אחרי 5 שנים בלי טיסות, הגיעה סוף סוף החופשה המיוחלת. ולמרות כל הכתבות והאזהרות על אובדן המזוודות, הפור נפל והמזוודה נארזה. ההתלבטות הייתה רבה, אבל בסוף החלטנו ששני טרולי לא יספיקו וחייבים מזוודה גדולה, בכל זאת – לא מדובר בסתם נופשון או טיול קליל של סופ"ש באירופה, אלא ב-9 ימים על ספינה בלב ים, עם עצירות ב-5 מדינות שונות החל מאיסלנד הקפואה (12 מעלות ביום הכי חם), ועד הולנד בה מזג האוויר כרגע די דומה לזה שבישראל. המעמד מחייב לארוז מגוון רחב של בגדים – מסוודרים וגרביים חמים ועד בגדי ים, טי שירטים ושמלות קיץ, ואם זה לא מספיק מסובך התבקשנו להביא גם בגדים רשמיים לכמה אירועים שנערכו על הספינה, וכך היה.

ארזנו מזוודה עמוסה בבגדים, מלוקים חגיגיים ועד בגדים יומיומיים, קיץ וחורף, אפילו בגדי ספורט ונעליים, ויצאנו לדרך. המסע התחיל בנתב"ג ב-4 לפנות בוקר ואחרי ברבור קצר בתורים הגענו לעמדת הצ'ק אין. היעד לרייקיאוויק באיסלנד עם קונקשן בריגה שבלטביה, ואנחנו מניחים את המזוודה על המסוע. הפקידה שמה עליה את התג ושולחת אותה. רגע אחרי זה היא שואלת אותנו "לריגה נכון?", ולוקח לנו בדיוק שנייה לגלות שמדובר בטעות שעוד תעלה לנו ביוקר. אנחנו מסבירים שריגה היא רק קונקשן ושתראה שיש כרטיס המשך לאיסלנד. כן, היא רואה במחשב אבל המזוודה כבר נשלחה, "אין מה לעשות".

גייזר איסלנד (צילום: אימג'בנק / Thinkstock)
המזוודה הייתה אמורה להגיע לכאן. רייקיאוויק |צילום: אימג'בנק / Thinkstock

הטיסה אמורה תיכף להמריא ואנחנו ממשיכים בתסכול עם הטרולי הקטנה שלנו והמעילים (שבמזל החלטנו לקחת איתנו לטיסה כי בטח יהיה קר כשננחת). אנחנו מגיעים אל הגייט, מנסים לברר שם עם האחמ"ש מה אפשר לעשות; "כשתגיעו לריגה גשו לדוכן הטרנזיט ותבקשו העברה של המזוודה לטיסה הבאה, לא תהיה בעיה", הוא מבטיח. אנחנו נרגעים וחוזרים לעמוד בתור שהולך ומתעכב.

שעת ההמראה כבר חלפה, אנחנו בשאטל מהגייט למטוס. ממתינים. אחרי חצי שעה אולי אנחנו זזים סוף סוף ועולים למטוס. המראנו, באיחור של כמעט שעה, וגם ככה הקונקשן צפוף, ומה אם לא נספיק? אנחנו מסרבים לדמיין מצב שבו נעלה על הספינה בלי המזוודה שלנו, ומנסים בינתיים לברר עם הדיילים מה ניתן לעשות.

נתב
רק אחרי שמסרנו את המזוודה, הבנו את הבעיה |צילום: אבשלום שושני, פלאש/90

נוחתים בריגה, הבורדינג לטיסה הבאה כבר התחיל, מנסים להבין מה קורה עם המזוודה, ואפילו ראינו אותה כשהצוות פרק את המזוודות מהמטוס. ניסינו לגשת לקחת אותה אך נתקלנו בסירוב. במעבר בין המטוסים אנחנו מבקשים לגשת לדוכן הטרנזיט ולטפל בעניין, אבל אשת צוות קשוחה מסבירה שאין לנו זמן ושהטיסה שלנו לאיסלנד כבר בקריאה אחרונה, ומציבה בפנינו שתי ברירות – לצאת לאתר את המזוודה ולהחמיץ את הטיסה או לעלות בלעדיה. אנחנו עולים על המטוס עייפים, מתוסכלים ועם דמעות בעיניים.

בשדה התעופה ברייקיאוויק אנחנו ניגשים לדוכן האבדות ומגישים תלונה, מבקשים שלפחות ישלחו את המזוודה חזרה לארץ – לספינה היא כבר לא תגיע לפני שנפליג. וככה מצאנו את עצמנו בהפלגה של 9 ימים עם שני סטים של בגדים – אחד שלגופינו, השני בטרולי. מה עושים עכשיו? הנה 10 דברים שלמדתי מהחוויה הזו:

  1. תמיד לארוז תחתונים בטרולי

    ברגע האחרון, קצת לפני שיצאנו לשדה קיבלתי החלטה להעביר חצי מכמות התחתונים של כל אחד מאיתנו לטרולי, על כל צרה שלא תבוא – זה היה אחד הדברים שהצילו אותנו בשבוע הזה. תוספת חשובה לפעם הבאה – גם גרביים.

  2. גם משהו נוח לישון איתו וסט נוסף של בגדים

    נכון, לא היה לי מה ללבוש, אבל לפחות היתה לי פיג'מה וזה כבר הפך הכל לקל יותר, בעיקר בלילה הראשון אחרי יום ארוך ומתיש של טיסות ובירוקרטיות שכל מה שרציתי זה להתקלח ולהוריד את הבגדים שטסתי איתם עכשיו 10 שעות. הסט הנוסף של הבגדים סידר אותנו ליום הראשון ונתן לנו זמן להתארגן.
    לטייל בלי מזוודה (צילום: רומי בן צבי)
    תארזו בגדים בטרולי למקרה חירום|צילום: רומי בן צבי

  3. להיעזר באחרים


    למזלנו הרב היינו חלק ממשלחת עם עיתונאים ישראלים נוספים שמיד נרתמו לעזור, וכך מצאנו את עצמנו מתגברים על ה-"לא נעים" ומלקטים פריטים שונים לכדי מלתחה מספקת. כן, אפילו שאלנו בגדי ים – מזל שהחברים המוגזמים שלנו ארזו כפול.
  4. גם בחופשה אפשר לעשות כביסה


    בירור קצר עם צוות הספינה גילה לנו שיש גם שירותי כביסה, ניגשנו עם התלונה משדה התעופה לדלפק השירות והסברנו את המצב ומיד דאגו לנו לכביסה ללא חיוב לפריטים שכבר לבשנו, כך שיכולנו לעשות בהם שימוש חוזר. באופן דומה אפשר להניח שגם בכל מלון בו תשהו יאפשרו לכם להשתמש בשירותי הכביסה במצב כזה.

  5. לקנות רק מה שצריך

    בואו נגיד את האמת, כנראה שזוג אחר במצבנו היה עושה שופינג שיחליף את כל המלתחה האבודה בהזדמנות הראשונה שתתאפשר לו, אבל אני באה מראש עם אג'נדה סביבתית וגם ביום-יום לא קונה בגדים חדשים. וחוץ מזה – אנחנו מעדיפים להשקיע את הזמן והכסף שלנו בחוויות ולא בקניות. ביום הסיור שלנו באיסלנד היו אמנם גיפט שופס בכל עצירה, אבל העדפנו להסתכל על הנוף, בסוף קנינו בחנות של הספינה רק קצת גרביים ולאיתי שתי חולצות וסוודר.

    בהמשך המסע, באנגליה מצאנו לי ג'ינס וסוודר בחנות יד שנייה, ולאיתי טי שירט נוספת, וכאן בערך זה נגמר. עד שהגענו לאמסטרדם וגיליתי שחם בטירוף ויש לי רק בגדים ארוכים – אז מצאנו גם שם חנות יד שנייה ורכשתי שמלה. הבגדים שקנינו הם רק אלו שהיינו חייבים כדי להסתדר (ולהשאיר גם לחברים שלנו משהו ללבוש) והם ישרתו אותנו גם בהמשך אחרי הטיול.
    לטייל בלי מזוודה (צילום: רומי בן צבי)
    לקנות רק את מה שצריך|צילום: רומי בן צבי

  6. למחזר לוקים זו לא בושה

    זה לא משהו שלא ידעתי קודם, גם ביום-יום שלי אני דוגלת בחרישה על בגדים ולא מפחדת "להיתפס" באותו לוק פעמיים, גם לא בעדשת המצלמה. אבל כשמדובר על 9 ימים עם אותם אנשים זה אולי יכול להרגיש קצת לא בנוח. העובדה שכולם סביבנו ידעו מה קרה למזוודה, וגם ידעו שעשינו כביסה, שחררה לגמרי את הבושה. בלי שום בעיה לבשתי שוב את אותם בגדים וגם שיחקתי בשילובים בין הפריטים המעטים שהיו לי כדי לייצר לוקים שונים. חוץ מזה, ברוב הזמן גם ככה היה קר ולבשנו מעיל.

  7. אם נוסעים ליעד קר לוקחים מעיל עליכם וגם נועלים נעליים

    כן זה עלול להיות מסורבל, אבל העובדה שהחלטנו לקחת את המעילים איתנו למטוס ולא לארוז אותם במזוודה, הייתה אחת ההחלטות הכי נכונות שקיבלנו, והיא חסכה לנו הוצאה מיותרת. ואיזה מזל שעלינו לטיסה עם נעלי טיולים לרגלינו, ולא נניח עם כפכפים.

  8. תיק רחצה בטרולי

    עוד החלטה נבונה שהשתלמה הייתה לקחת את תיק הרחצה איתנו. ככה לפחות היו לנו פריטי היגיינה והרגשנו רעננים. כמובן שכדי שתוכלו לעלות איתו למטוס אסור שיכלול נוזלים, ואני הקפדתי לקחת קרמים בצנצנות קטנות  של פחות מ-100 מ"ל, שיספיקו רק לכמה ימים. העדפתי סבון ושמפו מוצקים – זה גם יותר טוב לסביבה וגם מונע בעיות.

  9. לעשות ביטוח כבודה

    מודה שהתלבטנו, אבל גם תוספת הכבודה לביטוח הנסיעות שלנו הייתה החלטה חכמה. שווה לדעת שמגיע לכם פיצוי מהביטוח גם עם המזוודה רק איחרה ולא אבדה, וזה בהחלט יכול להקל קצת על הבאסה.
  10. לא לאבד תקווה ולהתעקש גם כשהיא נגמרת

    כשסיפרנו לאנשים מה קרה הם היו משוכנעים שאנחנו כבר לא נראה את המזוודה, שהיא אבדה בריגה לנצח ושאנחנו יכולים לחלום על לראות שוב את בגדינו האהובים. אבל האמונה, וגם הנחישות שלנו להגיש תלונה ברייקאוויק ולבקש שישלחו את המזוודה ארצה השתלמו, ואחרי שלושה ימים בלב ים קיבלתי הודעה מבחורה זרה שהמזוודה שלי נמצאת בנתב"ג ליד מסוע 9.
    לטייל בלי מזוודה (צילום: רומי בן צבי)
    קיבלנו הודעה שהמזוודה הגיעה|צילום: רומי בן צבי


    כשהגענו לשדה וחיפשנו את המזוודה בין עשרות המזוודות המונחות ליד כל מסוע ובשולי האולם, לא היה לה זכר.
    שוב התעקשנו וניגשנו לפקיד בדלפק האבדות, והוא אמר שהמזוודה לא מופיעה במחשב. הוא התעקש אבל אנחנו השבנו שהיא כן נמצאת, ואחרי 40 דקות מתישות ב-4 לפנות בוקר היא נמצאה, ממש מאחוריו במשרד הנעול, עם פתק התלונה עליה – מישהו שכח להזין את הדו"ח למחשב.
    לטייל בלי מזוודה (צילום: רומי בן צבי)
    אף פעם אל תאבדו תקווה |צילום: רומי בן צבי



רומי בן צבי היא עורכת mako green