורי מרמת אביב ג'. זאת הדרישה שלי. אין אשכנזים בעיירות פיתוח, הם הראשונים שעזבו אותן. המזרחים נשארו מאחור ומי הצטרף אליהם? הרוסים והאתיופים. כשאתה נוסע בוואדי ערה, רואה את הווילות המטורפות ומבין ששיעורי ההשכלה אצל הערבים הם למעלה מ-90%, אתה מגלה שהערבים עוקפים את המזרחים. כשמאלני זה משמח אותי, אבל כמזרחי זה מעציב אותי. תמיד אני בסוף התור".
יש לא מעט נישואי תערובת בין אשכנזים למזרחים. 35%-40% מהישראלים הם מעורבים.
"אין דבר כזה. בעיירות הפיתוח אין אשכנזים. עם מי תתערבב שם? אחוז הנישואים המעורבים בישראל נע בין 17% ל-28%. אלה מספרים לא גדולים. זה קורה בעיקר במרכז, בגוש דן, איפה שגרים גם מזרחים וגם אשכנזים. תל אביב, בת ים, חולון. השוליים נקיים מאשכנזים, אלא אם אתה קיבוצניק או מושבניק. כור ההיתוך הרבה פחות פופולארי ממה שחושבים, זה טיעון ריק של אנשים שלא רוצים להתמודד עם העובדה שיש דיכוי מתמשך של מזרחים".
יש לא מעט מזרחים שלא אוהבים לשמוע את הדברים שאתה אומר.
"אני היתום המוחלט. אשכנזים לא אוהבים את מה שאני אומר, ורוב המזרחים החדשים גם כן. מבחינתם, אני מחזיר אותם למעברה של הוריהם. בכל פעם שאני אומר 'מזרחים' כולם קופצים אחורה. לא התקדמנו? אי אפשר להגיד את זה בחופשיות היום? יש מאבק מזרחי ואף אחד לא יערער על הדבר הזה".
"מירי רגב צעקה אג'נדה שאחרים לא אומרים, היא לא הייתה מנומסת"
כחלילי מגדיר את עצמו בהומור כ"אחד מחמישה מזרחים-שמאלנים. יש מעטים כמונו ואנחנו רבים אחד עם השני כל הזמן. השמאלנים האשכנזים יודעים לוותר על האגו שלהם. הם צועקים געוואלד, אבל בסוף יש מפלגה עם הורוביץ בראש. ברגע המבחן הם יודעים לעמוד בשורה אחת ולשתף פעולה אחד עם השני כדי להשיג תוצאות. אנחנו לא. אנחנו קהילה מוכחשת".
כל האנשים שהקיפו את בנימין נתניהו בשנים האחרונות היו מזרחים, בזמן שהוא אשכנזי בכלל.
"כי הוא מבין את המשחק הפוליטי. כשמירי רגב התמנתה לשרת התרבות הזדעזעתי, אבל כשהיא נאמה את נאום ה'קאט דה בולשיט', היא אמרה דברים שאנחנו המזרחים טוענים כבר שנים. היא דיברה על צדק חלוקתי גם בתרבות. פתאום הייתי בעדה. כולם שאלו מה אני עושה. הרעתי לה כי היא צעקה דברים שאחרים לא אומרים, היא הייתה לא מנומסת. הרעתי לה כי היא דיברה על אג'נדה שמעסיקה אותי".
מה דעתך על הממשלה החדשה?
"אני מבסוט מזה שנתניהו איננו, אבל קרה הדבר הכי רדיקלי ומסוכן - כוחות ימין ריאקציוניים ניאו-ליברלים קיצוניים השתלטו על המדינה. מיעוט קטן וקיצוני. יש ממש בטיעון של אנשי הימין היום שאומרים שבנט כראש ממשלה עם שישה מנדטים הוא מיעוט מבוטל. הוא ימין מדיני, ימין ביטחוני וימין כלכלי ולי קשה עם הימניות הזאת. לשמוח רק כי הוצאנו את ביבי החוצה?".
במקום לשבת וליהנות אתה מתלונן.
"אתה מרוצה מבנט? הוא לא כמו אליק שנולד מן הים, יש לו רקורד ועשייה פוליטית ענפה לאורך שנים. הוא מהווינרים האשכנזים של רעננה שעושה אקזיטים וחולם על סיפוח אחרים. מה שכן, כשר חינוך הוא הקים את ועדת ביטון שהייתה צריכה לקום כבר בשנות החמישים. היו מסקנות והוא הלך ליישם אותן".
מה דעתך על יפעת שאשא ביטון?
"שאשא ביטון עוד לא מספיק מזרחית. אני יותר חשדן לגביה. עם כל ההילה וההערכה אליה, אני רוצה להבין מה סדר היום שלה והאם הוא אכן מזרחי אמיתי ואותנטי. לא אכפת לי אם קוראים לה בשני שמות מזרחיים או בארבעה, לא מעניין אותי אם אבא שלה נולד בעיראק ואמא שלה בבוכרה. אני לא סופר פיגמנטים, אני בודק סדר עדיפויות".