ספטמבר 2000, פרוץ האינתיפאדה השנייה. כוחות הביטחון מתמודדים עם מהומות ופעולות מחאה בדרגות שונות, שבמהרה נהפכות לפעולות טרור שהתגברו עם הזמן. באותם ימים, פורצות גם מהומות בהר הבית, לאחר שיושב ראש האופוזיציה דאז, אריאל שרון, סיים את ביקורו במקום.
שכונת גילה בירושלים, סופגת אש מכיוון בית ג'אלה. "חילופי האש נמשכים כבר כשלוש שעות", דיווח באחד מהימים העיתונאי משה נוסבאום, "אזרח תושב השכונה נפגע מקליע בפניו". על פי דבריו של האלוף במיל' יואב מרדכי, מפקד מרחב מרכזי ביחידה 504, הירי לגילה הממוקמת על הרכס הדרומי של העיר, היה בין הקשים שהיו באותה תקופה: "זה איום חיצוני שמגיע לתוך שכונה חשובה בירושלים. היינו צריכים להביא מידע מאיפה מתבצע הירי – באותה תקופה צה"ל לא נכנס לשטחי A. אמרתי למפעילים שהם צריכים לגייס את אחרון גנב הרכבים במחנה הפליטים, שמצטרף לחוליות כדי לבצע ירי". בתגובה, המפעילים מתחילים לגייס סוכנים מרחבי יהודה ושומרון.
אל המשימה, נרתם סגן אלוף יהודה אדרי ז"ל מיחידה 504, לאחר שקיבל דיווח ממשטרת ירושלים על פנייה של תושב בית ג'אלה, חסן אבו-שעירה בן ה-32, בעל רקע פלילי - שימים לאחר מכן יכונה 524. חסן, שמתפרנס מעבודתו בבית אבות בגילה, טען כי הוא מעוניין לעזור לכוחות הביטחון לעצור את הירי לעבר השכונה, בטענה שהמצב פוגע בתושבי בית ג'אלה.
הגיוס
על פי תיק ההפעלה "מלכודת דבש", שהיה מסווג וסודי ביותר, ב-22 בנובמבר התחילו מגעים עם המקור - שהיה עד לאחרונה פעיל תנזים פת"ח, והתנדב לחשוף את הפעילים המשמעותיים בתנזים. בכדי לוודא את רמת האמינות שלו, אדרי אמר למקור להתחיל בדיווחים, ובהתאם למידע שנמסר יוחלט אם הוא יגויס להיות סוכן או לא.
אמנות הגיוס היא מורכבת, ישנם קורסים של השב"כ והמוסד שמלמדים אותה – עם זאת זה משהו שצריך להרגיש אותו. "כדי לגייס בן אדם צריך לגעת בו. להגיע לנימי הנפש שלו, וכמו פסיכולוג טוב להבין מה מניע אותו – כשהוא אפילו לא מודע לזה", אמר מרדכי. "אתה צריך למצוא את הפצע שלו, לטפל בו – אבל לא לרפא אותו. לטפל בו כדי שזה לא ישרוף לו כשהוא במגע איתך, אבל להמשיך ולהותיר את הפצע הזה. הקג"ב קרא לזה 'לכו חפשו את אותם נכים, אבל שנכותם לא נראית", הוסיף אלוף משנה במיל' דורון עמיר.
הסיטואציה שאבו-שעירה מצוי בה, היא סיטואציה מורכבת. מדובר על אדם שלאורך שנים מתפרנס מעבודתו בבתי אבות בירושלים, ומתחבר לישראלים עד כדי כך שחלקם אף עורכים מגבית לטיפול רפואי של אחד מילדיו. הפגישה השנייה בין אדרי לאבו-שעירה מתמקדת בסיפור חייו ובקרובים אליו, כשהמטרה היא להבין מה המניע שלו ומה ניתן להפיק ממנו. כלומר איזה מידע הוא יכול להעניק.
מנגד, המקור מסביר שהוא משתף פעולה כי הוא חושש מהעובדה שלא יוכל להגיע לעבוד בגילה. "הובהר לו כי כל עוד הוא יהיה בקשר עמנו, נוכל להבטיח מעברו מבית לחם למקום עבודתו – ולפצותו על סיוע למאמץ הביטחוני ומניעת הרג של חפים מפשע", נכתב בתיק.
בשלב הזה, המקור עדיין מסרב לקבל כספים, בטענה שזו לא המטרה שלו. אם כי, הוא הסכים לקבל סלולרי וכרטיס טעינה. "האקט של קבלת הכסף הוא אקט די קשה לסוכנים", סיפר מרדכי, "הוא מסמל עבור הסוכנים את היותם עובדים עבורנו. לא משנה גם מה הסכום – דולר או עשרת אלפים דולר – הדבר הזה הוא מעין רוביקון שהסוכנים מתקשים לחצות אותו", הוסיף אלוף משנה ר' מפקד יחידה 504 לשעבר.
אבו-שעירה חוזר להיות פעיל תנזים, ובפגישה השלישית הוא מוסר את שמו של ראש התנזים האזורי – אחד היעדים של כוחות הביטחון. כמו כן, הוא כבר נפגש עם שאר הבכירים בגזרת בית לחם, ביניהם ריאצ' אלעמור שאף הזמין אותו לארוחת ערב אצלו בבית.
באותה נקודה, השב"כ מבין שלא מדובר יותר בסוכן מדווח, אלא אדם שנכנס למעגל הפנימי, ואחרי פגישות איתם, הוא מספר לשב"כ מה אותם פעילים מתכננים. שבוע אחרי זה, הוא כבר נותן דיווחים שוטפים על האירועים, פיגועי ירי, זהותם של היורים והמיקום ממנו הם ביצעו את הירי המדובר. כשהוא טוען שהוא יוכל לתת התראה בכל פעם שחוליית אלעמור מתכוננת לפיגוע, כולל תיאור המכונית וזהות המחבלים – וכך היה. "אם הסוכן מדווח על פיגועים – ויש פיגועים, אם אנחנו גם מגיבים בטנקים לנקודת הירי, וגם פוגעים באנשים – אז אתה מבין שיש לך פה סוכן שהפוטנציאל המודעיני שלו מוכח", אמר מרדכי.
מחיר הבגידה: 1,000 ש"ח
בפגישה החמישית, אדרי שכבר מנהל תקשורת רציפה עם הסוכן, נותן לו קוד של דיווח המאפשר לזהות מהיכן החולייה יורה. בעצם בשלב הזה, הקשר בין השניים עולה שלב ועובר להיות הפעלה מלאה. שם הוא גם משתכנע בפעם הראשונה לקחת 200 דינר, שהם קצת יותר מ-1,000 ש"ח בטענה שהכסף נועד למוניות, לסימים ולכיבוד שהוא מזמין לפעילי תנזים בזמן שהם נפגשים בלילות.
בפגישה השישית, קהילת המודיעין רוצה לקבל מהמקור דיווחים גם היא, וכדי לאפשר זאת, מחליטים ביחידה לבדוק את המהימנות של אבו-שעירה. זו גם הפעם הראשונה שמצטרפים לפגישה בכירים נוספים ביחידה מלבד אדרי, שם הדברים מקבלים כיוון שונה לחלוטין. "במהלך הפגישה הרגשנו כי הסוכן לא איתנו עד הסוף", נכתב בתיק, "ליוותה אותנו גם התחושה שהוא לא חושף הכל על עצמו ועל קשריו עם התנזים. להערכתנו הוא ממשיך לבחון אותנו ולכן לא חשף עדיין את כל הקלפים".
כעת, המקור חושף בפני אדרי מידע חדש לגביי חייו הפרטיים ומספר כי אלעמור, ראש התנזים, סומך עליו ומבקש ממנו להעביר אותו מבית לחם לחברון. אדרי בתגובה, מטיח בו כי אינו מאמין לו. באותה נקודה, הסוכן מודה כי בתחילת האירועים ביצע ירי מאזור בית ג'אלה שלוש פעמים, בעזרת רובה M-16 שקיבל מאלעמור וכי לאחרונה הוא קיבל מכשיר מירס, על מנת שידווח ויכין את הקרקע לקראת הירי.
עם זאת, הסוכן ממשיך בפעילות ומתקרב יותר לראש התנזים. רק שהפעם, הוא גם מתחיל להביא תרמילים שהוא אוסף אחרי שמנקה את זירות הירי, מה שעוזר לכוחות הביטחון לגלות באיזה כלי נשק האויב משתמש.
משבר האמון
בפגישה השמינית, אבו-שעירה מספק מידע על עסקת נשק גדולת מימדים, שעומדת להתבצע בין סוחר נשק ישראלי-בדואי לבין פעילי התנזים. רק הפעם, אדרי מפקפק במהימנות של הדבר, ומחליט לעשות לסוכן בדיקת פוליגרף. "יהודה מספר לו שאנחנו רוצים להעביר אותו עוד שלב", מספר מרדכי על האופן בו אדרי ניסה לשכנע את אבו-שעירה לבצע את הבדיקה, "הוא אמר לו שהמידע שלו מאוד איכותי ואנחנו רוצים לבנות איתו תוכניות".
באותם ימים, תחושת בטן אומרת לאדרי שאבו-שעירה אינו מדווח את האמת במלואה. מהבדיקות של השב"כ עולה כי כלל לא נוצר קשר בין הסוכן הבדואי מהנגב לאדם מהתנט'ים. בשלב הזה אבו-שעירה מוגדר כבר כמקור בעייתי, עם רמת סיכון גבוה.
ב-14 ליולי 2001, מתוכננת לסוכן בדיקת פוליגרף במתקן של השב"כ, כדי לברר את מהימנותו. בפעם הראשונה, אדרי לוקח איתו שני מאבטחים חמושים ויוצא לנקודת מפגש בכביש המנהרות, שם הוא אמור לאסוף את אבו-שעירה לחקירת השב"כ.
הפגישה האחרונה
אדרי ושני מאבטחיו נסעו עם רכב שנראה כמו מונית פלסטינית לנקודת המפגש, כשבראשם דאגות רבות. "אנחנו מוטרדים שהסוכן יבגוד ויביא איתו חולייה או שבעצמו ינסה לפגע", מספר המאבטח רס"ן י' שנכח בפעולה. ברכב, יהודה נוהג ומסביבו ישובים המאבטחים.
בזמן שהם ממתינים, אבו-שעירה מתקדם לעברם. כשהוא מתקרב, רס"ן י' יוצא החוצה והסוכן מחליט לחזור חזרה לתוך השטח. אדרי מתקשר אליו ומשכנע אותו אחרי זמן ממושך לחזור לנקודת המפגש.
אבו-שעירה מתקרב שוב אל הרכב, מכניס את יד שמאל לכיס - ומוציא חופן של תרמילים ריקים, אותם אסף כביכול מחוליות הירי. בפעולת הטעיה, אבו-שעירה זורק את התרמילים ומסיט את מבטם של אדרי ושני המאבטחים. אז, הוא מנצל את הרגע ויורה לעבר אדרי מטווח אפס. בתגובה, רס"ן י' יוצא למרדף אחר אבו-שעירה ויורה לעברו. בכדור ה-11, אבו-שעירה נפגע.
יממה לפני הפעולה, אבו-שעירה מודיע למקורביו כי החליט להקריב את חייו כדי להלבין את שמו. במשימה הזו, סא"ל יהודה אדרי ז"ל נורה בליבו ואיבד את חייו. ב-18 באוקטובר, חוסל ריאצ' אלעמור וראש תנזים נוסף.