אין תמונה
דנה תלך לטיפול תחת איומים? חטופים

בין האירועים הקשים, הסוערים והדרמאטיים מאוד שראינו בפרק החמישי של הסדרה "חטופים" נתמקד הפעם באירוע קטן ומשני יחסית: האיום של טליה על דנה שאם לא תלך לפסיכולוג היא תספר לנימרוד על כך שמצאה אותה מתמזמזת עם איש מבוגר בחדר השינה.

 מה המשמעות של הפניית אדם לטיפול? לא כל שכן – מה המשמעות של איום על אדם בטיפול פסיכולוגי? האם יש ערך לטיפול שאדם לא פונה אליו מרצונו וביוזמתו? מתי מוצדק "לאיים" בטיפול?

 במשך שנות עבודתי הרבות נתקלתי בלא-מעט פניות של בני משפחה ושל חברים קרובים, שסברו שיקיריהם זקוקים לטיפול פסיכולוגי, התקשרו אליי במטרה לקבוע פגישה עבור יקיריהם, לפעמים בתיאום איתו ולפעמים לא, וניסו לכפות עליו את הטיפול. במקרים רבים הדבר נעשה מתוך כוונות טובות ובמקרים רבים עוד יותר הדבר נעשה מתוך צרכיו של הגורם המפנה ולא של המועמד לטיפול.

כמה דוגמאות אופייניות שעולות כרגע בזיכרוני:

• הורים להומוסקסואלים שהפנו את בניהם ובנותיהם לצורך שינוי נטייתם המינית

• נשים שקראו מאמר שלי על גיל הבלות של הגבר וקבעו פגישה עבור בעליהן

• נשים שקראו מאמר שלי על דיכאון גברי וקבעו פגישה לבעליהן

• גברים שהפנו את רעייתם הדיכאונית או החרדתית לטיפול

• אמהות שפנו כדי שאשכנע את בנותיהן לא לעבור ניתוח פלסטי

והרשימה עוד ארוכה.

אין תמונה
ד"ר גידי רובינשטיין

בתחילת דרכי, תוצאה של חוסר ניסיון, הייתי ממתין לשווא לבואו של המועמד לטיפול, שכלל לא הגיע או ביטל את הפגישה ברגע האחרון. בהמשך התניתי את הפגישה בכך שהמועמד לטיפול עצמו יטלפן ויקבע פגישה בעצמו (דבר שכמעט אף פעם לא עשה). לעיתים קרובות מאוד הגורם המפנה סירב אפילו להשאיר את מספר הטלפון של המועמד לטיפול למקרה של שינוי מועד הפגישה מצידי, אלא השאיר את כל העניינים בידיו.

כמו טליה, ש"הפנתה" את דנה לטיפול, תחת איומים, המוטיבציה לטיפול, כאמור, היא לרוב של הגורם המפנה ולא של המועמד לטיפול ואז, בדרך כלל, אין טיפול. בקיצור, ברוב המכריע של המקרים העסק לא עובד.

מתי בכל זאת יש מקום לטיפול בכפייה?

למעשה, בשני מקרים:
א. כאשר האדם נמצא במצב פסיכוטי של ניתוק מהמציאות ועלול לפגוע בעצמו ו/או בסביבתו.
ב. כאשר המועמד לטיפול הוא עבריין, חסר מוטיבציה פנימית לשמור על החוק, ומשיקולים שונים הוא מופנה לטיפול אצל קצין מבחן לפני, אחרי או במקום ענישה.

המקרה של טליה ודנה דומה, למעשה, הרבה יותר למקרה השני – ניסיון להשתמש במטפל כמעין "קצין מבחן" שיחזיר את האישה הסוררת למוטב, לא בגלל צרכיה שלה אלא בגלל צרכים של איזה צד ג' אחר. טיפול כזה, אגב, במידה שייערך בסופו של דבר, בצורת ה"הפניה" הזו, עלול להשיג את המטרה ההפוכה לזו של הגורם המפנה.

ד"ר גידי רובינשטיין הוא פסיכותראפיסט ומרצה בכיר לפסיכולוגיה במכללה האקדמית נתניה.

לכל הטורים של "פאנל חטופים"

לאתר הרשמי של חטופים - בואו לגלות מה קרה ב-17 השנים שעברו

לצפיה בפרק החמישי במלואו