"העמידו אותי בפינה, והייתי עלם צעיר,
העמידו אותי בפינה, והיו אלה ארבעה חיילים,
העמידו אותי בפינה, וכיוונו לליבי,
העמידו אותי בפינה, והיה זה בוקר של כפור.
חיכו לי החיים, ואם, ואהובה בבית,
הפכתי באותו יום משושן צחור, לאדם חצי מת"
כך פותח את שירו "במגרש הריק" איציק לוי, פדוי שבי.
במשך שנים הפקירה מדינת ישראל את פדויי השבי ולא הכירה בהם ובבעיות שנוצרו אצלם במהלך השנים לאחר השבי. יחס המערכת לו זכו הפדויים עם חזרתם לארץ נחווה ע"י חלקם כאונס נפשי ברוטאלי, שהחמיר את מצבם.
"בבת אחת מוסרות מהחייל כל ההגנות שיש לו, לוקחים לו את המדים, לוקחים לו את הנשק ומכניסים אותו לסיטואציה של ילד", מתארת את מצבם של פדויי השבי פרופ' זהבה סולומון, כלת פרס ישראל לחקר העבודה הסוציאלית תשס"ט, לשעבר ראש ענף מחקר בריאות הנפש בצה"ל וממובילות חקר הפוסט-טראומה בעולם. יחד עם עמיתיה, ערכה מחקר מעקב ארוך-טווח שאיתר קשיים נפשיים, בעיות תפקוד, תחלואה מוגברת ותמותה מוקדמת בקרב פדויי שבי. המחקר היה חלוצי, ותעוזתו והיקפו היו זרז להגברת המודעות הציבורית לנושא. מעטים הם המקרים שלמחקר יש תוצאות ישירות ברורות והשפעות משמעותיות על מדיניות טיפול ושיקום לאומית. ממחקר שערכה סולומון יחד עם יובל נריה, רחל דקל וקרני גינזבורג, ואשר ממצאיו ראו אור בכתב-העת "חברה ורווחה", עולה שהתגובות הרגשיות וההתנהגותיות של השבויים בזמן שביים הן הגורם המשמעותי ביותר שמשפיע על בריאותם הנפשית.
אחד ממשתתפי המחקר, יואב בן דוד, הפיק את הסרט "ערים בלילה", שהוביל להקמת עמותה בשם זה, המאגדת בתוכה כיום 300 לוחמים פדויי שבי מכל מלחמות ישראל, שהחליטו לא לחכות יותר לעזרת המערכת ולעזור לעצמם ואשר שמה לה למטרה לעזור ולהיטיב את מצבם של אלה שנתנו את המיטב שבהם למדינה, והושלכו ככלי שאין בו חפץ אל תהום השכחה.
לטראומת השבי יש לא רק השלכות קשות, אלא שהן גם עמידות בפני טיפול. מחקר שפורסם לפני עשור בכתב-העת Social Psychiatry and Psychiatric Epidemiology גילה שהשלכות השבי מושפעות על ידי מצבם הנפשי של השבויים לפני השבי, טראומת השבי ממשיכה להשפיע על חייהם 50-40 שנים לאחר השבי וחומרת הטראומה בזמן השבי מנבאת בצורה הטובה ביותר את הסימפטומים הפוסט-טראומאטיים.
הסדרה "חטופים" מהווה, מבחינות רבות, המשך לסרטו של בן דוד "ערים בלילה" והיא מגוללת את סיפור שיבתם, לאחר 17 שנים, של שלושה חיילי צה"ל שנחטפו על ידי חיזבאללה בסוריה. שלא כמו איציק לוי, מחבר השיר "במגרש הריק", שאהובתו חיכתה לו בבית, מגלה אורי בפרק הראשון שנורית לא חיכתה לו ונישאה לאחיו, תזכורת כואבת לכך ששום דבר אינו מובן מאליו.
ד"ר גידי רובינשטיין הוא פסיכותראפיסט ומרצה בכיר לפסיכולוגיה במכללה האקדמית נתניה.