כבר בפרק הראשון של "בייבי בום" אפשר להבחין שמשהו שם שונה, לא אותו דבר כמו פעם. ללדת זו חוויה מלחיצה בפני עצמה, ללדת במלחמה זה כבר סיפור אחר לגמרי. הנשים בתוכנית נראות לחוצות יותר וכמעט כל סיפור בסופו של דבר מתחבר כך או אחרת למאורעות השנה האחרונה. דיברנו עם אמא אחת שילדה בתאריך אחד, שאף ישראלי לא ישכח לעולם - 7.10.
"בייבי בום" מגיעה אלינו בטיימינג הכי נכון שיכל להיות (פרק נוסף הערב, ה', ערוץ 12) החום והזוגיות, הלידות המרגשות ובכלל הקונספט של הבאת חיים חדשים לעולם, זה כל מה שצריך כדי לגרום לכל מי שצופה בזה להזיל דמעה. במיוחד בשנה כמו זאת, שהאופטימיות התרחקה מאיתנו - כל מה שצריך לפעמים זה רגע של אושר עילאי כמו בלידה.
עוד יספרו הרבה על שבעה באוקטובר. אף אחד לא ישכח לעולם היכן הוא היה כשהכל התחיל - במלון בדרום, בצבא סוגר שבת, בחדר לידה… יום קודם, ליל 6.10 בשנה שעברה, מורנית ויצמן פוזניאק כרעה ללדת. הלידה התארכה ונמשכה עד צהריי היום למחרת. בסופו של דבר נולד בנה אורי יצחק תוך כדי מתקפת הפתע על ישראל, כשברקע חרושת שמועות על מה שקורה בחוץ, ופחד ממשי על מה שהולך לקרות.
איך עברה הלידה?
"הכל התחיל ביום שישי בבוקר, 6.10. ירדו לי המים, הגענו לאיכילוב. אישפזו אותנו וחיכינו לעלות לחדר לידה. רק ב-00:00 התחילו להתפתח צירים ובסופו של דבר בשש בבוקר עלינו. בשיא הכאבים ביקשתי שיגיע מרדים להזריק אפידורל ופתאום תוך כדי ההזרקה - אזעקה ראשונה בתל אביב. לא הבנו מה קורה, היו כמה אזעקות תוך כדי שהלידה התפתחה והתחלנו לשאול מה קורה בחוץ. אמרו לנו מה קורה בשניים וחצי משפטים, שהייתה חדירת מחבלים ולא יודעים מה עוד. בסופו של דבר בצהריים של יום שבת 7.10 הבן שלי נולד. אני דתייה, לא רואה טלוויזיה בשבת אבל זה היה כל כך מלחיץ שפתחנו. הבנו שיש בלגן, כל פעם אזעקות אז רצים לתינוקייה למרחב מוגן. היה המון לחץ, מצד אחד תינוק חדש ומצד שני מלחמה והרבה מגויסים".
פתאום דפיקה בדלת
"השיא של חווית הלידה בתחילת המלחמה היה שבוע לאחר מכן - 13.10.2023. לא ידענו איפה לעשות את הברית, אף מקום לא הסכים לקבל אותנו והחלטנו לעשות אצל ההורים שלי. כל המשפחה התכנסה שם יום לפני, מתרגשים מאוד. בעשר בלילה - דפיקה בדלת. מגיעים קצינים, לא הבנו מה הם עושים שם בכלל. הם באו להודיע שבעלה של אחותי נהרג, כולנו היינו בהלם. ישבנו איתם עד שתיים בלילה ותכננו את ההלוויה, אף אחד מאיתנו לא הצליח להירדם גם אחר כך. למחרת הייתה הברית, זה היה בערך חצי שעה, במילא אף אחד לא יכל לשמוח. זאת הייתה שבת נורא קשה, לא הפסקנו לבכות. מצאתי את עצמי עם תינוק בן יומו נוסעת לשבעה כל יום. פתאום לא היה מקום ללידה שלי בתוך כל הטירוף הזה של המלחמה. אני זוכרת ימים שלמים שהנקתי 7\24 מול הטלוויזיה, אזעקות בתל אביב וריצות עם תינוק למקלטים, לקח המון זמן לעכל את המצב הזה".
המוות מגיע בפעם השנייה
"הייתי אמורה ללדת בסביבות סוף ספטמבר. נורא רציתי ללדת בתאריך יום ההולדת של אבא שלי, שזו תהיה המתנה שלי בשבילו. אבא שלי לקח נורא קשה את המוות של גיסי, הוא נפטר חודש וחצי לאחר שיעקב נהרג. שוב נכנסנו ללופ הזה של האבל, פתאום הבנו שהילד שלי שנולד לתוך מלחמה ותקופה כזו קשה - גם מביא אור כל כך גדול. הוא האור והעוגן שלנו בתקופה הזו, לכן קראנו לו אורי יצחק. הסיפור הזה ממש מתחבר לעם ישראל - משואה לתקומה".
איך תחגגו לאורי יצחק יום הולדת בשנים הבאות?
"אנחנו נציין את זה בשמחת תורה, שאמור להיות תאריך של חג ואור גדול. אנחנו לא רוצים לציין יום הולדת ממקום של אבל, צריך להפריד את העצב מהשמחה. ברגע שהבנו שמתחוללת בחוץ מלחמה ידענו שאנחנו לא נציין את יום ההולדת ב-7.10. תכננו לעשות משהו השנה אבל מה שרצינו בסופו של דבר לא קרה, יש איזשהו מצפון נורא גדול שיש מלחמה בחוץ, אנשים נהרגים, יש כל כך הרבה חטופים - איך אעשה ככה אירוע? אנחנו רוצים לעשות איזושהי סעודת הודיה, בסוף הוא לא אשם שהוא נולד בשבעה באוקטובר".
כל אמא שילדה בשבעה באוקטובר או צמוד לאותו תאריך לוקחת שונה את היום הזה. יש את מי שלא תרצה בכלל לקשר בין יום ההולדת לבין מה שקרה באותו יום, שתרצה לנתק לגמרי בין שני הדברים. מורנית דווקא לא מנסה להתנתק. "מבחינתי אלו שני דברים שממש הולכים ביחד, אני חושבת שיש ביניהם קשר נורא חזק. ישבתי שבעה עם תינוק בן שבוע ואנשים אמרו לי 'משתתפים בצערך ומזל טוב' - זה היה ביחד. אנחנו מנסים לעשות את ההפרדה הפיזית אבל אי אפשר לעשות הפרדה רוחנית, זה לא אפשרי".