גם אם אתה לא פנסיונר אמריקאי או נשוי טרי בירח הדבש, קוסטה ריקה היא יעד מושלם להגיע אליו. המדינה מספקת את הסחורה לכל סוגי הטיילים: חוקרי טבע, יוגיסטים, חובבי אקסטרים, משפחות או זוגות צעירים. מבטן גב עם חיות הג'ונגל, דרך יוגה לא קונבנציונלית ועד אומגה באורך קילומטר מעל יערות גשם- "החוף העשיר", היא קוסטה ריקה- תעשיר אתכם בחוויות בלתי נשכחות.
עונה מומלצת: חודשים דצמבר עד אפריל.
1. יום כיף לקופיהוליקים: חוות קפה באזור אלחואלה
נפתח בווידוי: אני, הילה ואנכי מכורות לקפה. אני לא מסוגלת להתניע את היום ללא קפאין, אם אפשר ישירות לווריד עוד לפני צחצוח השיניים. אם גם אתם מחובבי הז'אנר וודאי תשמחו לגלות כי חוות קפה רבות במרכז קוסטה ריקה עורכות סיורים ברחבי המטעים שלהם, בהם גדלים פולים הידועים באיכותם. בסיור במטעי הקפה של דוקה (Doka Estate), אחד המותגים המפורסמים במדינה, קיבלנו שיעור משעשע על דרכי הגידול והקלייה של הפולים. על הדרך גם תקבלו טעימות מכל סוגי הקפה, אז אם אתם מגיעים לסיור- אל תבנו על שינה באותו לילה. הסיור נגמר, כצפוי, בחנות המפעל בה תוכלו לקנות את הקפה האיכותי במחירים שווים לכל נפש.
2. להשתזף עם רקונים: פארק מנואל אנטוניו
בקרבת העיירה קוופוס שבדרום החוף הפסיפי שוכן פארק מנואל אנטוניו. לא מדובר בחלקת אדמה פראית ולא מתוירת- זהו אחד מהאתרים הפופולאריים ביותר בקוסטה ריקה. אבל אל תתנו לעובדה הזו להרתיע אתכם- אם תגיעו מוקדם בבוקר תוכלו להתחמק מהמוני המבקרים ולמצוא לכם אזורים שקטים ומבודדים לטייל בהם. בהמשך היום קבוצות תיירים צובאות את השמורה בליווי מדריכים מוסמכים, מחפשים אחר חיות השמורה שכבר מאסו בפלאשים ואור הזרקורים. כניסה תעלה לכם 10 דולר, ותוכלו לשוטט בפארק באופן עצמאי - המדריך איננו בגדר חובה. נסו להתרחק מהאזור היותר מתויר והגיעו אל גולת הכותרת של הפארק: רצועת החוף המדהימה עליה הוא משתרע. שם החיות מרגישות קצת יותר "פתוחות" וקופצות לבקר: מיני ציפורים, פרפרים, רקונים, עצלנים, קופים מסוגים שונים וזוחלים למיניהם.
3. אקסטרים ברמה הגבוהה: קנופי (אומגה) במונטה וורדה
לנו יש את הר הכרמל, לקוסטה ריקה יש את מונטה וורדה ("הר ירוק")- שמורת טבע המתפרשת על פני 260 אלף דונם בעלת יערות גשם ותופעה ייחודית בשם "יער עננים". מסלולי הליכה מסודרים וגשרים תלויים מוליכים את המבקרים למפגשים "אחד על אחד" עם אלפי סוגי צמחים ובעלי חיים. אבל כדי לחוות את המקום בצורה הטובה ביותר יש להשקיף עליו מלמעלה, ואיזו דרך יותר טובה מאשר קנופי? לא, זו לא סוג של חיה אקזוטית, מדובר בסוג של אומגה- גלישה בעזרת רתמה על כבלים (12 במספר) הפרושים מעל צמרות עצים. רחיפה מעל יער טרופי, בין שמים וארץ, לקול ציוצי ציפורים וקריאות הקופים היא חוויה חד-פעמית. יש שלוש חברות אקסטרים עיקריות שמתמחות בקנופי במונטה וורדה. אני ממליצה על חברת "Extremo"- שגילו מקצועיות, חוש הומור ושליטה נדירה בשפה העברית ("אחותי, אני משוגע"). 
4. נפש בריאה בגוף שרירי: יוגה וגלישה בחוף דומיניקל
עצי מנגרובים מפרידים בין הג'ונגל והחוף, והגלים המתקרבים אליהם כמו מחכים שירכבו עליהם. אפשר להישאר במצב הסטטי הזה כל היום, לשתות קוקוס עם קש ולהיבלע לתוך ספר. אבל אפשר גם להרים את הטוסיק מהמגבת ולעבוד על משהו מלבד השיזוף, מה שנקרא בטן גב אקטיבי. האופציות העיקריות: גלישה או יוגה. על פי יודעי דבר דומיניקל הוא אחד החופים הטובים ביותר לגלישה - בין אם אתה חובבן בשלבים ראשונים או מקצוען ברמת הקלי סלייטר (אחד הגולשים אם לא ה!). אפשר גם ללמוד לגלוש במקום, גשו לאחת מחנויות הגלישה הרבות הקיימות בעיירה ובקשו שיעור. אל דאגה - לא מדובר כאן בעשרים שיעורי נהיגה - שיעור או שניים כבר ילמדו אתכם את כל התורה על רגל אחת. עדיף שתיים.
בכל הנוגע ליוגה, העיירה דומיניקל מציעה את התנאים המושלמים לתרגול עצמי: תפאורה מדהימה, שקט חיצוני שמבטיח גם שקט פנימי ואווירת אום שאנטי שאנטי. היפים הקימו את העיירה בשנות השישים, ודור ההמשך שלהם פזור לאורך החוף ואולי יצטרף אליכם לברכת השמש. אם תרצו להתנסות בסוג אחר של יוגה, גשו לסטודיו "במבו יוגה" (Bamboo Yoga). סופיה, בעלת המקום, פיתחה את שיטת האימון/ ריקוד וקוראת לסטודיו שלה "מגרש משחקים". אל תבואו עם ציפיות לתרגול מסורתי, מדובר בשעטנז של יוגה ומחול מודרני, שההגדרה "מעניין" תתאים לו יותר מכל. תמורת 12 דולר (+דולר להשכרת מזרון) תוכלו לחוות שיעור שחציו יוגה וחציו השני ריקוד פורקני וחסר מעצורים. לא לביישנים.
5. תאווה לעיניים: מפלי מונטזומה
מונטזומה שבחצי האי ניקויה החלה את דרכה ככפר דייגים קטן והפכה לעיירת חוף אמריקאית של גולשים (במלרע) בשנות השבעים. כדי לגוון מעט את הנוף של הים והפעילות היומיומית של גלישה/ יוגה/ הימעכות על החוף (ללא ספק מדובר בשגרה שוחקת), ניתן לצאת לגיחה מרעננת לכיוון אזור מפלים ובריכות טבעיות. הליכה של כחצי שעה בדרך עפר, סלעי בזלת וטיפוס על מדרון תלול תוביל אתכם הישר למפלים.
6. געגועי לבראנצ'- ה"בייקרי" של סנטה תרזה
ברצועת בתי העסק לאורך החוף בולט מקום אחד במיוחד. את ניחוח המאפים של ה"Bakery Pastry Bistro" (או בקיצור, הבייקרי) מריחים מקילומטרים, ניחוח המושך אתכם דרך האף הישר אל אחד השולחנות. הגולשים פותחים שם הבוקר עם מנת פחמימות מפנקת, המהגגים על הלפטופ שורצים שם את רוב שעות היום, ובערב התפאורה האנושית הופכת לזוגות- זוגות, עם אווירה רומנטית א-לה פריז. הבייקרי מעוצב כבית קפה/ מאפייה אירופאית, וההיצע שלה נפלא בדיוק כמו שהוא מריח. עוגיות בראוניז, לחם בננה ובראנצ'ים מצוינים הם חלק מהחוויות הקולינריות שלנו במקום. שמחנו לגלות שישנם גם מאפים ללא גלוטן, וכן עוגות מקמח מלא - לידיעת התזונאים. אם כל אלו לא גרמו לקפוץ לשם, דעו שיש מכונת הקפה במקום - ולמצוא קפה שאיננו פילטר בארץ הזו היא משימה כלל לא פשוטה.
7. האבנים המתגלגלות: ארוחת ערב ב"לוס פיאדרס"
עם כל הכבוד למדינה הקסומה הזו, ויש כבוד, מטבח הוא לא הצד החזק שלהם. המאכל הלאומי של קוסטה ריקה הוא אורז ושעועית והוא מוגש בוקר, צהריים וערב. לכן היה זה צעד אך טבעי שנלך למסעדות המגישות מאכלי עמים אחרים- תאילנד, איטליה, ארה"ב (מקדונלדס) ועוד. המסעדה שהתעלתה מעל כולן היא "לוס פיאדרס" (האבנים בספרדית)- מסעדת גריל ארגנטינאי. המסעדה ממוקמת בסנטה תרזה, ועובדת רק בשעות הערב. גריל אבנים מוצג בכניסה למסעדה וריח הצלייה באוויר מעורר את התאבון. הגריל הארגנטינאי קיבל את שמו העולמי בעיקר בשל האסדו והסטייקים המהוללים, אך כאן דווקא הספציאליטה המקומי הוא העוף. רבע, חצי או עוף שלם בליווי פירה או צ'יפס ושאר ירקות הן המנות הכוכבות. ומה יותר טעים מארוחת על האש? ארוחת על האש עם בירה. מאחר ואין למקום רשיון לאלכוהול, אתם יוצאים מורווחים ויכולים לקנות בירות בסופר ולהכנס עימן למסעדה. הבירה המקומית הנמכרת ביותר היא "אימפריאל". לדעת שפחתכם הנאמנה, המקומית המקבילה "פילזן" הרבה יותר טעימה.
8. הפינוק: מעיינות חמים אקולוגיים
הפארק הלאומי ארנל (Parque Nacional Volcn ב Arenal) נמצא בצפון מערב קוסטה ריקה. במרכזו ניצב הר הגעש ארנל, הפועל "על אש קטנה" מאז התפרצותו בשנת 1968. כדי לסיים יום טיול כמו שצריך שווה להתפנק באחד מאתרי המעיינות החמים בקרבת ההר. בשנים האחרונות המעיינות הפכו למוקד תיירות חם וקשה למצוא אתר שבאמת עושה את העבודה. אם אתם רוצים להירגע במלוא מובן המילה, בלי מוזיקה רועשת וילדים מתרוצצים, לכו על האופציה הפחות מוכרת: מעיינות "אקו- טרמלס" מציעים איכות ולא כמות. זהו אתר המעיינות היחיד שמורכב כולו מתפאורה טבעית (ולא עם סלעים מפלסטיק או קלקר). כמות הבריכות באתר מעטה, על כן מגבילים את מספר האנשים שיכולים להיכנס למקום. מלבד מעיינות חמים ומרגיעים תוכלו להזמין ארוחת ערב על טהרת העוף. האווירה נעימה ורומנטית, ואין תחושה של יום כיף לחברי הועד בחמי טבריה. משתכשכים במים עתירי מינרלים, כשביד כוס בירה צוננת וממול ההצגה הטובה ביותר במדינה: לבה לוהטת נפלטת מלוע הר הגעש אדום וזוהר.