היום השכמנו קום כבר ב-6:30 בבוקר ואחרי שנהנינו מקפה, צ'אי ועוגיות יצאנו לדרך. אוטובוס מיוחד וחצי פתוח הגיע לאסוף אותנו מהמלון ובחזית ניצב מדריך ספארי בשיער משוך לאחור עם פליז ירוק עליו מוטבע כף רגל של נמר. ואכן, זאת המטרה שלנו היום – לראות נמר. יותר נכון טיגריס, כמו שירחן מ"ספר הג'ונגל". עוד בארץ נאמר לנו שהסיכוי לראות נמר הוא קלוש ויש כאלה שהשלימו מספר לא מבוטל של סיורים ולא צלחו, מה שהפך את האתגר למשימה לאומית מבחינתנו.
מלווים בחבורה של קופים
לאחר נסיעה קצרה ואיסוף תיירים נרגשים נוספים על שלל מצלמותיהם אנחנו ניצבים בשער הכניסה. האישור הכתוב שהציג צוות הצילום לצילום במצלמה גדולה ומקצועית זכה לסקירה מדוקדקת ולתשובה שלילית. אין עם מי להתווכח או כמו שנאמר לנו, "כאן קובעים חוקי הג'ונגל!". מזל שבאנו עם עוד כמה מצלמות קטנות יותר ובאיכות גבוהה יותר.
כמה מאות מטרים מהכניסה, כשחבורה של קופים מלווה אותנו, אנחנו נתקלים בפקק תנועה. תמרון מדוייק של הנהג ואנחנו עוקפים ג'יפ או שניים. המדריך מצביע ימינה, המצלמות נדרכות והצלחנו! ראינו אחוריים של נמר או יותר נכון, זנב של טיגריס!
אנחנו עייפים והחדר קורא לנו, אבל יש כאן עוד הרבה מה לראות. תנינים, איילים, חזירים, נשר אחד ואפילו מבנה שנבנה לקראת ביקורה של המלכה אליזבת אי שם בשנות השישים. אנחנו ממשיכים בדרך ומקבלים הסבר באנגלית מהמדריך, שאט אט מתגלה כבעל תושייה ומוביל אותנו הכי קרוב שאפשר לבעלי החיים שמסתובבים כאן באופן חופשי לחלוטין ללא פחד ומורא. התחושה היא שאנחנו נמצאים בתוך סרט של הנשיונל ג'יאוגרפיק או שאנחנו מוטי קירשנבאום באפריקה.
עוד ב-mako חופש:
שמש נצחית: היעדים הכי חמים לחורף
להעביר את הלילה במלון הכי תל אביבי בתל אביב
צמרמורת: לא תאמינו כמה עולה בילוי בחרמון
טיול בעיירה הסמוכה ומשחק טאקי לקינוח
לאחר כשעתיים אנחנו במלון ונרגעים עם ארוחת בוקר מפנקת וכמה שעות של פינוקים. הבריכה כבר קורצת ובגדי הים שארזנו מקבלים את המקום הראוי להם, זאת בזמן שמספר התמונות שאנחנו מצלמים עולה בהתאם. בכל זאת מדובר במשפחה אחת וצוות צילום בבריכה אחת, לבד. מיד אנחנו עוברים למשחקים של פעם, ביניהם מרקו... פולו! וההשתוללות המשפחתית נמשכת. מצלמת הגו-פרו של נופר הצלמת המוכשרת מצליחה לאתגר אותנו בתמונות מתחת למים ויש הרבה אנרגיה באוויר. כשקצת נרגעים אנחנו מבקרים בחנות הצ'פאטי שאלונה החליטה לפתוח בגזיבו של הבריכה.
בסיום ארוחת הצהריים אנחנו יוצאים להסתובב בעיירה הסמוכה. במקום קטן בן יותר מ-100 שנים נמצאים אנשים חביבים להפליא, ידידותיים וסקרנים שבתנועות ידיים ובתיווך המדריך מספרים לנו מה הם עושים וממה הם מתפרנסים. במקדש של דת הג'ן שמשמש גם מרכז קהילתי אנחנו מקבלים הסבר על הרגלי וטקסי התפילה ומשם מגיעים למקום מנוחה של העולים לרגל. על הדרך אנחנו גם פוגשים פרופסור למגדר וספרות אנגלית ומנהלים שיחה קצרה על נשים והשכלה.
מסתבר שגם כשאת בחופש, את לא מתרחקת מרחק רב ממהות חייך- וכך פגשתי במקרה בכפר קטן, במקדש קטנטן פרופסור לספרות אנגלית ומגדר. היא מלמדת בקולג' מקומי לנערות. החלפנו מידע על השכלת נשים ועל מעמדן של נשים באקדמיה וגם כרטיסי ביקור. ההסבר של המדריך שלנו היה מצוין, אבל עבורי זה היה החלק המרתק באמת. באווירה פסטורלית ונינוחה, על רקע השקיעה, היום הרגוע מגיע לסיומו ואנחנו פונים למשחק טאקי סוער, מלאים בהתרגשות לקראת המחר.