קודם כל נתחיל בדברים הטובים. 60 הימים שלי בבית האח הגדול היו תקופה מדהימה של כיף, ריגושים, חוויות מדהימות ואנשים שיהיו חברים לכל החיים. המציאות בבית אולי מדומה לחלוטין, אך הרגשות אמיתיים בהחלט והם עצומים. אני רוצה להגיד תודה ענקית לכל עשרות אלפי האנשים שסימסו, הצטרפו לעמודי התמיכה בפייסבוק, העלו ויצרו קטעים באינטרנט וגם סתם למי שנהנה ממני על המסך.
הימים מאז שיצאתי הם מאוד מתישים. 60 יום זה פרק זמן מכובד מאוד, עדיין לא יצא לי לצפות בפרקי התכנית מפני שהטלפון לא מפסיק לצלצל (חלק בקשר לראיונות, חלק מאנשים שהשיגו את המספר בדרכים לא-דרכים על מנת לשאול שאלות ולפרגן). כמות האינפורמציה שפספסתי בזמן הזה היא עצומה מנשוא (מתי הדלק הספיק להתייקר כל כך?) ובאופן כללי ההתאקלמות בבית קטן בלי הוט טאב לאחר חודשיים שלמים באחוזה של האח לא קלה ויש בה מן ההלם.
ובכל זאת, בזמן שיצא לי לעבור קצת על כתבות ואתרי אינטרנט (למרות שכשיצאתי מהבית כולם בלי יוצא מן הכלל אמרו לי לא לקרוא טוקבקים), קשה היה לי לפספס מספר דברי ביקורת חוזרים ונשנים שהייתי רוצה לענות עליהם כאן באופן מסודר, במקום לדקלם אותם שוב ושוב בראיונות השונים, או בדוכני הפלאפל.
אני משעמם?
לא נכנסתי לבית האח הגדול על מנת לגנוב את ההצגה בכוח באמצעות צעקות, ריבים וסכסכנות. כמו שבמציאות אני אדם הגון שלא ילך וידבר על מישהו רעות מאחורי הגב או יצעק ויקלל על שטויות – כך גם בבית האח הגדול, לאורך כל הדרך הריבים השונים גרמו לי לתחושת מועקה ועצב (אפילו קצת מבוכה) ומבחינתי עשיתי את כל שיכלתי על מנת למנוע את ההתפרצויות האלו. אני אדם שמאמין שצריך לוותר ולהתפשר על מנת להגיע לעמק השווה.
ראיון הפרידה עם אסי עזר
לפני שאתייחס לראיון עם אסי, נסו לדמיין רגע את עצמכם חיים חודשיים באותם 200 מ"ר עם אותם אנשים, באותה טמפרטורת חדר, כשאתם זוכים להמון חום ואהבה – כשלפתע אתם מגלים בהפתעה מוחלטת שעליכם לעזוב אותם ויש לכם רק חצי דקה לעשות זאת. נסו לדמיין שתוך דקה אתם מגלים מאות אנשים שיודעים מי אתם משום מה (למרות שהרי לא יצאתם מהבית הזה חודשיים). לאחר מכן נסו לדמיין שאתם רואים את כל חבריכם (וגם אנשים שהקשר איתם נותק מזמן) ובסופו של דבר עם כל ההתרגשות הזו וחוסר הוודאות אתם גם צריכים להיות מחוברים לקרקע, לחייך ולענות על שאלות. מצב אבסורדי לכל הדעות.
בנוגע לראיון עצמו – הרצתי אותו בלופים מאות פעמים. סיפרתי שם שהתחושה שלי היא "חמוץ מתוק" (חמוץ בגלל ההחמצה והיציאה מהבית, מתוק בגלל שפגשתי את כל חבריי באותו רגע והתרגשתי מאוד לראותם), סיפרתי שאני לא ממש רוצה לראות את הקטעים שלי מהבית (כי לראות את עצמך מהצד, לעיניי קהל גדול של אנשים – קצת מלחיץ). לאחר הצפייה בקטע שאל אותי אסי על השינוי ביחס שלי לעמיר לאורך התקופה בבית האח, ועל איך שבהתחלה הרגשתי מאויים ממנו ובהמשך הוא הפך לחבר טוב שלי. בתגובה אמרתי לו שגם בימי אקזיט לא אהבתי אותו ועכשיו אני אוהב אותו – נכון, אמנם תשובה לא בדיוק שגרתית לטלוויזיה אבל שבהחלט מבטאת את העובדה שיחסים כלפי אדם משתנים לאורך הזמן.
חשוב לי לציין שאסי וארז מאוד מוערכים על ידי ואני אף רואה בהם מודל לחיקוי בהרבה מאוד צורות. מיד לאחר הראיון יצרתי קשר עם אסי כדי ליישב איתו את ההדורים והוא בעצמו אף סיפר שהיה ברור מאוד לעין שאני מתרגש ונסער מהמעמד. ובכל זאת, הבנתי כי רבים נפגעו מדברים שאמרתי ולכן אני מתנצל בפני כל מי שנפגע בבית ומבהיר כי לא זו הייתה כוונת המשורר. מי שצפה בתכנית ראה כי אני אדם מאוד מתחכם שאוהב להשתמש בדימויים ובמשחקי מילים, ובראיון עם אסי וארז הבנתי על בשרי שכנראה עדיף לא להתראיין בצורה הזו כי אנשים עלולים לפרש את דבריך בצורה הלא נכונה. מנגד, כשאתה בכזה הלם, אתה לא תמיד חושב מה יותר ומה פחות טלוויזיוני ומצטלם טוב – אלא פשוט עונה תשובות כדי לצאת ידי חובה ולהסתער מהר על החברים שלך.
חזרתי למסלול
ועכשיו? חזרתי למסלול חיי השגרתי, בימים אלו אני עושה צעדי חזרה לעבר העסק שלי שאני כל כך אוהב. אני מקבל מדי יום עשרות הזמנות לאירועי השקה ויח"צ, אך אני מוותר על אלו בנימוס על מנת לפנות זמן ולענות באופן אישי ובצורה כנה ופתוחה לכל מאות אלפי האנשים ששלחו לי אי-מיילים ומכתבים. אני אמשיך ליצור ולהתפתח – בין אם בטלויזיה ובין אם במוזיקה שלי ובקריירה שלי (כי החיים לא נגמרים אחרי בית האח), והכי חשוב: אני מודה לכל מי שליווה אותי באהבה 60 יום, וגם לכל ה"אחד שיודע" וה"אחד שמבין" – גם לכם אני מודה, כי אתם עושים את התוכנית הזו לדבר הענקי שהיא.
>> היכנסו לשידור חי מבית האח הגדול
>> בואו להיות חברים של האח הגדול בפייסבוק