סצינה משמעותית זו מעלה את השאלה מדוע נקראת הסדרה "חטופים" ולא "שבויים"?
מילון אבן שושן מציין כי שבוי הוא "לקוח בשבי, אסיר מלחמה" ואילו חטוף הוא "מי שנחטף, שבוי". כל חטוף הוא, אם כן, שבוי, אבל לא כל שבוי הוא חטוף. מעבר למשמעות המילונית של המילים יש להן גם משמעויות תרבותיות (קונוטטיביות). מבחינה זו, בתרבות הישראלית יש שוני בין שבוי לחטוף. חטיפה היא מצב א-סימטרי: החטוף נתפש כפסיבי, חלק מה"מצב הטבעי", הרגיל ואילו החוטפים הם האקטיביים והם מפרים את הסדר הקיים. המונח שבי, לעומת זאת, מתאר מצב יותר סימטרי של מלחמה בין שני צדדים, במסגרתה, כדי למקסם את רווחיו מנסה כל צד לתפוש שבויים מהצד השני.
מדוע, אם כן, נקראים שלושה חיילים מיחידה נבחרת, שנשלחו לעומק לבנון לצורך פעולה מבצעית, חטופים? הם לא היו פסיביים בזמן שנפלו קורבן לפעולת האויב, להיפך, הם היו הצד היוזם, שחדר לשטח האויב בפעולה מבצעית.
הדימוי הישראלי המקובל היום הוא כזה שמבנה את מדינת ישראל ואת צה"ל כמייצגים את "המצב הטבעי", את הפלסטינים כ"מפרי סדר" ואת צה"ל וכוחות הביטחון כאלו ש"משיבים את הסדר על כנו". זאת ועוד: לממסד יש אינטרס לשמר את הבניית המצב כמדינה הנאבקת מול ארגוני טרור ולא כמלחמה, המעניקה מעמד יותר שוויוני לצד שכנגד.
נראה כי הבחירה בשם "חטופים" מסמנת את השיח הישראלי הכללי, זה שרואה את המאבק כמצב א-סימטרי קיצוני בו הצד שכנגד הוא היוזם, הפוגע, החוטף ואילו "אנחנו" לעולם מתגוננים. הבנייה כזו משמרת אמנם את ישראל בצד של "הטובים", אולם היא גם מקשה על קיום תהליכים של הידברות ופשרה במקרים בהם יש צורך, למשל, לדון בשחרורו של חייל חטוף/שבוי.
לכל הטורים של "פאנל חטופים"
לאתר הרשמי של חטופים - בואו לגלות מה קרה ב-17 השנים שעברו