מרים פרץ: "אלוקים עשה חסד עם בעלי שנפטר, הוא לא יכל לשמוע גם על אלירז"

מרים פרץ, כלת פרס ישראל ואשת העשור של ידיעות אחרונות, כבר שנים עומדת חזקה ומחויכת אל מול התקשורת והאנשים ברחוב, אבל היא לרגע לא רצתה להיות שם. היא לא בחרה להיות מוכרת או לשבת באולפנים, הטראומה הקשה שעברה הביאה אותה לשם, אך היא בחרה באיזו דרך להתייצב כל פעם מול המצלמות. כשהיא מלאת תקווה ואהבה, הגיעה מרים עם בנה אליסף לאולפן של גלית ואילנית כדי לדבר על השנה החדשה, ועל הדרך לבקש סליחה מכמה אנשים.

היא מאמינה כי התקווה היא דרכו של עם ישראל, כמו שלא איבדנו אותה במצרים עם פרעה, בתקופת היוונים ואפילו מול היטלר. "איך קמה המדינה הזאת? ילדים בני 16 שרדו את אושוויץ, באו לפה ובנו מדינה", הסבירה. היא מכירה ברגעים שלפעמים השמיים נופלים עלייך אבל לימדה את עצמה לקום.

כזכור, מרים שכלה שניים מבניה, אוריאל ואלירז, בזמן שירותם בצה"ל, וכן בחגים מרגישים יותר בחסרונם, אבל המשפחה נשארת זקופה ומוצאת את המקום לשמוח. "הם לא נמצאים פיזית אבל הם תמיד איתנו", סיפר אליסף. "זאת תקופה קשה כי אתה מתגעגע, אבל מצד שני אתה מסתכל על השולחן שמלא במשפחות החדשות שהקמנו. אתה רואה את כל הילדים באים סביב סבתא, קופצים עליה ומרימים לחיים. המצווה בחגים היא בסופו של דבר לשמוח, לא להסתכל על מה שאין לך אלא על המציאות שלך היום, ולהגיד תודה על מה שיש עכשיו".

ומה עם חשבונות הנפש?
מרים: "אל תתעסקי איתי עם זה כי אני רוקדת טנגו עם אלוקים, לפעמים הוא זורק אותי ולפעמים אני זורקת אותו. בראש השנה הוא פותח ספרים ורושם לנו הכל, גם אני רושמת לו. כל ראש השנה אני פותחת מחברת ורושמת את כל הרע שהוא עשה לי לעומת כל הטוב, ואני חייבת לומר שיש המון טוב. פקחתי עיניים, עמדתי על הרגליים, אני רואה את היופי. זה לא טוב? את רואה את הילדים שלך בבוקר ואת יכולה לחבק אותם, יש אמהות שלא יכולות לחבק את הילדים".