בניגוד לדעה הרווחת, הבלט נולד באיטליה במאה ה15-, בתקופת הרנסאנס, ולא בצרפת. הריקוד החל כחיקוי תנועות סיף ושמו נגזר מהמילה הלטינית ballare, שפירושה לרקוד.
הבלט הקלאסי עבר לא מעט גלגולים והתפתח לפי אזורים גיאוגרפים כך שכיום הסגנונות המוכרים העיקריים הם הבלט הרוסי, הצרפתי והאיטלקי. השמות הבולטים בעולם הזה הם אגריפינה וגנובה הרוסייה וצ'קטי האיטלקי.
חצאית הטוטו המפורסמת נולדה בתקופה הרומנטית, בשנות השלושים של המאה ה17-, כאשר בלרינה צרפתייה בשם קמרגו העזה לקצר את חצאיתה. בסוף אותה מאה כל בגדי הריקוד הפכו לקלילים. נעלי האצבע התווספו למלתחה בעקבות הדרישה להאריך את תנועת הרגליים בזמן הריקוד.
הבלט המודרני הוא הסגנון העדכני ביותר של הריקוד. הוא משלב אלמנטים קלאסיים ואלמנטים חדשניים המושפעים מהשינויים שחלו על כל עולם המחול. תנועותיו של המחול המודרני אפשרו לרקדני הבלט להגמיש את התנועות החדות והמדויקות וניתן להם יותר חופש יצירתי ממה שהכתיבו כללי הבלט הקלאסי.
לישראל הגיע הבלט הקלאסי עם תחילת העלייה ממזרח אירופה. להקת הבלט הישראלי, בניהולם האמנותי של ברטה יאמפולסקי והלל מרקמן בשנת 1967, היא כיום הייצוג הבולט ביותר של המחול הקלאסי.