לפני 13 שנים, אהרון קרוב כבר היה במרחק נגיעה מהמוות. הוא נחשב לפצוע הקשה ביותר של מבצע "עופרת יצוקה", והרופאים שטיפלו בו לא נתנו סיכוי לכך שחייו יחזרו להיות מה שהיו לפני כן. למרות זאת, הוא צלח את השיקום המפרך והגשים חלום כהשלים ריצת מרתון. היום (שישי), הוא סיפר ל"גלית ויואב" על התהליך שעבר והנס הפרטי שעבר.
"אמרו להורים שלי תבואו לבית החולים. חשבו שאני לא אוכל לעשות שום דבר, ולא ידעו אם אחיה או אמות. כשהתחלתי להתאושש, אמרו שלא אוכל לדבר ולעשות דברים בסיסיים", סיפר קרוב ודיבר על ההשגחה העליונה שמבחינתו סייעה לו לחזור לשגרת חיים רגילה. "יש מישהו מלמעלה שנותן לי את הכוח לעשות את זה, כשאני הולך לאנשים שמטפלים בי הם אומרים שזה לא הם. ברור שאני מודה להם".
בהמשך, אהרון התייחס לכך שזה לא מובן מאליו עבורו שהוא מנהל שגרת חיים רגילה למרות כל מה שעבר. "ברוך השם רצתי מרתון, אני מדבר, מרצה ועושה הרבה דברים. אני עדיין הולך לקלינאית תקשורת ופסיכולוג. ברור שזה נס, אבל הכוחות של אדם זה להתגבר ולעשות עוד צעד קדימה. חנוכה זה חג הגבורה של היהודים".
בסיום, קרוב התייחס למשפחתו שנותנת לו את המוטיבציה להמשיך לעבוד קשה ולקום בכל בוקר. "הילדים שלי הם הכוח שלי. זה שאני עושה הרבה דברים זה מצויין והרבה בזכותם", אמר והתייחס למשמעות של קו הסיום של המרתון עבורו. "כשאני מסיים מרתון אני חושב לעצמי איך אני ממשיך עוד צעד קדימה בחיי".