מחקרי תקשורת ותרבות רבים עסקו בשאלת היחסים בין אמת ובדיה, והתמונה העולה מהם מורכבת הרבה יותר. האמת – כפי שאולי עתיד רס"ן חיים כהן לגלות – תלויה במידה רבה בנקודת המבט. סיפורים סותרים אינם בהכרח אמת ושקר, לעתים קרובות יותר הם שתי אמיתות, אמיתיות באותה המידה, כל אחת מנקודת מבטו של המחזיק בה. יתרה מזאת – כל ניסיון לתאר את האמת והמציאות, לספר עליהן לאדם אחר או לקהל צופים או קוראים, מחייב אותנו לשורה של החלטות: מה לבחור להכליל בסיפור ומה להשמיט כבלתי קשור? היכן להתחיל והיכן לסיים? מה להרחיב ומה לצמצם? כיצד להגדיר במלים ברורות תחושות ואירועים מורכבים ומופשטים?
לעומת זאת, בדיות – אישיות כמו ההזיות של יעל בן-חורין והחלומות של נורית זך, או משותפות לתרבות כולה, כמו אגדות עם או יצירות בדיוניות בספרות, בקולנוע ובטלוויזיה – הן הרבה יותר מהסחת דעת ובריחה מהמציאות. ההזיות של יעל בן-חורין מגלמות בתוכן את האמת הרגשית והאישית העמוקה ביותר שלה, יותר מכל תיאור חיצוני ומציאותי. הסיפורים הבדיוניים שהתרבות שלנו מספרת לעצמה מגלמים בתוכם את הזהות, האמונות והאתוס המשותפים שלנו.
בין הדימויים החד-משמעיים של האמת בעלת הערך והבדיה הכוזבת משתרע טווח רחב של אמיתות בדיוניות ובדיות אמיתיות. האתגר של חיים, יעל ונורית הוא למצוא דרך לגשר בין אמיתות שונות ובין אמת לבדיה, על מנת להבין טוב יותר את נמרוד, אורי ואת עצמם, להתמודד עם המציאות ולהתקדם הלאה. עבורם ועבור החברה כולה, היצמדות תמימה לתפיסה של אמת אחת וחד-משמעתית עלולה לעוור את חוש הביקורת שלנו ביחס לתיאורים האפשריים הרבים של האמת ולהשלכותיהם. זלזול במשמעותן של בדיות עלול למנוע מאיתנו למצות את הכוח התרבותי והחברתי שלהן לקדם למידה, הבנה ודיאלוג.
ד"ר מיכל חמו היא מרצה בביה"ס לתקשורת במכללה האקדמית נתניה. חוקרת שפה, שיח וטקסט בטלוויזיה פופולרית
לכל הטורים של "פאנל חטופים"
לאתר הרשמי של חטופים - בואו לגלות מה קרה ב-17 השנים שעברו