הדר רצון רותם, שמשחקת את ליילה, אשתו של עמיאל ב"חטופים", היא לא ערבייה. קשה להאמין, אבל רצון רותם, ירושלמית שגדלה בהוד השרון, למדה בסטודיו למשחק של יורם לווינשטיין, והספיקה לשחק ב"חקירה מעבר לקווים" לצד ג'ייק גילנהול ובמחזמר "סיגל" שעלה בתיאטרון הבימה, למדה את השפה לצורך התפקיד.
אנשים מזהים אותך? איזה תגובות את מקבלת?
"לא, אף אחד לא מזהה אותי. כולם בטוחים שאני ערבייה. מי שמגלה מאד מופתע, אבל לא מגלים במקרה, זה רק אנשים שאומרים להם. אנשים מופתעים שאני מדברת עברית, וזאת מחמאה גדולה".
איך עבדת על השפה?
"קיבלנו מההפקה, אסי ואני, מורה מדהים מיפו. שלושה חודשים ממש שברנו שיניים על הגייה נכונה, כי בשפה הזאת הגייה לא נכונה יכולה ליצור משמעות אחרת לגמרי, מה גם שיש שחקנים ערבים על הסט שדוברים את השפה, אז ממש השקענו. התאהבתי בשפה הזאת לגמרי, והייתי בטוחה שאחרי הצילומים אני אמשיך ללמוד אותה, אבל נכנסתי לשגרה חדשה"
ואיך עבדת על התפקיד בכלל? אישה ערבייה, בסוריה...
"לא התכוננתי לשחק אישה ערבייה, כי לילה היא כמו כל אישה אחרת, שמונעת מאהבה, שמחפשת תקשורת טובה והיכרות אמיתית, שיתוף אמיתי עם בעלה. מהבחינה הזאת שמתי בצד את זה שהיא ערבייה. מה שכן, היה צריך להכניס את זה במקום של תגובות, שפת גוף. יש הרבה כבוד לבעל בבתים ערביים, צריך לדעת איך להגיד דברים. זה עובר גם בטקסטים המדהימים של גידי, כמה שכביכול יוסוף מבטל אותה לפעמים, בסוף הוא כן עונה לה. הדברים שלה מחלחלים. זאת הלביאה שבה, היא רואה הכל, היא יודעת איך לגשת לבעלה".
"בורכתי. זאת מתנה לעבוד עם הגאון גידי רף. אני מברכת אותו על הבחירה האמיצה, לקחת לתפקיד של ערבייה שחקנית ישראלית. גידי הוא נדיר, נתתי לעצמי להיחשף עד הסוף וזה הרבה בזכות היד החופשית שהוא נתן, וגם הכתיבה הזאת, שהיא מתנה לשחקן. טקסט עם כל קשת הרגשות והקונפליקטים. ואסי כהן – זאת חוויה. הוא אחד השחקנים המוכשרים בעיני, דרמטי וקומי. העיניים שלו מדברות, הדמות שלו היא לא דמות פשוטה לשחק. זה היה תענוג".
"באופן אישי, משפחה זה דבר ראשון בשבילי, אז אני יכולה להבין את המקום הזה, של להישאר עם אבא. זה נכון שיש את הצד של להמשיך את התא המשפחתי שלה, אבל זה המקום שהיא שייכת אליו, אלה השורשים שלה. עם כל הקושי- אני יכולה להבין אותה. היא לא בוגדת".