לירדן עוז הייתה מטרה די ברורה כשהיא נכנסה לבית האח הגדול: להכיר את עצמה, ליהנות באמת ובעיקר לבכות הרבה ולהתפרק. אבל דמעות לא ראינו ממנה בינתיים; הדיירת שכולם בבית אוהבים לאהוב לא הרשתה לעצמה להיפתח יותר מדי. לעומת איתי, שכבר הצליח לכבוש את לב הצופים ולשרוד הדחה מפתיעה, ירדן לא ממש השמיעה את קולה מלבד סכסוכון עם אור דניאל, ובאופן כללי נשארת מתחת לרדאר. אף אחד בבית לא זכה לשמוע את הסיפור הטרגי של חייה, זה שבגללו היא כל כך רוצה לבכות. הסיפור על אביה שלומי עוז, שמת באופן פתאומי לפני 4 שנים.
"אני מרגישה שלא באמת התאבלתי על אבא שלי", היא הסבירה רגע לפני שנכנסה לבית. "הייתי בוכה באזכרות אבל זה היה מאולץ כי כולם סביבי בוכים, זה בכי בלי כאב, הראש לא מחובר ללב. יש שבריר שנייה שהראש מחובר ללב, שפתאום אני אומרת לעצמי 'אני לא מאמינה, זה באמת קרה לי? הוא לא פה?' ובשנייה הראש בורח למשהו אחר. בבית הראש שלי יהיה כל הזמן בזה, ואני חושבת שאני אבין הרבה דברים על מה זה עשה לי".
מה זה עשה לך?
"מאז שהוא נפטר אני לא מחזיקה מעמד בעבודות או ביחסים עם גברים, משהו בי לא יציב. אני מחכה שמישהו יבוא וירים אותי, ישלוף אותי, כי אני לא מסוגלת לעשות את זה לבד. בגלל זה רציתי ללכת לאח הגדול, כדי שמישהו יציל אותי".
"זה היה המחזה הכי טרגי שראיתי בחיים"
עוז, 22, גרה ברמת גן בבית עם אמא עפרה. חמישה אחים במשפחת עוז, ורק הבכור, אסף ,26, נשוי עם ילד וחי מחוץ לבית. כל השאר – ברק, ענבל ואריאל (25, 16, 7) – עדיין צמודים לאם. "יש לי משפחה מדהימה, אין דברים כאלה", היא מסבירה. "תמיד היינו ככה, אבל מאז שאבא נפטר מאוד התגבשנו".
אביה, שלומי עוז, נפטר כשהייתה בת 18 כשהוא בן 50 בלבד. חיפוש קצר בגוגל מגלה שפאפא עוז היה דמות מוכרת למדי בישראל של שנות ה-90 והאלפיים. הוא היה עבריין לשעבר, מקורב ליעקב אלפרון, ואף הורשע וישב בכלא לאחר שהואשם בניהול חברה לגביית חובות של האחים אלפרון. מאוחר יותר התפרסם בתור אחד מקבלני הקולות החזקים בליכוד. הוא היה מקורב לאריק שרון, ואף עזר לעומרי שרון להיבחר לכנסת, וגם סילבן שלום וצחי הנגבי נהנו משירותיו, והוא כונה בתקשורת "עבריין לשעבר" עד יום מותו. הוא ואמה של ירדן, עפרה, ניהלו במשך שנים חברת אבטחת שסיפקה שירותי אבטחה לליכוד.
באפריל 2009 נסע עוז לחופשה בוורנה. הוא התמוטט בלובי של בית המלון, פונה לבית החולים אך נפטר בדרך. סיבת המוות: דום לב. "עד היום אני לא מאמינה לזה, זה פשוט שוק", אומרת ירדן. "הייתי באילת עם חברות. אימא שלי התקשרה ואמרה 'תחזרי הביתה, אבא לא מרגיש טוב', ואני שומעת ברקע צרחות והיא מנתקת. לא הבנתי מה היא רוצה כי אבא שלי היה בחו"ל. אחרי שתי דקות היא התקשרה שוב ופשוט צרחה לי בטלפון 'הוא מת, הוא מת, הוא מת'. היא ידעה שאם היא לא תגיד לי אני אגלה תוך כמה דקות מהחדשות או מחברים. מסכנה, עד היום היא מצטערת על זה".
מה עשית?
"הייתי פשוט בהלם, קפואה. אפילו לא בכיתי. היה לי כאב בטן שאני לא אשכח. הייתי אצל סבא וסבתא שלי, הורים של אבא, באילת. אני זוכרת שטסתי אליהם הביתה כשאני יודעת שהם לא יודעים כלום ואני צריכה לספר להם. ביקשתי מדוד שלי שיתקשר אליהם ויודיע. כשהגעתי ניסיתי לארוז מזוודה ולצאת מהר, ואז הגיע הטלפון מהדוד. התגובה של סבא וסבתא שלי הייתה המחזה הכי טרגי שראיתי בחיים. עד היום אני רואה את זה מול העיניים, גם עכשיו כשאנחנו מדברות".
כשירדן נחתה בבית הוריה עמוס האנשים, הדבר הראשון שעשתה היה לתפוס את אמא שלה ולהגיד לה שהכל בסדר. "כמו שאת רואה אותי עכשיו, ככה הייתי גם אז", היא מבהירה, "לא הייתי בכלל מודעת לעצמי, אבל ידעתי שאני צריכה להרגיע. אני ניחמתי אנשים בהלוויה של אבא שלי, את מאמינה לי? כל האחים שלי חיזקו אחד את השני, אף אחד לא התפרק. היה בכי קורע לב, אבל לא היו צריכים לסחוב אף אחד. אבל אני הייתי הכי חזקה".
עד כמה היית קשורה לאבא?
"מאוד מאוד מאוד. הכי בעולם. יותר מלכל בנאדם אחר. הייתי קשורה אליו יותר מכל האחים שלי, הייתי הנסיכה שלו. ככה הוא היה מציג אותי בכל מקום. הוא היה תמיד מפנק אותי, לוקח אותי איתו לאירועים. כשהיו באים אלינו הביתה, אנשים מהפוליטיקה הוא היה קורא לי לשבת איתו. רק שאני אהיה איתו. יש לי תחושה שהייתי נותנת לו בטחון".
מה זה עושה לך כשאומרים עליו דברים רעים?
"בחיים לא אמרו לי משהו רע עליו בפניי. הייתי קוראת עליו טוקבקים מזעזעים 'טוב שהוא מת', 'כל העבריינים לשעבר סופם למות', 'כל הפעילי הימין שימותו'. זה היה עושה לי עצוב בלב, אבל אני מכירה את אבא שלי ואוהבת אותו. לא משנה לי מה יכתבו".
בגוגל הוא מופיע כעבריין לשעבר, עם חיבור למשפחות פשע. גדלת בבית כזה? הכרת את זה?
"ממש לא. תקשיבי, אני לא נולדתי כשהיה כל הסיפור הזה. כל כך העצימו את זה, אין לי אפילו מושג מה היה שם. זה נגמר ואבא שלי התחיל להתעסק בנדל"ן, בקרקעות, נכנס קצת לפוליטיקה, תמך באריק שרון, הייתה לו חברת אבטחה, הכי לא קשור בעולם. ממש לא חייתי בבית שאת מדמיינת. חברות היו אומרות לי 'זה אבא שלך?'. הוא היה יושב צנוע, שקט, מנומס. הכי ביישן ועדין בעולם".
אז איך זה מתחבר לכל הפרסומים עליו?
"אין לי מושג. לא היינו מדברים על זה בבית. לא ידעתי בכלל על העניין של העבריינים. אני זוכרת שכשאבא נכנס לפוליטיקה היו חייבים כמובן למצוא עליו משהו, וזה התפרסם. כולם בבית ספר אמרו לי 'אבא שלך עבריין', אני לא אשכח את התחושה בתור ילדה. הפחד שכל החיים משתנים. חזרתי הביתה מבית ספר והאחים שלי אמרו שהוא האבא הכי טוב בעולם ושאני לא אקשיב לאף אחד. איתו אבא לא דיברתי על זה אף פעם. פחדתי שהוא יתבייש. מהרגע שזה התפרסם הוא פשוט סבל. זה היה מוות איטי. זה גמר אותו".
לא כעסת עליו?
"אפילו לא לשנייה. אני מאחלת לכל אחד חצי מהאבא שהיה לי. גם מה שעשה, אז הוא עשה. יאללה, הכל בסדר, עברו שנים".
"אני ירדן מהשכונה"
כשהחליטה ללכת לאודישנים לאח הגדול, אמה נכנסה ללחץ. "היא מאוד לביאה ומגוננת עלינו, לפעמים היא שוכחת שאנחנו כבר גדולים. אבל בסוף היא הבינה שהיא צריכה לזרום ולתמוך".
ממה היא הייתה בלחץ?
"אם תשאלי אותה ממה אבא נפטר היא לא תגיד מדום לב, אלא שהתקשורת הרגה אותו. הוא לקח ללב כל מה שכתבו עליו, והיא מפחדת שגם עליי יכתבו דברים, ושאני אתמוטט מזה. היא גם דואגת מהנפילה של אחרי. את יוצאת בהיי ובפסגה, ואז מה? הייתי בפריים טיים בערוץ 2, איך אני אחזור לעבוד? גם אני מפחדת מזה, אבל ניסיתי להישאר עם רגליים על הקרקע, או לענות לעצמי תשובה מתחמקת של 'יהיה בסדר'".
את מאוד מודעת.
"יש בחוויה הזו יתרונות ומלא חסרונות. עברתי דברים יותר קשים בחיים. אני אגיד לעצמי כל הזמן 'את ירדן מהשכונה, אל תעופי על עצמך יותר מדי'. אני מנמיכה ציפיות. כולם אומרים לי 'בטוח תקבלי קמפיין'. זה מצחיק אותי, מי אני בכלל?"
הידיעה על הכניסה לבית תפסה אותה בעיתוי משעשע. "אימא שלי ואני הלכנו לסדנת עישון. שזה חארטות ודיבורים וטקס של זריקת הסיגריות, חבל על הזמן. כשיצאתי הרגשתי באמת נקייה, שאני כבר לא מעשנת. כולם דיברו על איך זה עובד כמו קסם. כמה דקות אחרי הגיע טלפון מההפקה והודיעו שאני נכנסת. הדלקתי סיגריה באותו רגע".
החלטת ללכת על זה מיד?
"בטח. זאת חוויה מטורפת. אני מתה על דברים קיצוניים, לצאת מהשגרה. בגיל 18-19 אין בעיה שאת מתברברת על החיים כי אבא שלך נפטר, אבל מתישהו צריך לעשות עם עצמך משהו. קשה לי עם עבודה ולימודים – נרשמתי לתואר במנהל עסקים ועזבתי אחרי שנה. אני גם לא מחזיקה הרבה זמן במקום עבודה, תמיד מתפטרת או רבה עם הבוס".
לפני שנכנסת היו פרסומים על זה שאת בעניין של נשים.
"(מצחקקת) וואי, זה הורס. אני ממש לא לסבית. זה היה אחרי שאבא שלי נפטר, משהו הכי קצר בעולם שניסיתי לברוח אליו אחרי שזה קרה".
אז הייתה לך מערכת יחסים עם אישה?
"בקטנה. גם סקרנות וגם לחצות איזה גבול בשביל לשכוח. היא לסבית ואני זרמתי איתה. כולם ידעו, וגם ידעו שזו תקופה וזה יעבור. אני פשוט מאוד ליברלית, הראשונה להבין ולקבל משהו שונה. יש לי שני ידידים הומואים ערבים. האוכלוסייה סביבי מאוד לא שגרתית".
"נוח איתי, אני מאוד ביתית ודואגת ומפנקת. אבל לפעמים אני מתעצבנת וקשה להרגיע אותי. יש לי אגו לא קטן וקשה לי להישען על מישהו ולבכות, תמיד נשענים עליי. אני מחפשת בגבר מישהו שייתן לי כתף. לא שאני אהיה הכתף".
היית רוצה למצוא אהבה בבית?
"אין שם יותר מדי אופציות. לאון לא הטיפוס שלי. דור חמוד, שטותניק כזה, אבל כל עוד לא דיברנו אי אפשר לדעת. אני צריכה לראות מה יזרום בחיבור. אני לא הולכת על פי מראה".
מה הגבולות שלך?
"אני לא מאמינה שסקס זה משהו שיקרה שם, אני אהיה טבעית ומה שיקרה יקרה. יכול להיות שיהיו חיבוקים ונשיקות, כי אני מאוד צריכה חום ואהבה. מהניסיון שלי בחיים הכל יכול להיות".
לפני שנכנסה, הדיירת שהכי סקרנה אותה הייתה טהוניה. "היא מאוד ממורמרת עם כולם, יש לי תחושה שאיתי זה יהיה קצת שונה. היא חכמה וחדה, פשוט מורידים אותה שם. היא מאוד הסגנון של חברות שלי, עם עמוד שדרה. היא פשוט צריכה מישהו שירים אותה למעלה, אני כזאת עם חברות שלי".
החשיפה הקיצונית לא מטרידה אותה. "בא לי על זה. אין איזה משהו שאני מסתירה, אני רק קצת מפחדת שזה לא יפיל אותי, שזה לא יהיה דודו טופז מינורי כזה".
את בונה על המקום הראשון?
"ברור שבא לי, למי לא בא? אבל יותר בא לי להיות בגמר, להיות הראשונה מהדיירים החדשים שהייתה בגמר".
"אני בחיים לא אשכח אותו, גם בלי הקעקוע"
אם יש חלום אחד שהייתה שמחה להגשים, זה משחק. "דוגמנית אני לא יכולה להיות, אבל שחקנית זה משהו שאני מאוד רוצה. למדתי משחק בסדנאות ועם מורה פרטית. אני מתה על זה, הלוואי שזה יהיה היומיום שלי".
מפנטזת על תפקיד ראשי בסרט הוליוודי?
"אני לא חיה בסרט. רוצה משהו שישאיר אותי עם הרגליים על הקרקע. ירדן של השכונה, לא ירדן של האח, שיגידו 'מי היא חושבת שהיא?'. אני כל הזמן חושבת על זה ומחזירה את עצמי לקרקע. זה הפחד הכי גדול שלי".
את רואה את עצמך נשואה עם ילדים בקרוב?
"אני רואה את זה קורה, אבל אני צריכה עוד למצות ולשבוע לפני שאני סוגרת את עצמי ומתחייבת. אני רוצה להיות שלמה. אני תמיד במערכת יחסים כי אני תמיד צריכה חום ואהבה, אבל בחודשיים האחרונים הייתי לבד כי הרגשתי שאני צריכה טיפה לשחרר".
התפקיד שלך בבית השתנה מאז שאבא נפטר?
"ברור. פעם הייתי אדון לעצמי, יוצאת, מבלה, לא אכפת לי. היום אין מצב. אם אני לא אהיה שם, משהו יתפרק. יש לי מחויבות לאח שלי ולאחותי, אני זו שמגשרת בינה לבין אמא שלי. עבור אחי הקטן אני סוג של אמא, הוא לפעמים מתבלבל וקורא לי אמא".
אחרי שירדן סיימה את שנת האבל על אביה, היא קעקעה על גבה את המשפט "I miss you father". "זה כאב תרתי משמע. יש בזה משהו עמוק, הכאב יישאר תמיד גם על הגוף וגם בפנים תמיד. הרבה אנשים מזדעזעים, לא עשיתי את זה כדי לזעזע, פשוט הרגשתי צורך שזה יישאר עליי. פחדתי שמתישהו אני אשכח מאבא. אני מבינה שזה לא יקרה בחיים, עם או בלי קעקוע".
מה אבא היה אומר על האח הגדול?
"הוא היה בשוק מזה. הוא בטוח לא היה בעד כי הוא מאוד לא אוהב את פרסום ותמיד מאוד מאחורי הקלעים".
היית מקשיבה לו?
"לא. אבל הייתי אומרת לו בכבוד ובדרך יפה שאני נכנסת".