בטורי הקודם, "שבויים פעמיים", עמדתי על היחס הקשה והמשפיל בו נתקלו החטופים בחקירות בטחון שדה כשסוף-סוף שבו לכאורה אל השלווה והנחלה. הפעם נתייחס לקונפליקט הפסיכולוגי של החטופים בין הביזוי וההשפלה שחשו בחקירות אלו ובין נאמנותם לארץ ולמולדת, ובעיקר לביטחון המדינה, ערך מקודש בחברה הישראלית הנמצאת במצור ואשר בשמו נערכו החקירות.
אפשר לומר שמבחינה זו מצבם היה קשה יותר מאשר בשבי האויב, שבי שבו ברור שהאויב הוא אויב באופן שאינו משתמע לשני פנים. לא כך המצב כשחיילים מהצבא שלך רומס את זכויות האדם שלך בשם בטחון המדינה, שעליו אתה עצמך יצאת להגן.
תסמונת שטוקהולם מוכרת בפסיכולוגיה כתופעה שבה אדם המוחזק בכפייה בידי אנשים זרים, מפתח אמפתיה והזדהות עם האידיאולוגיה והמעשים של האנשים המחזיקים זו. בהקשר רחב יותר ידועה תופעה זו כמנגנון הגנה המוכר בשם "הזדהות עם התוקפן" (Identification with the aggressor).
למשל, אם את מזכירה במשרדו של בוס קשוח וחסר התחשבות ואת תלויה בו מבחינה כלכלית, אזי כדי למלא את תפקידך כהלכה ולשמור על יחסים בין-אישיים מתקבלים על הדעת איתו, את מזדהה עם מטרותיו ועם מטרות הארגון בו את עובדת. באופן פרדוכסאלי, דווקא מתוך הדיכוי נולדת הזדהות ונאמנות עיוורת ובמקרים מסוימים אף תגני על הבוס כדי להפוך את היוצרות.
השם "תסמונת שטוקהולם" ניתן לסינדרום זה בעקבות המקרה שקרה ב-23 באוגוסט 1973 בזמן שוד בנק בשטוקהולם שבשבדיה. ארבעה מעובדי הבנק הוחזקו כבני ערובה במשך חמישה ימים וחצי בכספת הבנק בגודל 3×12 מטר על ידי השודד (ששהה שם איתם). ראיונות עם בני הערובה לאחר השחרור ומחקרים פסיכולוגיים על מקרים דומים גילו את התופעה של חטופים החשים הזדהות עם החוטף ופחד מהמחלצים.
כמה מאפיינים לסינדרום:
- הזדהות השבוי עם החוטף כמנגנון הגנה מתוך אמונה שהחוטף לא יפגע במי שמשתף פעולה.
- הבנה של השבוי שהוא עלול להיפגע במהלך החילוץ.
- השהייה ביחד, במהלכה מכירים את החוטף כבן אדם עם בעיות ושאיפות (במיוחד בהקשר אידיאולוגי) משפיעה על בן הערובה להאמין שהשקפת החוטף צודקת. הדבר נכון במיוחד לגבי החטופים שנחקרו ע"י בטחון שדה של צבאם שלהם, עימו הם אכן חולקים אותה אידיאולוגיה של בטחון המדינה.
- ניסיון של השבוי לנתק עצמו רגשית מהמצב על ידי הכחשה ופנטזיה שהכול חלום (למשל חלום על חילוץ פראי).
אלא שכאמור, תסמונת שטוקהולם בסיטואציית השבי היא רק מקרה פרטי של הזדהות עם התוקפן, המתארת מנגנון הגנה שנמצא בשימוש נרחב מאוד על ידי מיעוטים מדוכאים רבים. הדבר יכול להתבטא במקום עבודה בו מנצלים אותנו ובמקום לצאת למלחמה אנו מזדהים עם המעביד המדכא; בין אישה מוכה לבעלה כאשר האישה מזדהה עם הקושי של בעלה לשלוט בתוקפנותו ומוכנה לסלוח לו שוב ושוב ולהשאיר את העניינים בתוך המשפחה ובקרב נפגעי תקיפה מינית המזדהים עם התוקף ומאשימים את עצמם.
ד"ר גידי רובינשטיין הוא פסיכותרפיסט ומרצה בכיר לפסיכולוגיה במכללה האקדמית נתניה
לכל הטורים של "פאנל חטופים"
לאתר הרשמי של חטופים - בואו לגלות מה קרה ב-17 השנים שעברו