ימיה האחרונים של עפרה חזה: "מה הקטע לא לשתף שהיא חולה באיידס, את מי מעניינת הבושה?"

עפרה חזה הייתה מהזמרות הגדולות בישראל, שגרירה בעולם שחיבק את הישראלית שחיברה בין מזרח ומערב, כוכבת מתוקשרת ששמרה בקנאות על פרטיותה - וגם זו "שמתה מן הבושה". במוצאי השבת של 12 בפברואר 2000 הובהלה חזה לבית החולים - בליווי בעלה דורון אשכנזי וחברתה הטובה ד"ר מימי הטמן-פרי - לאחר שהתלוננה על כאבי רגליים, סחרחורות וחולשה כללית. בהמשך התגלה כי הייתה חולת איידס ו-12 ימים לאחר אשפוזה נפטרה.

חיים אתגר ומערכת "חשיפה" חזרו הערב (שני) אל הימים האחרונים של הזמרת, אל הטיפולים הדיסקרטיים ולבני המשפחה שמבקשים לשפוך אור על מה שקרה בדרמה הטרגית שהעסיקה מדינה שלמה. "אני חייב להחיות אותה מדי פעם שלא ישכחו. המשפט של הרופא, 'עפרה מתה מבושה', נשאר עד היום והוא לא נכון. עפרה לא ידעה ולא מתה מבושה", הדגיש אחיה יאיר. "היא לא רצתה להסתיר את האיידס. אני לא רוצה שעפרה תירשם כאחת שמתה מבושה".

25 שנה חלפו ויאיר עדיין מתקשה לעכל את מות אחותו. לא רק עצם השאלות שנותרו פתוחות, אלא גם הנסיבות והשאלות שעדיין לא נענו. הקצוות הפתוחים רודפים אותו לא נותנים לו מנוחה. "פגשתי אותה כחודש לפני שנפטרה אצלה בבית. היא נראתה בריאה מאוד", הדגיש. "לא ראיתי שום סימנים של מחלה, הייתה מאושרת ושמחה. גיליתי שהיא לא חשה בטוב רק כשאחת האחיות התקשרה ואמרה: 'תבוא דחוף, עפרה בבית חולים'". 

>> לצפייה בסרט המלא "עפרה" ב+12

במקביל קיבל פרופ' זאב רוטשטיין, לשעבר מנהל בית החולים שיבא, טלפון גם הוא שבו נמסר לו כי חזה ובן זוגה נבדקים בחדר המיון. "השלווה הופרה בן רגע, היה ברור שזה יעורר גלים של עניין. תוך עשר דקות הוקפנו בעיתונאים, צלמים וסקרנים. ככל שחלף הזמן גברה הסקרנות של האנשים ושלנו כצוות. לא היה לנו מושג מה קרה לעפרה", הודה רוטשטיין. "אני זוכר שעפרה עמדה על הרגליים. זה חשוב כי בתוך מספר שעות זה כבר לא חזר על עצמו. היא אמרה שלא מרגישה טוב, דברים כלליים אבל לא נתנה מידע רפואי בעל משמעות".

גם בעולם התרבות החלה השמועה להתפשט, כשיותר ויותר אנשים בתעשייה המקומית החלו לקבל את הדיווחים על אחת מהזמרות המפורסמות בארץ - בחורה בריאה בת 42 - שאושפזה במצב קשה במחלקת טיפול נמרץ. "קיבלתי טלפון מצדי צרפתי שאמר ששמע שעפרה במצב קשה בבית החולים ואם אני יודע משהו על זה. ברור שזה סיפור ענק אבל אנחנו לא יכולים לספר אותו כי אנחנו לא יודעים דבר", הסביר יובל ניב, כתב ועורך תרבות בידיעות אחרונות.

בבית החולים הבחין יאיר חזה במחזה שלא ראה קודם. "בעלה דורון חיבק אותנו והתחיל לבכות כמו ילד קטן. נדהמתי לראות אותו בוכה עם כל הגודל שלו, הבנתי שמשהו לא בסדר. ניסיתי להיכנס לראות אותה אבל לא נתנו לי", נזכר. "עמדו בכניסה בריונים בשחור שבעלה שם ולא נתנו להיכנס, גם לא למשפחה".

הדיווח הראשוני שהתקבל מצד הרופאים היה סיבוך של שפעת. "בתוך דקות אדם מדרדר מול העיניים ללא סימן מחלה בולט. זה לא התקף לב או סרטן חס וחלילה. אחרי שעתיים היא הייתה מורדמת ומונשמת", נזכר פרופ' רוטשטיין. "המוח התחיל לחשוב שאולי זה קשור בסמים או בהרעלה בגלל שמדובר באישה צעירה".

הזמן עבר והצוות הרפואי בעלטה מוחלטת. עיתונאים, מעריצים וחברים של המשפחה מילאו את מסדרונות מחלקת הטיפול הנמרץ. מערכות הגוף של עפרה קרסו במהירות, ולאף אחד אין מושג מה גרם לכך. "לא הכרתי אותה אישית, אבל למעשה כולנו הכרנו. לכל אחד יש תמונה בראש, היא לא אחת שמסתובבת בברים, שותה לשכרה או עמוסה בסמים", הוסיף פרופ' רוטשטיין.

במובנים רבים אמירתו של מנהל בית החולים שיבא לשעבר רווחה בקרב הציבור. עפרה נתפסה כ"אחת משלנו", סיפור סינדרלה משכונת התקווה בתל אביב, צעירה מבין תשעת ילדיהם של זוג עולים עניים מתימן שהפכה לישראלית המצליחה בעולם. "רצתה להיות כוכבת כמו כולם. בשכונת התקווה אתה בתחתית ולא יכול לחשוב על דברים כאלו", אמר יאיר אחיה.

בגיל 12 הצטרפה חזה לסדנת התיאטרון בשכונה ובמהרה צדה את אוזניו של מי שיהפוך לאמרגן שלה ויחזיק בתפקיד כמעט עד ליום מותה, בצלאל אלוני. "אם לא הוא, לא הייתה עפרה חזה. היה לה אף, שיער מקורזל, היה צריך מישהו שיאמין בדבר הזה, ובצלאל מאמץ אותה כילדה. היא עוברת לגור אצלו בגיל 13, היום זה לא היה עובר", סיפר שי כרם, עיתונאי לשעבר ומפיק שהיה מקורב לחזה.

שיתוף הפעולה הניב פרי מהר מאוד. באמצע שנות ה-70 החלה הקריירה לצבור תאוצה, וכל שנותר כדי לפרוץ למיינסטרים היה להיט, שלאגר. "שיר הפרחה" הגיע ובן לילה נולדה כוכבת. בתחילת שנות ה-80 זכתה בתואר "זמרת השנה" ארבע פעמים ברציפות ודווקא אז, בשיא ההצלחה, החליטה להוציא אלבום אישי של שירים תימניים ישנים שעליהם גדלה. האלבום נכשל בארץ אבל בעולם זה היה בדיוק מה שחיכו לו. "עפרה הבינה מהלכים ושחל שינוי, הייתה חדה. בכל מהלך שנעשה היא הייתה הפוסקת, לא רק שותפה", אמרה המעצבת דורין פרנקפורט שהייתה חברתה ומעצב התלבושות של עפרה.

"הילדה משכונת התקווה ב-MTV. איזה פרצוף ישראלי ראו שם? קליפ של מדונה, וויטני יוסטון ועפרה חזה, בלופים", הדגיש כרם. "בארץ היא נחשבה לפופית קלה ובחו"ל למוזיקת עולם, קול אלוהי של תפילה מהשמיים".
לא משנה את מי פגשה ולאן הגיעה נשארה בעבור הקהל הישראלי הילדה הטובה מהשכונה. זו כנראה הסיבה שכשחזרו תוצאות הדם שלה לאחר כמעט יממה בבית החולים התקשה הצוות הרפואי להאמין שעפרה חולה באיידס. "המחשבה הראשונה הייתה שאולי זו טעות ולא היא, אולי מישהו התבלבל. חזרנו על הבדיקה וגם זו חזרה חיובית ל-HIV ", אמר פרופ' רוטשטיין. "אנחנו יודעים לטפל בחולי HIV שבאים בגלל שיש ירידה במערכת החיסון שלהם ואז הם חוטפים זיהום. פה זה לא היה דומה לזיהום, ה-HIV הפתיע אותנו. לא הבנו איך הדבר הזה מתקשר". 

ברגע הזה הבין הצוות הרפואי כי חלק מהמידע על אודות מצבה של חזה בתקופה שקדמה לאשפוז הוסתר. "הבנו שיש מערכת שמסתירה אינפורמציה שלא הגיעה לידנו. הגעתי לשם וישבנו עם מנהל היחידה. התחלנו לנסות לתחקר, קודם כל את מימי", שיתף פרופ' רוטשטיין.

מימי, ד"ר מימי הטמן-פרי, היא רופאת נשים וחברתה הטובה של עפרה שליוותה אותה לחדר המיון ביום אשפוזה. בקרב הצוות הרפואי עלה החשד שלד"ר הטמן-פרי יש מושג בדבר המידע החדש שהתקבל לידיהם. "שאלנו אותה: 'מה מתחבא פה, מה אנחנו לא יודעים?'", נזכר רוטשטיין. "עברו עליה דקות לא קלות ובסופו של דבר קיבלנו את המידע שהיינו צריכים לקבל קודם".

ד"ר הטמן-פרי הייתה למעשה הראשונה לגלות שעפרה נשאית של נגיף ה-HIV, תשעה חודשים קודם לכן. לסוד הזה היה שותף רופא נוסף שמתמחה במחלות זיהומיות מבית החולים איכילוב, ד"ר מיכאל בורק. ד"ר בורק טיפל בחזה תחת השם הבדוי "בת שבע אשכנזי" מחוץ לכותלי בית החולים כשהשניים נפגשו בסתר בקליניקה של ד"ר הטמן-פרי כדי שלא לעורר חשד. "לא רשומה באיכילוב, אין גיליון רפואי מסודר. אין פירוט מה קרה, מה קיבלה, מה הטיפול. יש HIV אבל איך זה מסביר את המצב שלה?", תהה פרופ' רוטשטיין.

ביום השני לאשפוז שיתף דורון בעלה את הצוות הרפואי בפרטי מחלתה. "בעלה והרופאה היו אמורים להגיד לרופא האישי או לבית החולים שיש לה HIV אבל לא אמרו כלום. ברגע קריטי שהיא עומדת למות אתה לא מספר מה יש לה?", תקף יאיר חזה. "את מי זה מעניין בושה או לא בושה, היא הולכת למות. מה הקטע שלא לספר ולשתף את העולם שהיא חולה באיידס?". פרופ' רוטשטיין הסביר את ההחלטה של מקורביה של חזה שלא לשתף: "טענו שעפרה לא הסכימה. עניין הרצון של עפרה לשמור על חשאיות חזר כל הזמן. בזמנו המחלה הפחידה אנשים שהתרחקו מחולי HIV, לא נגעו בהם".

בעבור מי שסיקרו את הקריירה וחייה של חזה, הקנאות לפרטיות לא הייתה מפתיעה. "לא ידענו כלום כי מעולם לא דיברה על בני זוג, חברים או חיי חברה", ציין יובל ניב ושי כרם הוסיף: "גם בבית האחים והאחיות שאלו איפה הבעל והמשפחה, שיגעו אותה מה עם ילדים וחתונה". 

התחושה הייתה כי בחו"ל היה לעפרה קל יותר להיות משוחררת בניגוד למערכת הציפיות בארץ. "(תהו) איך אישה כל כך פתוחה, חמה ויצרית גזרה על עצמה חיים של בתולה מרצון ולא להיות במערכת יחסים. לא קניתי", אמרה פרנקפורט. "לדעתי היא חששה לדימוי 'המאמי הלאומית' ולדעה של הקרובים אליה. זו הייתה הבעיה הכי גדולה בסוף ימיה".

זה שלא שחזה חוותה קושי בכל הקשור למחזרים, כשהיו שמועות וסיפורים על נסיך ממונאקו שנפסל כי לא היה יהודי או טייס אמריקאי-יהודי שרק רצה להיות בן זוגה. ואז הגיע דורון אשכנזי. ביולי 1997 הודיעה במפתיע הזמרת שהיא מתחתנת. "השם לא היה לנו מוכר בכלל, מאיפה הוא בא?", הודה יובל ניב.

בהסתכלות לאחור טען יאיר חזה כי לא התרשם בכלל מאשכנזי. "ההתרשמות שלי הייתה גרועה, הייתי מעדיף שתתחתן עם בן אדם קצת יותר אינטליגנטי", תקף אך הודה: "היא נראתה מאוד מאושרת. ראתה אותו כאהבת חייה אבל לא מעבר לזה. ראתה שטוב לה איתו אבל לא הכירה את האופי האמיתי".

כשדורון ועפרה התחתנו היה שם אדם נוסף וצעיר, בנו של דורון שאותו אימץ כשהיה ילד. עם אבא בכלא ואמא שמכורה לסמים מצא עצמו שי בגיל שש בבית ילדים בירושלים והתפלל שמישהו ייקח אותו הביתה. אשכנזי היה המישהו הזה. "לפני שהתחתנו אבא בא אליי ואמר לי שהם חושבים להתחתן. אמרתי לו שאני אוהב את עפרה והוא שיתף שהיא אמרה שזו תהיה זכות לגדל אותי. היא הייתה שם במאה אחוז, אהבה למלא את התפקיד של האמא", אמר שי אשכנזי, בנם המאומץ של דורון ועפרה.

אחרי החתונה נעלמה חזה ולא היה ברור מה קורה איתה. "צלצלתי לבצלאל והוא אמר שעפרה 'עושה לביתה'", נזכר יובל ניב. "פירשתי את זה כשם קוד למנסה להיכנס להיריון כי כל השנים היא דיברה על זה שהיא רוצה להיות אמא. הנחתי שעכשיו היא מנסה להגשים את חלום ההורות".

ואכן, זמן קצר לאחר שנישא החליט הזוג להביא ילד. לצורך כך פנו לחברתם הקרובה, רופאת הנשים ד"ר הטמן-פרי, כדי להתחיל בתהליך הפריה חוץ-גופית. כחלק מהתהליך נשלחה חזה לבדיקות דם שגרתיות וגילתה במאי 1999 שהיא חולה באיידס. "היא הולכה שולל. הוא קיבל אותה זמרת מצליחה ועשירה ושנתיים אחר-כך היא הייתה אישה חולה שגססה למותה", טען כרם. 

ובחזרה לימים הדרמטיים בשנת 2000. הצוות הרפואי שטיפל בחזה גילה על מחלת האיידס אבל עדיין לא הצליח להבין כיצד זו גרמה לתופעות שהם רואים. "זה לא התאים, משהו נוסף שלא הבנו בדיוק. כמובן ששלחנו את נציג המשפחה, דורון או מימי, להביא את התרופות כדי שנבין על מה מדובר, נקבל מידע", הדגיש פרופ' רוטשטיין.

בית החולים היה בטירוף ועסק במה שיש לעפרה. כולם ניסו להשיג פיסת מידע ודורון אשכנזי נראה במצוקה. "הסתובב ועישן בכמויות. בעיניי הוא הסתובב כאחוז אשם כבד וגדול ועוד לא ידענו מה מצבו בקשר לאותה מחלה, לאיידס", סיפר פרופ' רוטשטיין. חשוב לציין כי סברה זו שאותה מציג פרופ' רוטשטיין לא הוכחה מעולם. "גילינו שגם הוא חיובי והשאלה הכי פשוטה שקיימת, שכל אחד יכול לשאול, היא: מי הדביק את מי? אם אומר לך שהוא הסתובב עם מה שנראה לי עם רגשות אשמה, זה אומר שסברתי שהוא הדביק אותה ולא הפוך".

בזמן שאחיה של עפרה, יאיר, האשים את אשכנזי כמי שהדביק את חזה, בנם תיאר מציאות מורכבת יותר. "רוב ההתעסקות בזוגיות של אבא שלי ועפרה התנקזה בסוף למי הדביק את מי. לאורך השנים שמעתי המון. שמעתי גרסות שאבא שלי הדביק אותה וכאלו שאומרות שהיא הדביקה אותו ושהיה לה את זה המון שנים", אמר. "כל תאוריה נאמרת בקטע זדוני, כאילו שהדבר נעשה ממקום רע. זה לא הסיפור".

מאז האירוע הטרגי אין שאלה שהעסיקה את המשפחה יותר מזו. כל שותפי הסוד כבר מזמן לא בחיים. אלו שכן, ייקחו אותו איתם אל הקבר. את החלל שנוצר ניסו למלא בדעות, השערות והאשמות שהחריפו ככל שעבר הזמן. "עפרה לא ידעה שהיא חולה, הסתירו את זה ממנה. אני לא מקבל את הטענה שהיא ביקשה למנוע את הפרסום, היא לא תעשה דבר כזה. היא לא ידעה", הפציר יאיר חזה.

לטענת המשפחה, לא רק שדורון הדביק את עפרה אלא גם הסתיר זאת ומנע ממנה להגיע לבית החולים בזמן. "ביום שבו פינו אותה, האחיות שלנו ביקרו את עפרה וראו שהייתה במיטה. אמרה שהיא לא יכולה לזוז, ואחת האחיות ראתה שהיא ממש לא בסדר ודרשה ממנה להגיע לבית החולים", אמר חזה. "למורת רוחם של בעלה ושל הרופאה הזמינו אמבולנס שהגיע ופרמדיק שאמר שלא מבין למה השאירו אותה ככה עד עכשיו, שהמצב ממש לא טוב. אני רק יכול לחשוב שאולי לא רצו שאדע מה יש לה, מניח שרצו להסתיר".

בנם של אשכנזי וחזה דחה את הטענות. "זה שקר, יש דברים שאני יכול להגיד עליהם שאני לא יודע אבל זה שקר לחלוטין", טען בתוקף. "שמעתי בוודאות את אבא שלי לוחץ עליה להתאשפז בבית חולים. זה קרה ביום אחד. ממצב של בריאה, היא חולה והמצב נהיה מאוד קשה ומאוד מהר".

אז למה לא לקחו אותה לבית החולים?
"היא לא רצתה להגיע לבית חולים בשום אופן. בימים לפני שהתאשפזה אני זוכר שהתחיל לחץ מאבא שלי, מאחיות שלה ומהרופאה מימי שתלך לבית חולים. שמעתי את זה המון, לחצו עליה להתאשפז".

ממי?
"כולם אמרו שהיא צריכה להתאשפז. המשפחה של עפרה, אבא שלי, הרופאה שלה מימי כמובן. כולם לחצו עליה להגיע לבית חולים, אני זוכר את זה והעקשנות היחידה לא ללכת לבית חולים הייתה מהצד של עפרה. היא לא רצתה להגיע בשום מצב לבית החולים, רצתה שיטפלו בה בבית. היא טענה שתהיה בסדר, שיטפלו בה ושמשם תתחזק".

"אם עפרה הייתה מגיעה לטיפול מוקדם יותר יש סיכוי שהייתה שורדת", הדגיש ד"ר ערן סגל, ראש היחידה לטיפול נמרץ בשיבא. "הבנו שמה שאנחנו עוסקים בו זה תגובת רעילות לתרופות שאותן היא קיבלה כדי לטפל ב-HIV. התרופות האלה אכן הורידו את הנטל של הנגיף בגוף אבל גרמו לה לתופעות לוואי או לרעילות מאוד קיצונית. לא שיתפנו את המשפחה שהיא חולה, הקשתי מהשיחה הראשונה או השנייה שהיא ביקשה שנדבר רק עם בעלה, לא מכרים או בני משפחה. היא ביקשה את זה בקולה".

במובנים של חיים ומוות לקח לא מעט זמן ולבסוף הגיעו התרופות שנטלה חזה בחודשים שלפני אשפוזה, והרופאים החלו להבין מה קרה. "זה היה נדיר. כואב הלב על בחורה צעירה שחטפה תגובת לוואי קיצונית מאוד לאחת התרופות שגרמה לה לחוסר תפקוד במערכות חיוניות", אמר רוטשטיין. "זה הלך והתגבר תוך כדי שהמשיכה להיות מטופלת בגורם שגרם לה הכל מבלי שאנחנו יודעים. בהסתכלות לאחור כשהגיעה אלינו זה היה כבר קצת מאוחר מדי".

המעריצים צבאו על בית החולים כל אותם ימים, נחושים לראות אותה בעצמם או להיות איתה ברגעים האחרונים. כך קרה שלמרות רצונה, באותם ימים דיברו רק על המחלה שלה. ב-23 בפברואר 2000, 12 יום לאחר שהגיעה לבית החולים, עפרה חזה נפטרה. אלפים ליוו אותה בדרכה האחרונה, וכחודש לאחר שהובאה למנוחות הגיעו בני משפחתה לתחנת המשטרה בדרישה לחקור את מותה. "פתחתי תביעה לחקור את סיבת המוות שלה. היה חשד לפלילים והוגשה תלונה. זה נגמר בדו"ח של סגן ניצב שערך אותו", אמר עו"ד רמי צוברי שייצג את משפחת חזה.

חקירת המשטרה לא הבשילה לכדי כתב אישום. דבר מותה הועבר לוועדה מטעם משרד הבריאות שבחנה את התנהלותם של רופאים שטיפלו בה בחשאי, ולמרות ביקורת לא נמצאה רשלנות. בנוגע לד"ר הטמן-פרי קבעה הוועדה כי לא נמצא כל פגם בתפקודה הרפואי וכי חלקה בטיפול במחלתה של חזה היה סיעודי ותמיכתי בלבד כחברה ולא כרופאה מטפלת. "אני רואה את הדו"ח ככיסוי ומתפלא על עורכי הדו"ח שלא השכילו להאשים מישהו בתהליך. הרופאה הזו פעלה נכון, הרופא השני פעל נכון - והחולה מתה", הוסיף עו"ד צוברי.

לבסוף סיכמה הוועדה שאם הייתה חזה מגיעה לאשפוז מוקדם יותר, ייתכן מאוד שניתן היה למנוע את התדרדרות מצבה ואף את מותה. האחריות העיקרית שלא התאשפזה מוקדם יותר נפל על הזמרת עצמה. "פצע בלב שאתה לא יכול לשכוח. אתה קם עם זה, שומע שיר שלה ונזכר. הייתי רוצה שיזכרו אותה כזמרת המצליחה בתולדות המדינה", חתם יאיר חזה.