במטוסים הגדולים ישנם כמה אזורים סודיים, שבהם הטייסים וצוות תא הנוסעים הולכים לשהות בהם במהלך טיסות ארוכות. הנוסעים אינם יכולים לגשת אליהם בשום מצב והם מוסתרים היטב מהעין. אזורים אלו נקראים "תאי המנוחה לצוותים" (Crew Rest Compartments) ומיקומם במטוס משתנה.
במטוסים חדשים יותר, כמו בואינג 787 או איירבוס A350, תאי המנוחה ממוקמים מעל התא הראשי, בגוף המטוס העליון. אבל במטוסים ישנים יותר, הם יכולים להיות גם בתא המטען או פשוט בתא הראשי. הם מגיעים בזוגות: אחד עבור הטייסים, בדרך כלל ממוקם מעל תא הטייס, ולעיתים כולל שני דרגשים וכורסה. אחר עבור צוות תא הנוסעים, המכיל בדרך כלל שישה דרגשים או יותר, וממוקם מעל המטבח האחורי שבו מכינים ומאחסנים מזון ומשקאות.
מרגיש כמו מלון קפסולות יפני
לחברות התעופה יש השפעה על תצורת אזורי המנוחה של הצוות כשהן רוכשות את המטוס, אבל הפרמטרים העיקריים נקבעים על ידי רגולטורים כמו רשות התעופה הפדרלית (FAA). היא קובעת, למשל, שאזורי המנוחה של הצוות יהיו "במקום שבו לרעש חודרני, ריחות ורעידות יש השפעה מינימלית על השינה", ושהם חייבים להיות מבוקרים בטמפרטורה ולאפשר לצוות להתאים את התאורה.
הדרגשים ("או משטח אחר המאפשר תנוחת שינה שטוחה") צריכים להיות בגודל של 198 על 76 ס"מ, ובעלי נפח של לפחות מטר מעוקב אחד של מרחב סביבם. כמו כן, חייב להיות אזור משותף לתזוזה, כניסה ויציאה.
התוצאה הסופית דומה במקצת למלון קפסולות יפני: חלל שינה ללא חלונות, צפוף אך נעים, עם שקעי חשמל ומנורה – כמו גם כל ציוד הבטיחות הנדרש כמו מסכות חמצן, אורות חגורות בטיחות ואינטרקום. "התאים יכולים להיות די נוחים", אומרת סוזנה קאר, דיילת בחברת יונייטד איירליינס שעובדת על מטוסי בואינג כולל 787, 777 ו-767.
"יש להם מזרון מרופד, פתח אוורור כדי לשמור על זרימת האוויר ובקרות טמפרטורה כדי שתוכל לשמור את התא קריר או חם יותר, ומספקים לנו מצעים, בדרך כלל דומים לאלה המשמשים במחלקת עסקים בטיסות הבינלאומיות שלנו. אני אוהבת אותם – אבל אני גם רק בגובה של 1.72 מטר, אז אם תכניס לשם אדם בגודל 1.90 מטר, התא עלול להיות מעט צפוף", אומרת קאר.
מנוחה במקום שקט ובטוח
אזורי המנוחה של הצוות נועדו לא למשוך יותר מדי תשומת לב מהנוסעים, ללא קשר למקום שבו הם ממוקמים: "נוסע שעובר על פניו יחשוב כנראה שזה ארון", אומרת קאר. "אני לא ארחיב יותר מדי על איך אנחנו ניגשים לשם אבל זה ממוקם במקום בטוח, אני אגיד את זה. מדי פעם יש לנו אנשים שחושבים שזו דלת תא השירותים והם מנסים לפתוח אותה, אבל אנחנו פשוט מראים להם את הדרך לשירותים".
מאחורי הדלת יש בדרך כלל סולם המוביל למעלה, לפחות במטוסים העדכניים. "הדרגשים פתוחים בצד או בקצה אחד, אז אתה יכול לזחול פנימה – לפעמים אני מתייחסת אליהם בצחוק כאל 'הקטקומבות'", אומרת קאר. במטוסים קצת יותר ישנים, כמו איירבוס A330, תא המנוחה של הצוות יכול להיות גם בתא המטען, כך שבמקום זאת גרם המדרגות יוביל למטה. אבל במטוסים ישנים עוד יותר כמו בואינג 767, אזורי המנוחה ממוקמים בתא הראשי, והם רק מושבי כורסה עם וילונות סביבם.
בטיסות ארוכות, חברי הצוות בדרך כלל מבלים לפחות 10 אחוז מהזמן המתוכנן באזורי המנוחה. "בממוצע, הייתי אומר שזה אומר בערך שעה וחצי לטיסה לטווח ארוך", אומרת קרוליינה אומאן, דיילת בחברת פינאייר (Finnair), שעובדת על מטוסי איירבוס A330 ו-A350. עם זאת, זה יכול להשתנות בהתאם לחברת התעופה ולזמן הטיסה – זמן המנוחה יכול להתארך לכמה שעות. "מכיוון שאין לנו אזור פרטי במטוס להפסקות הצוהריים או הקפה, זמן המנוחה הזה חשוב ומועיל לנו מאוד", היא אומרת.
"זה הרגע במהלך הטיסה שבו אנחנו לא עונים לקריאות הנוסעים או עושים כל משימה אחרת מלבד מנוחה, ונותנים גם לרגליים ולנפש שלנו את הפסקה. מטרת המנוחה הזו היא לשמור על חשיבה ערנית ודרוכה במהלך כל הטיסה, כדי שאם יקרה משהו בלתי צפוי, אנחנו מוכנים לפעול", אומרת אומאן.
הטבות לטייסים
אזור המנוחה לטייסים, הנפרד מזה המוקדש לצוות התא, קרוב באופן טבעי לתא הטייס. בהתאם למשך הטיסה, יכולים להיות עד ארבעה טייסים על הסיפון, אך שניים תמיד יהיו בתא הטייס; לכן, אזור המנוחה של הטייסים כולל רק שני דרגשים (או אפילו רק אחד במטוסים ישנים יותר), אבל הוא כולל מושב המצויד לפעמים בבידור בטיסה, שצוות התא לא מקבל. למעט זאת, התאים די דומים.
"אני בדרך כלל ישן די טוב שם", אומר אלקסי קואוסמנן, סגן טייס ראש הצי בחברת פינאייר, שטס על מטוסי A330 ו-A350, ולדבריו הוא מעדיף את אזור המנוחה הזה, שנמצא מעל הגלריה הקדמית ולא בתא הראשי. "יש לו וילונות ממש טובים, אפשר להתאים את הטמפרטורה ממש טוב, יש אוורור מעולה, והוא יותר אטום לרעש. לא שומעים כלום ממה שקורה במטבחים, זה ממש שקט ונוח".