הריב הסוער בין אלי (רותם סלע) ועידו (יהודה לוי) אברהמי, טלטל מדינה שלמה. זה התחיל בסצנה אחת, בה עידו הטיח בזוגתו את כל מה שהחזיק בבטן במשך שנים, עד שנדמה כי הם הגיעו לנקודת האל-חזור. אחרי שאלי עזבה את הבית והשניים ניסו למצוא נחמה בזרועותיהם של אחרים, הם נפגשו לבדם לראשונה באמצע הרחוב.
באותה נקודה, הכל שוב נאמר, הפעם מצידה של אלי שנדמה כי היא יצאה למסע נקמה. הפגישה לא התרחשה במקום אינטימי בו הם יוכלו לדבר עם הבור העצום שנפער ביניהם, הם אפילו לא התיישבו על ספסל ודיברו בנוחות, אלא הטיחו זה בזו שנים של כעס ועלבון.
"גוף שלישי" (פרקי הסיום הערב ומחר אחרי החדשות, קשת 12) הפכה את המסך שלנו למראה, היא הציגה את מסעם המורכב של בני זוג בדרך להגשמת חלום ההורות. את הכעסים שהם צברו זה על זו שהתנפצו דווקא כשהחלום נמצא במרחק נגיעה מלהתגשם. יש האומרים שעידו הגיע לרמת אכזריות בלתי מתוארת, ויש הטוענים כי אלי, פגעה מתחת לחגורה. טל גייפמן ואביטל סבט שיצאו מהצפייה נסערים, משוכנעים שהם יודעים מי צודק, מכאן כל מה שנותר הוא שתחליטו בעצמכם.
הצד שלו: "הוא שמר עליה, גונן עליה מההורים שלו שראו בה מקולקלת ודאג כל הזמן לעטוף אותה בצמר גפן, רק שלא תקרוס"
אומנם הוויכוח התחיל בפרק 5 בדקה 38 ו-11 שניות, אבל בפועל הוא התחיל הרבה לפני, אי שם בפרק הראשון בסצנה הראשונה: אלי עם אוזניות לא מסוגלת לשמוע את מה שהרופא אומר, עידו מחזיק לה את היד ומקשיב לרופא. שניהם עוד לא אמרו מילה אחת, וכבר אפשר לראות את מאזני הכוחות, האחד שרוצה להיות חלק והשנייה שרק רוצה להיות לבד.
כבר מתחילת הסדרה, עידו נותן את כולו למערכת היחסים. אני זוכר שאחת הביקורות על הפרק הראשון הייתה שכמעט ולא מרגישים אותו, היו כאלה שאמרו: "איפה הוא?". אז כן, הוא היה שם, רחוק מהעין ומהלב של אלי. מההתחלה עידו נתן לאלי את הכל - הוא שמר עליה, גונן עליה מההורים שלו שראו בה מקולקלת ודאג כל הזמן לעטוף אותה בצמר גפן, רק שלא תקרוס.
אחרי ההפלה האחרונה והקשה, נקודת השפל של הזוג, עידו החליט שהוא לא מוותר על החלום - הוא רוצה תינוק, הוא רוצה להיות אבא עם אלי. אז הוא הציע פונדקאות, על אף הקושי הצפוי והמחיר הגבוה, הוא החליט לעשות את כל מה שהוא יכול, רק בשבילה ובשביל הילד שעוד לא נולד לו.
אלי שלא הייתה מוכנה לוותר על החלום שלה להיות הריונית, התקשתה לקבל את הרעיון של פונדקאות, אבל עידו, שמקבל את אלי כמו שהיא - מקולקלת, פגומה ולא מושלמת (בעיניה כמובן), שכנע אותה, ועזב את העבודה של חייו בשביל משרד עורכי הדין המייצג את ההפך המוחלט מכל מה שהוא מאמין בו. עידו עושה את זה למרות הקושי, כי הוא אוהב את אלי ורוצה שהם יהיו הורים ביחד.
אבל אלי, אוי אלי. מהפרק הראשון לא מפסיקים להראות לנו שהיא חולת שליטה שמנסה שהכל יהיה מתוקתק לפי המידות שלה ובקצב שלה, אבל במציאות זה לא מתאפשר לה, היא צריכה לשחרר שליטה ולתת למישהי אחרת לגדל את התינוק אצלה. אז מה היא עשתה? הלכה לחפש שליטה במקום אחר, אצל גבר אחר. זה נראה על פניו שתומר הוא האיש שמשחרר אותה מהכבלים שלה, אבל הוא בסך הכל עוד גבר שנותן לאלי להרגיש שהיא שולטת שוב. היא מרגישה שאיתו שהיא בוחרת, בלי להתחשב בשום דבר אחר. ואיפה עידו בכל הסיפור הזה? הוא לא. עידו שזיהה את הקשר בינה לבין תומר, עוד מהשיחה המוזרה שלהם בווידאו במחשב, מרגיש שבמקום שהיא תחזק אותם כזוג הורים לעתיד, אלי מקטינה אותו וגורמת לו להרגיש שהוא גבר חסר תועלת. זה היה בולט במיוחד אחרי הסצנה בבית החולים שהיא אמרה לו שהוא לא עשה כלום.
שלא יהיה ספק, אלי חד משמעית עברה טראומה אחרי טראומה, ואין דבר שיכול לתאר את העול הנפשי שהיא חיה איתו. אבל עידו גם היה חלק מזה, הסיפור הוא לא רק שלה, אלא שלהם. היא לא רואה ולא מבינה את זה. הוא, שרק רוצה להיות אבא, מוצא את עצמו בין הפטיש לסדן, כאשר מצד אחד אשתו שונאת את התינוק שלהם עוד לפני שהוא נולד, והאישה שמגדלת את הבן שהוא כל כך רצה, מתגלה כאישה לא יציבה עם בעיות בבית, שיכולה להתהפך בכל רגע.
עידו שמוצא את עצמו לגמרי לבד במערכה, נשאר מבולבל לגמרי עם רגשות מעורבים, כשכל מה שהוא עושה זה לאהוב את הילד שלו, ולגונן על מי שמחזיקה אותו בבטן. הוא לא יודע מה לעשות עם עצמו, הוא רוצה לאהוב את הבטן של חן, אבל אלי גורמת לו להרגיש שהוא בוגד, בעוד שהיא באמת בוגדת בו, ולגמרי מתעלמת מזה שסוף סוף אחרי כל כך הרבה שנים של כאב וסבל, הם הולכים להיות הורים.
הדבר היחידי שעידו טעה בו, זה שחשב שהוא מגן על אלי כשהסתיר ממנה את ניתוק הקשר מאמא שלו או את העניין הכלכלי, כי בפועל קרה בדיוק ההפך ושניהם נפגעו מזה. הוויכוח הגדול שלהם שנגמר במשפט "כולך מקולקלת" אומנם נגמר בטונים צורמים וקשים, אבל לא על זה מפרקים זוגיות או משפחה. המחויבות שלו לקשר ולהורות, הסיבה לשם כך הם התכנסו, הייתה הרבה יותר גדולה וצודקת. הוא עשה את הכי טוב שלו בכל רגע נתון בשביל שזה יצליח, גם אם זה לא תמיד הספיק לאלי, שלגמרי בחרה בעצמה, הרבה לפני הילד שלא נולד והמשפחה שלא הוקמה.
הצד שלה: "שבעת מדורי גיהנום לא מתארים את מה שאלי עברה - והוא הבין שידו על העליונה והחליט לנצל את המומנטום"
אף גבר לא יכול להבין איך אישה שלא מצליחה להיכנס להיריון מרגישה. נותנים לילדות, שהן בעצמן תינוקות, בובה של תינוק ביד וגורמים להן לטפל בו, למרות שהן לא יודעות כרגע איך לטפל בעצמן. בעוד שמכווינים גברים להישגיות, לקריירה, מלמדים אותנו, הנשים, שעם כל הכבוד לקריירה אישה צריכה להיות אמא, אחרת היא לא תהיה שלמה, אחרת היא תהיה מקולקלת.
והכוונה לאמא היא גם היריון, כי כל דרך אחרת מביאה איתה באופן כמעט אוטומטי הרמת גבה מהסביבה שלא מסוגלת תמיד להכיל, גם ב-2023, דרכים אחרות להבאת ילדים לעולם. קל לאותה סביבה לזרוק לאוויר את המילה "פונדקאות", שתמיד מתלווה עם רצף המילים: "חלום, אבל אני לא הייתי מסוגלת". למה את לא היית מסוגלת? כי לימדו אותך שאת צריכה להביא ילד לעולם, מהבטן שלך. שאת צריכה להביט במראה ולראות איך היא גדלה, כי רק ככה את תתחברי אל הילד.
קל לשפוט את אלי. מתחילת הדרך עידו ניסה לקבל ממנה חום, ולא קיבל. עידו ניסה להראות שהוא שם, בזמן שהיא הייתה כביכול מרוכזת בעצמה. עידו עזב את המשרד שלו, אותו הוא בנה בעצמו, לטובת משרד הכרישים החזקים במדינה, מקום ממנו הוא ספק סולד ספק מפחד, כדי לממן את אותו הליך פונדקאות מאחורי הגב של אלי.
קל להגיד: "איזה גבר, הוא עושה הכל בשביל להיות אבא, ואפילו לא משתף אותה בבעיות שלהם", אבל כאן מצויה הבעיה הכי גדולה. הוא שם את עצמו לבד במערכה, הוא הציב את עצמו במקום שבו הוא צריך להתמודד לבד עם השיפוטיות של ההורים, עם העול הכלכלי - וכן גם עם הלבד.
הוא בעצם שם אותה במקום של האישה הנתמכת, למרות שהיא אחת מעורכות הספרות המוערכות. היא לא נתמכת, היא אישה חזקה, אינטליגנטית שמי יודע מה היא עברה עם עצמה, עם הגוף שלה, כדי להביא ילד לעולם. העוצמות שלה הן שם, היא גידלה את עצמה להיות אישה כזאת, לא סתם אמא שלה, ממנה היא חוותה ניכור הורי, אמרה לה "תראי את עצמך". כל מה שחסר לה הוא להביט במראה, בדיוק כמו שאנחנו מביטים במסך ולראות מי היא באמת, כי כנראה לאורך השנים שהיו מלאות בטיפולים, הפלות והלקאה עצמית היא שכחה.
ובשביל מה? בשביל להביא לה ולעידו ילד, את פרי אהבתם כביכול, הפרי שממזמן התקלקל. לאורך הפרקים היה ברור שהם נמצאים בקריסה, ומתי עידו החליט "באומץ" להוציא החוצה את כל הכעס שהוא אגר בבטן? כשהוא מצא מישהי אחרת, שנכנסה בקלות להיריון, ומייצגת עבורו אישה "אמיתית", חמה, את פלא הבריאה. מה שאלי לא.
שבעת מדורי גיהנום לא מתארים את מה שאלי עברה מבחינה פיזית, מבחינה נפשית. היא עשתה הכל על מנת להרות, ובזמן שהיא מנסה להילחם בצורך שלה לשלוט בסיטואציה מפחד שהכל יתפרק, עידו הבין שהפעם ידו על העליונה - והחליט לנצל את המומנטום. הוא השפיל אותה, לקח את הנקודות הכואבות ביותר ולחץ עליהן עד שלא הייתה דרך חזרה.
אי אפשר להתעלם מהעובדה שהתינוקות שהלכו, היו גם שלו. עידו היה שם, תמך בזמן שככל הנראה לא היה מי שיתמוך בו, אבל המילים שנאמרו לא נאמרו ממקום כואב, פגוע, אלא מכעס שחיכה לפרצה קטנה כדי לצאת החוצה, והפרצה הזאת היא חן, שנכנסה לבית שלהם ולמיטה הזוגית שלהם -תרתי משמע. "את לא מבינה איך אני פחדתי אתמול ואיך היא הרגיעה אותי", הוא אמר לה רגע אחרי שחן החליטה לחדור למטבח בעיצומה של "השיחה" שלהם, "כאילו היא יודעת יותר טוב מהרופא מה קורה אצלה בגוף, היא פשוט מדהימה".
עד אותה נקודה השיחה עוד הייתה יחסית שלווה, אבל עידו לא הצליח לשלוט במה שהוא אומר אחרי שאלי הזכירה את תומר, הזכר האלפא, והציבה לו מראה למה שהוא לא. "לא יכול לשמוע אותך כבר, חתיכת פרינססה מפונקת, הכל עושים בשבילך, עכשיו גם מגדלים לך את הילד ויש לך תלונות? בשבילך אני עובד במשרד הזה, ואת כל כך מרוכזת בעצמך שאת אפילו לא קולטת את זה. אם היית טורחת להסתכל בחשבון שלנו מדי פעם, או אפילו סתם עליי אז היית מבינה את זה לבד", הטיח בה.
הרחם של אלי דפוק, מקולקל, כך היא אומרת ועידו דאג במהרה להדגיש לה: "זה לא הרחם שלך מקולקל, כולך מקולקלת, נראה לך שזה סתם שכל התינוקות האלה לא רצו להישאר אצלך בגוף". מכאן, עידו איבד אותי. אם עד אותה נקודה יכולתי לראות גם אותו, את מה שהוא עובר, כאן ירד לי האסימון שהוא לא רואה את אלי, הוא לא רואה את מה שזוגתו עברה -גם בשבילו- והוא מוכן לפגוע בה רק כי הוא מקבל חום מאישה אחרת, שממש במקרה נושאת את הילד שלו.
אלי עזבה את הבית, ואני מבינה אותה, לדעתי כן מפרקים על זה זוגיות - במיוחד אחרי שנים כאלו. בימים שלאחר מכן, היא ראתה אותם מגיעים ביחד לבדיקה, היא ראתה את התא המשפחתי עליו היא כל כך חלמה, נבנה עם מישהי אחרת שהייתה אמורה להיות זו שתעזור להם לבנות אותו, לא לפרק אותו. היא הסתכלה עליהם מהצד, על האמא והאבא העתידיים של הילד, לא סתם היא לא רצתה לדבר איתו אחרי, אני לא הייתי מסובבת את הגב. ומה הוא עשה? ביקש מחן להישאר עוד כמה ימים, בטענה שזה לטובתה, כשברור שהוא פשוט צריך מישהי שתנחם אותו, מישהי חזקה אחרת להישען עליה ועל הדרך ללכת ולקנות איתה דברים לתינוק, כבר אמרנו אמא ואבא? אבל אוי ואבוי שיגידו לו שיש גבר אחר ששוכב עם "אשתו".
בפעם הראשונה שהם נפגשו לבדם לדבר זה קרה באמצע הרחוב. האי נוחות הורגשה היטב, עידו כביכול החמיא לאלי שהיא נראית טוב, שיחת החולין המזוייפת נמשכה עד שהגיעה השאלה שחיכיתי לה מהרגע שראיתי את אלי הולכת ברחוב. "מה עם תומר?", הוא שאל אותה כדי לנסות להרגיע את האגו הפגוע ואלי -בכנות שיא יש לומר- פתחה את מה שהוא באמת רוצה לדעת. הוא הופתע, פצח בסצנה ואמר שהוא לא מאמין לה, אבל למה? תומר חמו (ליאור רז) הרים אותה. מהרגע הראשון הוא באמת הקשיב למה שיש לה לומר, ראה אותה כאישה שהיא, וגרם לה לחזור להרגיש. זאת לא בגידה, היא עזבה את הבית, בזמן שעידו ישב ושיחק עם חן בהצגה ששמה "המשפחה המושלמת" והשאיר את אלי בצד, אפילו לא הותיר לה משקפת את כדי להצליח להשקיף מקרוב.
עידו תפס מהרגע הראשון את מקום הקורבן, המתקרבן, ולא הצליח לצאת מהמקום הזה, תוך כדי שהוא מאשים את אלי באסונות חייו. רק שהפעם הוא קיבל את המכה הסופית לאגו, הידיעה שיש גבר אחר שיכול "להסתדר" ואפילו להתלהב מזוגתו "הקרה" ו"האגואיסטית", שלא מצליחה להיכנס להיריון בעצמה, אבל הולכת להיות אמא. אמא שתלמד את הילד שלה מהי חוזקה פנימית, שלא תלויה באיש, גם לא באישה חמה ככל שתהיה.