ב-4 בדצמבר עלתה מלכת היופי ומיס עולם לשעבר, לינור אברג'יל, על בימת האו"ם ופנתה ישירות לארגוני הנשים ששתקו באשר לזוועות ולאלימות המינית שביצעו מחבלי חמאס בנשים ישראליות במתקפת הטרור הרצחנית של שבעה באוקטובר, במה שהיה שיא מסעה להשמעת קולן של הנרצחות. "הייתי רק בת 18, ומאז אני חיה את האונס שחוויתי בכל יום, נלחמת בשדים הפנימיים שמנסים להשתלט עליי", התייחסה לאונס שעברה בצעירותה. "אני זוכרת את החיבוק החם שקיבלתי מארגוני נשים בכל העולם, הרגשתי שיש לי תמיכה ושמישהו מאמין לי. היום, הם לא רוצים להציג את כתמי הדם על המכנסיים, את האגנים השבורים, את הגוף המחולל של אחיותיי. חמאס תיעדו את מעשי הזוועה, וארגוני הנשים שותקים".
בכלל, מי יכול היה לדמיין שתיקה כזו רועמת מצד ארגוני נשים ברחבי העולם. בחודשים האחרונים צוות "חשיפה" ליווה את אברג'יל במסע שלה להשמיע את קולן של אלו שכבר לא יכולות לדבר. "מה שקרה בשבעה באוקטובר עוד לא יצא החוצה, העדויות רק מתחילות לצאת, כל הזוועות והסיפורים שהנשים עברו. נדאג שכל העולם יראה את זה, לא נשתוק אל מול השתיקה הרועמת שלכם", אמרה באחת מהפגנות המחאה נגד היעדר הגינוי מצד האו"ם. טל הוכמן, חברה בשדולת הנשים, התייחסה גם היא לתחושות הקשות. "שלחנו מכתבים מיותר ממאה וחמישים ארגונים מהארץ ומהעולם לסוכנויות האו"ם ופשוט קיבלנו שתיקה רועמת. אנחנו מרגישות שננטשנו על ידי הקהילה הפמיניסטית הבינלאומית", אמרה.
לא סתם התייחסה אברג'יל בנאומה באו"ם ל"שדים הפנימיים". כבר חודשיים שהיא נלחמת בשדים שהתעוררו ובטראומה האישית שפרצה אחרי 25 שנה. היא הייתה רק בת 18, מיס עולם החדשה, כשחשפה באומץ כיצד נאנסה באכזריות. באותו רגע הפכה לקול נפגעות פגיעה מינית ברחבי העולם, לשגרירה של ארגוני נשים בינלאומיים, אלה שתמיד מאמינים ומתייצבים לצד הנפגעות. תמיד, חוץ מנפגעות שבעה באוקטובר.
>>"חשיפה" - "המלחמה של לינור" - צפו בפרק המלא ב-12+
בשבועות האחרונים היא נפגשה עם ניצולי הטבח, אספה עדויות למעשי הזוועה שביצעו מחבלי חמאס נגד נשים. ב"מרחב מרפא", מרכז טיפול לשורדי מסיבת הנובה, היא פגשה צעירים רבים ששרדו, ומתאספים מדי יום, עדיין מוכי טראומה. אחד מאותם אנשים הוא רמי שמואל, המפיק הראשי של הפסטיבל, שסיים את המשמרת דקות לפני שמחבלי חמאס פשטו על המקום. כשהוא עדיין מתקשה לעכל את שאירע, שמואל חזר אל הרגעים בשטח המסיבה 24 שעות לאחר הטבח. "ראינו ילדים וילדות שעשו בהם שפטים. ילדות צעירות שהופשטו, רגליים מפושקות. לא הפשיטו כדי לקחת את הבגדים ליופי או כדי למכור", סיפר.
"מצד אחד, אתה רוצה שהעולם יזדעזע, אבל מצד שני אתה תחשוף כאלה מראות וזה יגיע להורים. בתור הורה, אם הייתי רואה שמתעללים בבת שלי ככה ואחרי זה שוחטים אותה - לא הייתי יכול לחיות אחרי זה. אף בן אדם לא יכול לחיות אחרי שיראה כזה דבר, אי אפשר. העולם צריך להאמין, יש מספיק עדויות וצריך להאמין לנו ולהיות איתנו. לפני שבעה באוקטובר הייתי האדם הכי שמח, היום אני עצוב".
חוקרי המשטרה נחשפו לתיאורי אונס מזעזעים מעדויות מצולמות, ובהמשך ממידע שעלה בחקירותיהם של מחבלי חמאס שנתפסו, אבל היו גם עדי ראיה. נירה שפק, תושבת כפר עזה שסירבה להתפנות מהקיבוץ גם לאחר ששהתה 20 שעות בממ"ד ונשארה עם הכוחות כדי לזהות נפגעים, חזרה למה שראתה. "מראות קשים, גבר ונערה עם מכנסיים מופשלות. לא יודעת מה עשו, אבל הם היו במצב הזה איכשהו", נזכרה. "אני מתפוצצת מארגוני הנשים שמדברים גבוהה-גבוהה, כל הזמן מאמינים, אבל במקרה הזה הפסיקו להאמין. פתאום דורשים הוכחה, והדבר המרגיז הוא שהיחס הפוך: לצד השני מאמינים בכל דבר וחובת ההוכחה עלינו, ובצד שלנו לא מאמינים לנו וחובת ההוכחה גם עלינו".
עסקת החטופים התגבשה, יצאה לפועל והגבירה את החשש לנשים שעדיין מוחזקות בשבי בעזה, חשש שקיבל חיזוק מאלו שרק שוחררו. "אני יודעת מעדות ישירה וגם מבנות שהיו עם נשים אחרות שחוו. דברים שקרו גם כמה שבועות אחרי השהות בעזה ולא בשבוע הראשון", סיפרה חן גולדשטיין אלמוג בריאיון לאחר שחרורה. המסקנה ברורה: הזמן אוזל, ארגוני נשים ברחבי העולם בוחרים לשתוק.
אברג'יל, כמו גם מערכת "חשיפה", פנו לארגוני זכויות אדם ונשים בינלאומיים במטרה לקבל תשובות, אבל ללא מענה. "אשאל מי מהקולגות שלי פנוי. כרגע אני חושבת שכולם מאוד מתמקדים במלחמה בעזה, למעשה אני יודעת שבזה הם עסוקים", אמרה הנציגה הטלפונית של ארגון זכויות האדם Human Rights Watch. ובזמן שהארגונים שותקים, נראה שדווקא חלק ממשפיעניות הרשת בארצות הברית פועלות להדהד את המעשים הקשים.
"הם טוענים שאכפת להם מזכויות נשים, אבל בגלל שזה ישראלים ויהודים הם לא לוקחים את זה ברצינות. כשקרו אירועי שבעה באוקטובר השהיתי כל מה שעסקתי בו ופרסמתי תוכן על מה שקורה בישראל. תוך שבועיים איבדתי 50 אלף עוקבים באינסטגרם", שיתפה מונטה טאקר את אברג'יל. מגישת החדשות האמריקאית, סטלה אסקבודו, אמרה בשיחה אחרת: "צריך לשנות את הנרטיב בגלל שישראל מוצגת ככובשת וחמאס כתנועת התנגדות. התקשורת בארה"ב מסקרת את זה כאירוע בעל שני צדדים - אבל אין. חמאס ביצע את הלא יתואר ואין צורך בחקירה".
לאור השתיקה, אברג'יל קיבלה החלטה להעביר את המאבק קרוב לאו"ם, ולמטות של ארגוני הנשים בארצות הברית. "אנחנו נוסעות עכשיו ל-Human Rights Watch. הם לא ענו לטלפון בהתחלה, וכשענו הם היו נחמדים עד שהבינו שאנחנו מישראל. הם אמרו לנו שהם מאוד עסוקים במלחמה בעזה ולא יוכלו לעזור לנו".
מהר מאוד גילתה מיס עולם לשעבר שדלתות שנפתחו בפנייה בעבר במהירות, לא נפתחות כעת. במטה "משמר זכויות האדם" ובבניין ה-UN Women, ארגון הנשים של האו"ם, היא נתקלת בסירוב לשוחח עמה. במקביל, נראה שמנהלות הארגון מצאו זמן להתראיין על המצב בעזה, תוך שנצמדו לדף מסרים זהיר ופחדני. "הארגון מודאג בצורה עמוקה מהדיווחים הקשים על רצח תינוקות ואלימות מינית בשבעה באוקטובר", אמרה שרה הנדריקס, סמנכ"לית UN Women, בריאיון ל-CNN.
בעוד ארגון הנשים של האו"ם המשיך להסתתר מאחורי הטיעון שנדרשת חקירה עצמאית ותשתית ראייתית, איילת רזין בית-אור, שנחשפה לעדויות ומסייעת בחודשים האחרונים לרשויות בישראל, תיארה מציאות אחרת. "יש משימה מול העיניים, זה הצו 8 שלי", התייחסה לאופן בו מתמודדת.
הדברים מאוד ברורים.
"מה שברור לך ולי, לא ברור להם. יש עדויות של מחבלים שיושבים ומספרים מה הם נשלחו לעשות. זה לא איזה מחבל אכזרי במיוחד, זה היה במשימות שלהם. סוג נוסף של ראיות אלו עדי הראייה שראו סוגים שונים של עבירות אינוס, חלקם מעדויות מגיבים ראשונים כמו שוטרים, חיילים ואנשי זק"א שהגיעו למקום. אלו אנשים שמבינים מה הם רואים".
רזין בת-אור התייחסה גם לעדויות המצולמות הרבות בהן צפתה. "יש כמויות אינסופיות של סרטונים שצריך לעבור עליהם, ראיתי הכל. ישבתי כל ערב והסתכלתי על הסרטים. פיתחתי שיטה מיוחדת של סריקה וזיהיתי דברים שאחרים לא כי זה מה שאני מחפשת. ראיתי סרטון של איש כוחות הביטחון שהגיע לזירה ורואים גופות רבות, אבל אפשר לזהות שתי גופות של נשים עם כתמי דם באזור המפשעה. זה היה באזור של הנובה וראיתי הסברים שאולי הן ישבו על דם, אבל כשאת רואה סרטונים שונים מזירות שונות זה כבר פחות מחזיק מים. בנוסף, הקרקע בנובה הייתה חולית לכן אין הסבר מניח את הדעת לדימום שרואים שם".
בעדויות הקשות האלה שנחשפת אליהן יש עדות חיה?
"יש אינדיקציות שהתקבלו מאנשי רפואה ואנשי בריאות הנפש שנמצאו בשטח, יש נפגעות ששרדו. חלקן מוכנות לספר, ואצל חלקן הגוף מדבר והטראומה מאוד נוכחת".
ככל שעבר הזמן, גבר הלחץ על הארגונים לגנות את מעשי חמאס. ואז, חודשיים אחרי הטבח, ארגון הנשים של האו"ם פרסם לראשונה הודעה, אותה טרח לפתוח בגינוי כלפי צה"ל. רבים לא אהבו את נוסח ועיתוי ההודעה שיצאה בשעות הערב המאוחרות של יום שישי. "אנחנו תולים שלטים. היום אנחנו באוריינטציה בעיקר של חטופות וגם הרבה מאוד שלטים על השתיקה של האו"ם והארגונים הבינלאומיים", סיפרה שני גרנות-לובטון שפועלת להעלות את המודעות ברחובות ניו יורק.
ראיתי את התמונות מהמייצג, היה קשה לצפות בזה.
"זה היה מייצג מהבטן שעשינו כי הרגשנו שאנחנו חייבות לזעזע ולגרום לאנשים לדבר על זה. רצינו לייצר סדר יום שמתייחס למה שקרה בשבעה באוקטובר".
קיבלתן תגובות אחרי זה?
"היה סיקור תקשורתי משמעותי וזה יצר לחץ, ואז בשישי בלילה ראינו את ההודעה המבזה שלUN Women. מבחינתי זה היה עוד יריקה בפרצוף שלנו. ההתנערות מהמעשים של שבעה באוקטובר צריכה להיות חד משמעית ונחרצת, אונס הוא לא שום צורה של התנגדות או לחימה לגיטימית ואנחנו רוצות שהם יגידו את זה".
כשפנינו אליהם הם פשוט אמרו שאין להם פנאי לטפל בזה כרגע.
"הם פשוט לא כתובת, והעבירו מסר מאוד ברור לעולם שנשים ישראליות שוות פחות. אחרי שעמדנו בכל מאבק, גם לטובת נשים איראניות, הנשים הישראליות עמדו למען זכויות נשים בכל העולם והיום אנחנו לבד. אנחנו נמשיך לעשות מייצגים, הפגנות, הכל כדי שהעולם ידע".
הפעילות והפעילים לטובת העלאת המודעות לחטופים ולזוועות נתקלים בהתנגדות גם ברחוב. "אפשר לראות מה עושים לשלטים שלנו. תולשים אותם, צובעים עליהם". גם השלטים שאברג'יל תלתה הושחתו פחות מיום לאחר נתלו. הקרב על דעת הקהל עלה הילוך. כששגריר ישראל באו"ם, גלעד ארדן, תיכנן לערוך כנס מיוחד בניסיון אחרון לשבור את שתיקת ארגוני הנשים, הוא הזמין את אברג'יל לשאת דברים באירוע. "כולנו בישראל יודעים שהאו"ם מוטה נגדנו, אבל אפילו אני שנמצא כאן כבר יותר משלוש שנים לא האמנתי. שלחתי מכתבים לכל הארגונים עם עדויות לפשעי המין כנגד נשים ישראליות ושום מענה. נאום שלך יכול לעשות שינוי כמי שמכירה את הצביעות של ארגוני הנשים הבינלאומיים", אמר.
"פניתי לפרמילה פאטן, שליחת המזכ"ל בדיוק לנושא הגנת נשים באזורי סכסוך מאלימות מינית, וגם היא לא עונה או מגנה. בסוף היא עושה טובה שהיא עונה ואומרת שהיא תבוא לישראל לביקור אבל תבדוק גם טענות לאלימות מינית של ישראלים כנגד פלסטיניות. אני מציג לה עדויות, הם יכולים להפריח כל שקר באוויר, ושמים אותנו באותו מישור: ארגון טרור מוכרז ומדינה דמוקרטית שומרת חוק שמצייתת לדין הבינלאומי. הבנתי שאנחנו חייבים להרים פה כנס בינלאומי, משהו חסר תקדים, עם נשים מכל קצוות הקשת הפוליטית מארצות הברית וישראל, להזמין את כל השגרירים - ולהציג את הראיות שיש לנו. כשדיברת על כמה אסור לשתוק וצריך לחשוף את הדברים, הם רצו שתשמיעי בכל העולם. פתאום כשזה לא מתאים לאינטרס הפוליטי שלהם אז שתיקה".
ובחזרה לתחילת החודש, 4 בדצמבר, לרגע המבחן עבור ההסברה הישראלית. האולם במטה האו"ם החל להיות מלא מפה לפה בדיפלומטים, עיתונאים וכוכבים. בין כל האורחים, גם פרמילה פאטן, הלוחשת על אוזנו של מזכ"ל האו"ם. אחרי שמשרדה נמנע מלפרסם הודעת גינוי רשמית למעשי חמאס, היא התיישבה מול לינור כשלצידה נציגות נוספות של ארגוני נשים שהגיעו לכנס.
בנאום מטלטל שנכתב ונאמר מדם ליבה, פנתה אברג'יל לכל אותם ארגונים שעמדו לצידה לפני 25 שנה, ונוטשים את ישראל מאז שבעה באוקטובר. "הייתי רק בת 18. אני חיה את האונס שחוויתי בכל יום, נלחמת בשדים הפנימיים שלי שמנסים להשתלט עליי, למשוך אותי בחזרה ליום שבו נחטפתי, נאנסתי באכזריות וכמעט נרצחתי", אמרה.
"העדויות המצמררות, הסרטונים המחרידים של הזוועות שנעשו לאחיותיי בישראל החזירו הכל. אני מרגישה את הכאב שלהן, אני מרגישה את העלבון, את ניפוץ כבודן ואת האובדן של החיים שלהן. אבל גם את השתיקה המפחידה והנוראית שחווינו מאז", התייחסה להיעדר הגינוי הבולט. "אני זוכרת את היום שבו דיברתי בפומבי על החוויה האישית שלי לפני 25 שנים. אני זוכרת את החיבוק החם שקיבלתי מארגוני נשים בעולם. הרגשתי שיש לי תמיכה, שמישהו מאמין לי, שמישהו מקשיב לי. האם הארגונים הללו ביקשו הוכחות אז? האם הם פקפקו בגרסה שלי? האם ביקשו לנהל חקירה מעמיקה לפני שקופצים למסקנות? כמה נוח היה באותו זמן לאותם ארגונים להשתמש בשמי ובתהילה שלי, להזמין אותי לכינוסים שלהם, להצטלם עם האישה שהפכה עבורם לסמל. וכמה אני מתביישת שלא הייתי יותר מניצבת בהפקה שלהם".
"למה? כי בכינוסים הללו היום הם לא רוצים להציג את כתמי הדם על מכנסיים, את האגנים השבורים, הגוף המחולל של אחיותיי. חמאס צמאי הדם אפילו תיעדו את פשעי המלחמה שלהם, ועדיין ארגוני הנשים שותקים. זה לקח כמעט חודשיים בשביל האו"ם לפרסם בסוף השבוע בשעת לילה מאוחרת את הגינוי שלהם. העדויות המזעזעות ששמענו עד עכשיו היו צריכות להעיר את ארגוני הנשים מזמן ולגרום להם לקום ולהביע סולידריות. אבל עד כה זה לא קרה בגלל הפחדנות שלהם, בגלל פוליטיקה קטנונית. במקום שבו גדלתי יש אמירה - 'שקט הוא רפש'. הנשים שנאנסו ונרצחו ב-7 באוקטובר אולי יהיו בשקט לנצח - אבל הצדק ייעשה. האמת תנצח. אנחנו לא נשכח אותן לעולם ונוודא שהעולם לעולם לא ישכח אותן ונהיה הקול שנלקח מהן".
דבריה של אברג'יל התקבלו בתשואות רמות, ובזמן שהאורחים החלו להתפזר קורה דבר שקשה היה לדמיין. האישה שכל העיניים היו נשואות אליה, פרמילה פאטן, החליטה לגשת ללינור. "כקורבן אונס אני כל כך מאוכזבת מההתנהגות שלך וחוסר גינוי על מה שעברו הנשים שלנו. חודשיים ולא הגבת פעם אחת. למה? אם זו הייתה הבת שלך או אחותך גם היה לוקח לך חודשיים לענות?", הטיחה אבר'גיל בנציגה שמיהרה להסתלק מהאולם. ובטוויסט של הרגע האחרון, כשאברג'יל החלה לעזוב את המקום, היא קיבלה מסר מפתיעה ממשרדה של פאטן: עכשיו היא החליטה להיפגש עם לינור.
למרות שהסכימה להיפגש, התעקשה נציגת האו"ם שלא יהיו בפגישה מצלמות. "אני יכולה לעדכן שמאז מתקפת שבעה באוקטובר, עמדתי בקשר עם ממשלת ישראל והפעלתי רשת של 25 גופי או"ם שפועלים בשטח. ביקשתי מהם להיות ערים לדיווחים על אלימות מינית, ולהביא אותם לידיעתי", אמרה. "חייב להיעשות צדק בעבור הקורבנות, ובסופו של דבר אנחנו רוצים שכל פושעי חמאס יועמדו לדין וישלמו על מעשיהם".
השיחה הסתיימה בסירוב של פאטן לגנות מול מצלמה את פשעי חמאס כלפי נשים. במקביל, מחוץ למטה האו"ם משהו מתחיל להשתנות. הנאום המרגש של אברג'יל הפך לוויראלי, ועיתונאים, משפיעני רשת וכוכבים בהוליווד התחילו לשתפו. התקשורת האמריקנית עסקה בהרחבה בכנס, ולינור חזרה להיות קול בולט במחאה הישראלית. וכשהלחץ הציבורי הגיע לנקודת רתיחה, התפרסמה הודעה דרמטית מטעם האו"ם. פרמילה פאטן גינתה בחריפות את מעשי חמאס והביעה דאגה לנוכח הדיווחים הרבים על מעשי האונס. פאטן קראה לשחרור מיידי של כל החטופים הישראליים, ופנתה למדינות, לארגונים לא-ממשלתיים, למנהיגי דת ולארגוני נשים בכל העולם להצטרף לדרישה לשחרור החטופים והחטופות. מעט מדי, מאוחר מדי.
במאבק הצודק על האמת, חשוב לזכור שאף אחת מהנשים ששילמו בגופן ובחייהן לא בחרה להפוך לכלי הסברתי. חשוב שהעולם יכיר בזוועות, יגנה את מעשי האונס ויעמוד לצד הקורבנות. עלינו החובה שמי שהופקרו בשבעה באוקטובר, ואחר כך על ידי ארגוני הנשים - לא יופקרו עוד לעולם.