את הזמרת בת ה-24, הכרנו באודישנים של "הכוכב הבא". היא לא נכנסה אליהם מבוישת, או הציגה חזות בוסרית, להפך, היא עלתה על הבמה זקופה, עם הפאסון שכה מאפיין אותה - והראתה לכולם מי זו ואלרי חמאתי; זמרת נדירה בעלת קול יוצא דופן, וירטואיזית ופורצת גבולות - ובעיקר בחורה כל כך אמביציוזית, ברמה שנדמה כי כיום כבר אין אמביציות גדולות שכאלו. היא כבשה את המקום השני בגמר הגדול, וכעת היא ניצבת בפני תחרות חדשה, כשתשתתף בעונה החדשה של "רוקדים עם כוכבים" (רביעי, קשת 12), לצדו של הרקדן רוי גורביץ', ומבטיחה, למרות חוסר ניסיון ופציעה קשה בשבוע הראשון של החזרות: "אנחנו הולכים לקחת את העונה".
אנחנו אחרי עונה שוברת שיאים, מה מד ההתרגשות?
"זה נע בין חרדה לרצון לפרוש מרוב לחץ והתרגשות. זה לא התחום שלי, זה לא המקצוע שלי, זה לא משהו שאני יודעת. אני לא חושבת שאנשים מבינים מה זה ריקודים סלוניים, זה לא כמו לרקוד אפילו היפ-הופ, ריקודים סלוניים זה משהו אחר לחלוטין, אלו שרירים אחרים, מנטליות אחרת. פתאום מזמרת, שאלו כל חיי, אני לומדת מאפס מקצוע חדש בגיל 24, במקום מגיל שש. את צריכה לאמן את עצמך פיזית לסלונים, מנטלית לסלונים, נפשית לסלונים, הכל, את צריכה לסגל את אורח החיים שלך לריקודים סלוניים".
למעשה, חמאתי מקפידה על שגרה ספורטיבית - אך היא לחלוטין לא הייתה מוכנה למה שההשתתפות בתחרות הריקודים הקשה בעולם תביא איתה. "אני מתאמנת עם מאמן אישי, וכמה שחשבתי שאני בכושר מבחינה גופנית - אלו לא אותם שרירים, זה לא אותו כושר, לא אותה סיבולת לב ריאה - וזה נורא מלחיץ", היא אומרת.
את יודעת איך להציב מטרה ולדבוק בה - ואת גם יודעת היטב מה זה מסגרת. אז אולי כן יש יתרון?
"אני מאוד טובה במסגרות, נראה לי שזה יתרון. לקום כל יום באותה השעה ולעשות חזרות ארבע שעות - למרות שלפעמים עולה לי, לא נורא, בן הזוג שלי מתמודד עם זה".
ומה קורה כשעולה לך?
"אני נורא מהר חוזרת לתלם, מחזירה את עצמי, לא נותנת לעצמי יותר מדי. אני בעיקר נותנת רגע להתפרק בסופ"ש כשאני יודעת שאין לי עבודה, אז אני מאפשרת לעצמי לעשות הכול הפוך; ממש לא לקום מוקדם, ממש לא להתאמן, כן לישון 15 שעות, כן לאכול המבורגר. רגע מכניסה איזה קו של איזון ושפיות בתוך השגרה הבאמת עמוסה ותובענית ש'רוקדים עם כוכבים' מכניסה אותנו אליה. חוץ מזה שיש לי גם קריירה, טפו טפו מאוד תובענית, אז הכול ביחד זה באמת חתיכת כאוס אחד מוחלט, מבורך מאוד".
יש חשש מהתחרות?
"אחד? יש המון. החשש הכי גדול שאני אצא פדחנית. יש לי מודעות עצמית מאוד גבוהה, ואני מפחדת שאני מפספסת אותה לפעמים בדרך, ואני מאוד קשה עם עצמי. אני פשוט בן אדם פרפקציוניסט ומודע, ואני מפחדת שאם אני לא אנה ארונוב, שאם אני לא אדל - אז לא אשיר, ככה גדלתי. אני לא שרתי עד גיל 16 וחצי, כי במשפחה אמרו לי. אין מקום להתפתחות, יש מקום ל-או זה או זה, ולפעמים זה נורא מסרס. אני לא כתבתי עד גיל 20-21 כי אמרתי 'אם אני לא מתי כספי, אז אל'".
ומה קרה?
"הבנתי שהחיים הם לא שחור על גבי לבן, יש המון אפור וכדי להגיע לרמות האלה שאני מצפה, צריך להתאמן וצריך לטעות בדרך - וצריך להיות לא מושלמים כדי לשאוף ולהגיע לשלמות. זה איזשהו תהליך שאני עוברת עם עצמי, 'רוקדים' זה שיפור ענק, קודם כל זה מוציא אותי לגמרי מאזור הנוחות ואני בן אדם שמאוד לא טוב לו להיות באזור שהוא לא אזור הנוחות שלו, זה מאוד מטלטל אותי, אני פריק קונטרול, אני אוהבת שליטה".
זה ככה מגיל קטן?
"כן. לא התקבל אצלי במשפחה ציון 99 במבחן - אין פחות מ-100, 99 זה פרצוף לכל דבר. אין דבר כזה, תעודת הצטיינות כל שנה, חייב, הכל מקום ראשון, תמיד. את נכנסת לחוג, את צריכה להיות הכי טובה. מצד שני אני יודעת כמה לקחתי מזה דברים טובים לחיים, זה הביא אותי למקום שבו אני בסוף חיית טרף, אני רואה מטרה, אני לא מזיזה את העיניים, אני הכי מסתערת עליה, זה מביא אותי לתוצאות מאוד גבוהות. מצד שני אני יודעת גם כמה זה פגע בי בדרך, כמה זה סירס אותי, אבל בסדר, אני מנסה לעשות את האיזון".
בהקשר לזה את מגדירה את עצמך כאדם שהוא ווינר?
"אני מאוד ווינרית, כן, אני לא יודעת מה זה לא לנצח. אני לא יודעת איך זה קרה שהייתי ב'הכוכב הבא' במקום השני, זו פאלטה, באמת. קיבלתי את זה באהבה ענקית, כי הייתי מאוד שלמה עם מה שעשיתי לאורך התוכנית - אני גם מאוד שלמה עם מי שזכה, זה הכי מגיע לתמיר (גרינברג) בעולם, אנחנו חברים טובים, די עושים קריירה יחד מאז".
הופעתם ביחד.
"מלא, אנחנו כל היום מופיעים יחד, ברמה של, 'לא רוצה לראות אותך, אל תראה אותי, די'. זה כמו שאני כרגע עם רוי. אז אני מאוד ווינרית ואני מאוד תחרותית, זה גבול שצריך לדעת איפה לעצור. אבל אני באה לנצח, אני לא באה לשחק, זה לא מעניין אותי שאין פרס, אני באה ליהנות, אני באה לנצח".
לא מתעייפים?
"מתעייפים, אבל נחים רק בקבר".
איך הדינמיקה בינך לבין רוי בחדר החזרות?
"מדהימה. קודם כל, מאוד כיף לנו, זה מה שחשוב לדעתי. כי מעבר לכל זה שזה נורא קשוח ותובעני, חשוב שתהיה כימייה טובה עם הפרטנר ודינמיקה והכלה, כי אם אין את זה את בשפל של השפל, את גם לא תצליחי לרקוד ולהשתפר, כי אין לך מאיפה לשאוב את האנרגיה. יש לנו דינמיקה מאוד טובה ואומנם רוי בן 21, אבל הוא בוגר בצורה אחרת והכי מצליח להכיל אותי וזה קשה, באמת. יש לי גם לו"ז מוטרף, אני גם אדם מוטרף לפעמים, יש לי תנודות מצב רוח קיצוניות בין אני באה לטרוף ואני הכי שמחה ואני חיה, לבין יום שבא לי להקיא ובא לי למות ואין לי כוח לחיות, והוא מצליח להכיל את שני הפיקים, שזה מדהים.
"הוא פשוט יודע לעבוד עם מה שנקרא חומר גלם שנתנו לו בצורה הכי טובה, ממש כמו הכד חימר הזה שמולנו, הוא יודע לפסל את זה בצורה הכי טובה, ואני גם חושבת שהדינמיקה טובה כי אני לומדת לשחרר מהפריק קונטרול שאני ואני נותנת לו להיות מורה שלי, ואני נותנת לו להגיד לי, 'זה טוב, זה לא טוב' ואני שותקת. אני לא אדם ששותק בכלל, ואני סותמת את הפה כי אני יודעת שזה לטובתי ואני אוהבת לקבל בראש, כי אני יודעת שרק משם אני מתקדמת.
"מצד שני, הוא מאוד קשוב לי כשאני אומרת לו, 'רגע, לא נוח לי ככה, לא טוב לי פה, אני כן את זה אוהבת, את זה אני פחות אוהבת, לא אכפת לי שזה מה שנכון בסלונים, זה מרגיש לי פחות נוח, פחות יפה לי', הוא מקשיב, ואומר לי, 'אוקיי, להכול יש פתרון, אפשר לשנות. קודם כל, כדי לרקוד טוב, את צריכה להרגיש טוב עם מה שאת עושה, ברגע שתרגישי טוב ובנוח, את גם תרקדי יותר טוב וזאת המטרה, אז לאט לאט, התנועה שעכשיו תהיה קשה ומסובכת, אז נעשה אותה בוורסיה קלה יותר ובעוד חודש-חודשיים את תעשי את הוורסיה הקשה והיא תהיה לך נוחה, כזה'".
אתם בטח מבלים הרבה ביחד.
"אני רואה אותו יותר מכל בן אדם אחר בחיי".
אינטנסיבי?
"ימים שלמים, צילומים, מדידות, שיחות טלפון, סרטונים, וואטסאפ, שאלות: 'מה אכלת? רצת היום? לא רצת היום? ישנת טוב? לא לאכול חטיף חלבה לפני אימון', מנהל אותי בעיקרון".
מדהים שיש עוד כוח לוואטסאפ אחרי כל החזרות.
"אין ברירה. הוא יורה עליי מכל הזירות, זה נורא".
"אנשים לא יודעים, אבל אנחנו נורא סובלים. זה סבל אחד מתמשך"
חמאתי חושפת בראיון כי בשבוע הראשון של החזרות היא קרעה שריר ברגל, לאחר שירדה לשפגט ללא חימום, וכמעט נאלצה לוותר על השתתפותה בתוכנית. "לפעמים כשאני כל כך דרוכת מטרה אני מתאבדת, מוסרת את נפשי עד הסוף, ופשוט בשבוע הראשון של החזרות החלטתי שעכשיו אני עושה שפגט, פשוט עשיתי בלי חימום, בלי כלום", היא מספרת.
"אני אדם די גמיש מטבעי ואני כן מצליחה איכשהו לרדת לשפגט, אבל ממש לא בלי חימום, רקדנים מקצועיים לא עושים שפגט בלי חימום, ירדתי לשפגט ופשוט איך שירדתי, שמעתי פאק והתקפלה לי הרגל, ולימים הייתה דרמה גדולה ואולטרה סאונד והרופאים בתוכנית ואירית הפיזיותרפיסטית גילו לי קרע קטן בהמסטרינג, מה שהשבית אותי לגמרי. ממש הייתה מחשבה לצוות הרפואי אם לבשר לי, 'את לא יכולה לעשות את התוכנית', כי לא יכולתי ללכת, אז לרקוד בטוח לא. היו לי כאבי תופת, התנפחה לי הרגל מאחורה".
היית מושבתת?
"הייתי מושבתת, אמרו לי, 'אסור לך'. אמרתי להם, 'לא, בבקשה אני אעשה את זה, אני חזקה ואני אהיה ממושמעת לכל ההוראות ואני חייבת לחזור', ובגלל שהם ראו שאני בן אדם ממושמע ואני באמת בסוף מבינה את עצמי ואת הגוף שלי, ואני יודעת מה יהיה לי טוב כדי לצאת מהפציעה הזאת, אז הם אמרו לי, 'אוקיי', ומאז אני בליווי של הצוות הרפואי והפיזיותרפיסטית אירית, שהיא אהבה של התוכנית הזאת. אני עושה טיפולים פעמיים בשבוע, גם תרגילים שהיא נותנת לי כל יום, אני נזהרת על הרגל".
יש לך כאבים עדיין?
"טפו טפו הרגל משתפרת ברמות, בהתחלה לא היה לי טווח תנועה בכלל, זה כמו תינוק שעכשיו לומד את השריר, ממש היה לי הפרשים ענקיים בין רגל ימין לשמאל, לאט לאט חזרתי. בהתחלה לא אישרו לי לרקוד, אחרי זה אישרו לי לרקוד בכאילו, רק סימונים, אחרי זה לאט לאט לעלות, הכול היה בבקרה מול הצוות הרפואי, אבל זה היה רגע מכונן, שהבנתי, 'אוקיי, ואלרי את לא יכולה לעשות שטויות, זה ספורט, את צריכה לשמור על הגוף שלך לטווח הארוך, את לא צריכה להתאבד. בסוף גם יש לי קריירה ויש לי חיים ואם אני אושבת, לא אוכל להופיע כזמרת ולא במחזמר שאני עושה עכשיו, ולא אוכל לעבוד על המופע החדש שלי'".
ראינו את כל הביקורת של השופטים. מצד אחד הם יכולים לפרגן, מצד שני הם גם יכולים להיות ביקורתיים.
"לקטול, כן".
בינינו, יש שופט שאת בלחץ ממנו?
"כולם יגידו את האובייס, שזה דוד דביר ואלי, אני בלחץ מאנה. אני חושבת שאנה הכי מסוכנת שם, אני אגיד לך למה: קודם כל, היא מהממת והיא רקדנית מדהימה, אבל היא ככה, היא מתחילה ב'וואו היה נאמבר אש, היית זה ויש לך וזה, אבל את לא היית בקצב, הרגליים לא היו', אז מה אמרת בעצם עכשיו? את אמרת שהייתי הכי טובה והכי גרועה בו זמנית. איך זה הגיוני? הכי מפחיד אצלה זה ה-אבל, אז היא הכי נראה לי קשוחה. היא גם קשוחה כזאת".
יש גם את השופטת החדשה לאה ינאי.
"מעניין איך זה יהיה. אני מקווה שהיא תבוא ותרכך לנו את שולחן השופטים הוותיק והקשוח. אני בעיקר אבל לא רוצה לחשוב, באמת לא רוצה לחשוב על מה השופטים יגידו או מה הקהל בבית יגיד, אני רוצה להיות ברגע וליהנות, להצליח ליהנות, כי בעיקרון אנשים לא יודעים, אבל אנחנו נורא סובלים. זה סבל אחד מתמשך, רק נראה כיף בטלוויזיה ונורא בא לי ליהנות, באמת, זאת המטרה שלי. לצאת ולהגיד, 'נתתי את כל כולי ונהניתי והתגובות זה יהיה בונוס', ושרוי הרקדן שלי יגיד לי, 'תקשיבי, זה היה הכי טוב ממה שעשית עד עכשיו', זה מבחינתי יהיה הניצחון".
מי מבחינתך לוקח את העונה?
"אנחנו".
אין אופציה אחרת?
"אין מה לעשות, אני לא יכולה גם להגיד אחרת. מחשבה יוצרת מציאות, מכירה מאניפסטים? אין מה לעשות, אנחנו לוקחים את העונה. אני גם משדלת את עצמי להאמין בזה שלמרות כל הספקות - אנחנו לוקחים את העונה. טוב שלא ליהקו את כל האולימפיאדה וטוב שלא ליהקו באמת את כל השחקנים - לוהקו פה חיות במה אחד אחד, זה לא משנה אם הם לא מגיעים מהתחום, כולם חיות במה. לא כיף לנצח בעונה של לא טובים, כיף לנצח בעונה שכולם טובים".