בגיל 30 גילתה אילנה שהאיש שגידל אותה במשך שנים אינו אביה הביולוגי, לאחר 11 שנים של חיפושים היא החליטה לפנות לעיתונאית דליה בן ארי וביחד הן יצאו למסע. היום, היא ישבה בסלון ביתה עם משפחתה, צפתה בסרט שתיעד את החיפושים וסיכמה: "המסע היה מטלטל, לא ידעתי כמה תעצומות נפש הוא ידרוש ממני אבל בדרך גיליתי שאני מאוד חזקה".
"בהתחלה לא חיפשתי אותו בכלל, הייתי בהלם כמה שנים טובות", מספרת אילנה כיצד החל המסע שלה, "בשלב מסוים הבנתי שחובת החיפוש היא עליי, אבל הניסיונות שלי לאתר אותו כשלו". היא הייתה מוכנה להתייאש, אבל אז צפתה במקרה באחד מסדרת הסרטים הדוקומנטריים "מחפשים את אבא" והחליטה לפנות לעיתונאית דליה בן ארי: "אני לא רגילה לחשוף את עצמי, אבל ידעתי שזו הדרך היחידה".
השתיים התחילו לחפש, ניסו למצוא כל קצה חוט שיוביל אותן לאב האבוד, וככל שעבר הזמן כך גבר גם החשש: "פחדתי מאוד מדחייה, שהוא לא ירצה להכיר בי", היא מודה. במקביל היא נתקלה בקושי נוסף: "אנשים שפגשנו בדרך אמרו לי לעצור את החיפושים, שהוא בן אדם נורא ושלא כדאי לי לחפש אותו בכלל", היא מספרת, "אבל החלטתי שאני הולכת עם זה עד הסוף, שאני חייבת לשים את הסיפור הזה מאחורי".
"אבא זה מי שמגדל אותך, מי שנמצא איתך ותומך בך"
"לשמחתי הרבה, החששות שהיו לי התפוגגו והמפגש היה פשוט מדהים", היא מספרת וחושפת שגם היום, שלוש שנים אחרי תום המסע, היא ואביה הביולוגי עדיין שומרים על קשר. "זה בעיקר דרך מיילים, הוא בן אדם מאוד סגור רגשית, בטלפון זה לא עובד, אז אני מעדיפה לדבר איתו במיילים. יותר קל לו להתבטא בכתב".
מדי פעם צפים כעסים ("בתור אמא אני בחיים לא אבין אבא שנוטש את ילדיו"), אך אילנה ממשיכה לתחזק את הקשר חמרות הקשיים: "יש בינינו פער, גם מבחינה תרבותית וגם המרחק בינינו הוא מאוד גדול, אני מרגישה שיש בינינו בור", היא אומרת, "הוא מאוד משתדל, וכל הזמן אומר שהוא אוהב וקונה מתנות לילדים אבל אני לא מסוגלת לקרוא לו אבא, אני מכירה בחשיבות של קשר דם, אבל אבא זה מי שמגדל אותך ותומך בך".
"קשה לי לומר אם בדיעבד הייתי מעדיפה בכלל לא לדעת שמי שאני מכירה כאבא הוא לא האבא הביולוגי, כי הסיפור היה יכול להיגמר אחרת", היא אומרת, "אני ממליצה לכל מי שיימצא את עצמו במצב שאני הייתי בו, לנהוג כמוני ולחפש. תמיד יש את הרצון לדעת, להבין ולהכיר. אחרת אין מנוחה", היא מסכמת את המסע.
לצפייה בסרט המלא לחצו כאן