כמו אבן שנזרקת למים ויוצרת גלים, כך גם ארוע טראומטי. האירוע עצמו פוגע ביחיד אך השפעותיו ניכרות מעבר לפרט וניתן לראותם במעגלי השפעה הולכים ומתרחבים סביבו. ההשפעה הרבה ביותר של האירוע הטראומטי, מעבר לפרט, תהיה על בן זוגו, לאחר מכן על ילדיו ובהמשך על המשפחה הקרובה, החברים הקרובים והסביבה הרחבה יותר, כשעוצמת ההשפעה תלך ותקטן ככל שהמעגל החברתי מרוחק מהנפגע פיזית או חברתית.
בניגוד לבעבר, כיום, גם בקביעת הפגעות פוסט טראומטית יש הרחבה בהגדרה. על פי איגוד הפסיכיאטרי האמריקאי, כדי שהאדם יחווה פגיעה פוסט טראומטית אין בהכרח צורך בפגיעה ישירה. האדם יכול לדווח על סימפטומים פוסט טראומטים גם כאשר הוא נחשף לאירוע באופן עקיף, למשל על ידי ידיעה על סכנה משמעותית לאדם קרוב. המימד המרכזי שקיים באירוע הטראומטי איננו בהכרח עצם החשיפה הפיזית, אלא דווקא תחושת האימה שנוצרה מעצם החשיפה, ותהיה זו ישירה או עקיפה.
מחקרים שבחנו את ההשלכות של אירוע טראומטי על בני זוג מצאו כי לא רק האדם שנפגע באופן ישיר מדווח על סימפטומים פוסט טראומטים אלא גם בן זוגו. בעקבות האירוע הקשה נפגעת באופן משמעותי גם תחושת המוגנות ואיכות החיים של בן הזוג. הוא צריך להכיר בכך שחייו כפי שהיו עד כה לא ימשכו. חלומות ותקוות שהיו, פעמים רבות מתנפצים וגם עליו לעבור תהליך של אבל ואובדן והכרה בכך שהחיים אותם הכיר עד היום כבר לא יהיו אותו הדבר. אך בניגוד לקורבן הישיר, בן הזוג שמהווה קורבן משני, הוא לרוב קורבן סמוי שלא זוכה לטיפול או הכרה.
בעוד שהחברה מקבלת את העובדה שקורבן הטראומה עובר עכשיו שלבי אבל והתמודדות עם הפגיעה, וכי יש צורך בזמן שיחלוף עד שהוא יוכל לחזור לתפקודו הקודם, החברה לא מכירה בצורך דומה המתקיים אצל בן הזוג, זאת למרות שתהליכים דומים, עוברים עכשיו גם על בן זוגו של הנפגע. גם בן הזוג עובר תהליך של הכרה בפגיעה, קבלה, התמודדות ובניה מחודשת, אבל את כל זה מצופה שהוא יעשה באופן מיידי.
הצפיה החברתית מבן הזוג היא להתמודד באופן מיידי עם המצב. יתרה מזאת, הצפייה המופנת אל בן הזוג היא לתפקוד מקסימלי הכולל גם נטילת תפקידים שהיו נחלתו של הנפגע. לכן, בעוד שהתפרצויות רגשיות וקשיים בתפקודו של הנפגע זוכים להכרה, קבלה והזדהות מצד הסביבה, אין זה כך בקרב המעגל המשני. במידה ובן הזוג מפגין חוסר תפקוד, מעגלי הסביבה לא רק שאינם מקבלים זאת אלא הם אף מותחים ביקורת (גלויה או סמויה) על חוסר תפקודו. במידה ובן הזוג לא מצליח למצוא כוחות גם לטפל בקשייו של הנפגע וגם להתמודד עם ההכרה שעולמו שלו עובר טלטלה, הרי שהוא עלול להשאר מתוסכל ואף כועס. התסכול וההכעס על הצורך להתמודד עם קשיים ללא קבלת תמיכה מצד החברה עלולים להיות מופנים (באופן סמוי או גלוי) כלפי הנפגע ובכך להחמיר את הקשיים עמם מתמודדת המערכת הזוגית והמשפחתית.
בסדרת מחקרים על נשות שבויי מלחמת יום כיפור שערכו פרופסור זהבה סולומון וד"ר רחלי דקל, נמצאה שכיחות גבוהה של מצוקה בקרב בנות זוג של שבויי המלחמה. ממצאים אלו נמצאו גם לאחר שנים רבות מאז חלפו האירועים. מעניין כי הפגיעה לא פוסחת אפילו על מי שאמונים לטפל בנפגעים עצמם. מחקרים נוספים מצאו כי גם אחיות ועובדים סוציאלים שמטפלים בקורבנות לטראומה, אינם חסינים. גם הם, למרות שהינם חלק מהצוות המקצועי שהוכשר בטיפול בנפגעים, חשופים למצוקה נפשית בעקבות הטיפול בקורבנות הטראומה. רמת הפגיעות אומנם פוחתת ככל שהמרחק הנפשי והפיזי מהנפגע נחלשת, אבל היא לא נעלמת לחלוטין. זה, יותר מהכל מוכיח את מה ששרה חווה אלברשטיין "כולנו רקמה אנושית אחת חיה". פגיעה באחד מאיתנו תשפיע, בדרך זו או אחרת, על כל הסביבה החברתית של האדם.
ד"ר אביטל לאופר, סגנית ומ"מ ראש עיריית נתניה ומרצה בכירה לסוציולוגיה במכללה האקדמית נתניה
לכל הטורים של "פאנל חטופים"
לאתר רשמי של חטופים - בואו לגלות מה קרה ב-17 השנים שעברו
לצפיה בפרקים המלאים