מחזה "אנדורה" שכתב הסופר והמחזאי השוויצרי מקס פריש, משמש שם המקום כשם קוד למדינה בדיונית. כל קשר בין אנדורה של פריש, שעסק באותו מחזה בנגע האנטישמיות באירופה, ובין הנסיכות הזעירה שגובלת בצרפת ובספרד, בחלקו המזרחי של רכס הפירנאים, פיקטיבי גם הוא. אולם כשנמצאים באנדורה קל לשגות באשליה שאולי בכל זאת כל המקום הזה הוא בכלל אשליה תיאטרלית, ולו רק משום שנדמה שהוא כמעט טוב מכדי להיות אמיתי.
ללא מסים
מילא הנופים המשכרים - פסגות מוריקות המכוסות כעת בשלג בוהק ובקיץ שוצפות מפלים ונחלים, הניחוח הלטיני שמככב במטבח ובאטמוספרה הכללית, אתרי הסקי המתוחזקים ברמה העולמית הגבוהה ביותר הנפרסים על-פני מאות קילומטרים, הסדר הציבורי המופתי, העובדה שמדובר במדינת דיוטי-פרי עם שדרת שופינג ממותגת שמבטיחה וגם מקיימת, או המרחק, כשעתיים וחצי נסיעה מהאל-קלאסיקו התורן בקאמפ-נואו.
דמיינו לכם, ברוח דוח טרכטנברג הנאכל על-ידי טבחיו עוד בטרם הוגש לסועדיו, מדינה שבה תושביה אינם נדרשים לשלם מסים, ובתמורה לכך עוד זוכים להטבות בדמות חינוך חינם מהפעוטון ועד לאוניברסיטה. מדינה שבה תוחלת החיים הממוצעת (83) היא מהגבוהות בעולם. מדינה שמספר אזרחיה מקביל פחות או יותר למספר התושבים בכפר סבא (כ-85 אלף איש), אבל שמארחת מדי שנה למעלה מעשרה מיליון תיירים (רק לשם השוואה, השיא הישראלי השנתי עומד על כ-3.5 מיליון תיירים). מדינה שמוגדרת אמנם כנסיכות, אבל בית מלוכה אין בשטחה, ושני הנסיכים שלה בכלל מתגוררים מחוץ לגבולותיה (הנה הזדמנות לשאלת טריוויה שלה תשובה לא טריוויאלית: מי הם נסיכי אנדורה? - תשובות יגיעו בהמשך). אכן, מדינה שיכולה הייתה להיות בקלות כר פורה לספרות מהז'אנר הבדיוני. לה-לה-לנד פינת אוטופיה. אז איפה נרשמים?
התותחים עובדים במרץ
ההמשך איים להיות מבטיח פחות. אמנם אין דבר מעודד יותר מאשר לפתוח את הווילון לבוקר שטוף שמש, אבל, ולשם כך לא צריך להיות מומחה בעל שם עולמי למדעי השלג, המשמעות עלולה להיות מסלולים סגורים והחלקה מסוכנת למדי על קרח נוקשה. למרבה המזל, החששות התבדו עד מהרה. שמיים כחולים ונקיים מעננים הם, כך מתברר, המצב השכיח באנדורה. ועדיין, אף מסלול לא עמד בסכנת סגירה. ההפך הוא הנכון - השלג היה באיכות טובה מאוד לגלישה, אחיד ויציב, ולא רק במסלולים שיוצאים מפסגות הפירנאים.
הסיבה לכך היא שכיאה למדינה ש-60% מהתל"ג שלה מתבססים על תיירות ועל מסחר (על 16% נוספים חולשת הבנקאות, שמפתה את בעלי הכיסים העמוקים להפקיד אצלה הודות למיסוי הנמוך), ההשקעה הגדולה של השנים האחרונות בשני מתחמי הסקי, שתוחמים את המדינה הקטנטנה משני צדיה, אינה מאכזבת את הגולשים.
שני האתרים, גרנד ואלריה (כמאתיים קילומטרים של מסלולים) ממזרח ואל נורד (כמאה קילומטרים של מסלולים) ממערב, מתוגברים בכ-1,500 תותחי שלג שמספקים תנאי גלישה ראויים למדי גם כשהשמש מלטפת. אמנם חובבי האוף-פיסט ייאלצו לחכות לסופת השלגים שתכה, אם בכלל, על מנת לגלוש בשלג העמוק בין העצים, אבל עבור מרבית הגולשים מדובר בחוויה פנטסטית גם כך.
אגב, לאנשי האוף-פיסט, שסקי מסלולים לא ממלא להם את מצברי האדרנלין, ולבעלי אאודי בפרט, טיפ קטן: הביאו עמכם את מפתחות הרכב מהבית ועלו עמם בכיס בתחנת סולדאו. סיבוב נהיגת קרח מסחרר במתחם מוטורי בחסות אאודי יחכה לכם למעלה ללא תשלום. למי שאין אאודי בחניה, אל דאגה, מקבלים גם אירו.
קילומטרים של מסלולים
"רוב הישראלים שביקרו בעבר באנדורה מחזיקים בחוויה שונה לגמרי מזו שיש לאנדורה להציע מאז מתיחת הפנים הכוללת שעברו האתרים לפני פחות משלוש שנים", מסביר אורן אור, 46, סמנכ"ל פינגווין שירותי תיירות, שביקר בעשור האחרון למעלה משבעים פעמים באנדורה ומתמחה בתיירות הסקי אליה. "לא היה מרחב גלישה אחד גדול כמו גרנד ואלריה, אלא תחנות נפרדות קטנות עם רכבלים ישנים, שאי-אפשר היה לגלוש ביניהן, ושלכל אחד מהם צריך היה לרכוש סקי-פס בנפרד. מה שקרה הוא שבאנדורה הבינו כי נוכח המשבר באירופה, ובספרד בפרט, הם לא יכולים להסתמך יותר רק על תיירי הפנים שמגיעים מברצלונה ומצרפת ולהסתפק בתפיסת סקי מיושנת.
"הם שפכו כמויות אדירות של כסף, השקיעו בתשתיות חדשות לגמרי, בבתי מלון, בבתי ספר לסקי, אפילו נלחמו (וזכו) על הזכות לארח תחרויות מסבב גביע העולם בסקי. בקיצור, הפכו את שני האתרים לכאלה שעומדים בסטנדרטים הגבוהים ביותר של סקי במערב אירופה; סטנדרטים שאינם נופלים מאף אתר באוסטריה, שכל-כך פופולרית בקרב הגולש הישראלי. אם כבר ההפך הוא הנכון: צרפת זה משהו אחר, אבל באוסטריה, למשל, אין לך כמעט אף מרחב גלישה שמספק לך קילומטרים רבים כל-כך של מסלולים שמתחברים ביניהם".
ארוחת גורמה וספא לקינוח
חוויית הגלישה בגרנד ואלריה מאששת את דבריו של אור. לא משנה באיזה כפר תבחרו להתמקם, בכל אחד כזה יש גונדולה שתיקח אתכם אל ההר, ומרגע שאתם למעלה תוכלו לעבור בין התחנות הרבות בגלישה. מן הכפר החביב אל טרטר, שמארח את הסנופארק האיכותי ביותר מבין השלושה הקיימים בגרנד ואלריה; דרך סולדאו, שמספק מסלולים ארוכים ומפנקים במורד ההר עד לעיירה עצמה; וגמור בתחנות האיכותיות של גראו רוז ושל פאס דה לה קאסה, שנמצאת על הגבול עם צרפת, ונחשבת לאחד הלוקיישנים הטובים ביותר להתמקם בהם עבור גולשים המעוניינים גם במסיבות אל תוך השעות הקטנות של הלילה.
לגולשים המיומנים, שבכל זאת ממצים את המתחם הרחב בתום כמה ימים, תמיד עומדת האפשרות להתניע את הרכב או לעלות על סקי-בס לכיוון ואל נורד ולתחנות שלו. מומלץ במיוחד ביקור בארקליס, האתר הגבוה (כ-2,600 מטרים) והיפה ביותר באנדורה. הוא אמנם רחוק מלהיות האתר הכי גדול בנסיכות - רק 25 מסלולים, מהם עשרה אדומים ושניים שחורים, אבל ללא ספק האתר הפראי מכולם, שמעבר לשלג מעולה מספק נוף עוצר נשימה ומסלולים שלא נגמרים. יהלום אמיתי.
גם בליל השפות הנשמעות בעלייה לרכבלים ובמבואות של בתי המלון מחזק את התחושה שאנדורה גמרה אומר לפרוץ מעגלים בינלאומיים. רוסיה, למשל, היא כיום פלח השוק הצומח ביותר, מספר המנהל הבינלאומי דני בויו, רגע לפני שאנחנו יוצאים לסיבוב באופנועי השלג בהרים, בסמוך לתחנת הבית שלו, גראו רוז. בויו מספר גם שהוא לוקח שיעורים פרטיים ברוסית, ואם להסתמך על האוזן הבלתי מזוינת שלי, יש לו סיבות טובות לעשות זאת.
בכל זאת, מדובר במדינה קטנה (468 קילומטרים רבועים, 92% מהם טבע פראי), ולאחר שמסיימים לגלוש באחד המתחמים, אפשר לצאת וליהנות ממה שיש לה להציע, ולעשות זאת במרחק נסיעה קצרצר.
היכן שלא תהיו, בין אם באחת משבע תחנות גרנד ואלריה ובין אם בארקליס או בארינסל בואל נורד, המרחק מהבירה אנדורה לה ולה יעמוד על עשרים-שלושים דקות לכל היותר; ושם נמצאים לא רק המותגים נטולי המכס, אלא גם אחד ממתחמי הספא המפנקים ביותר שיצא לי לפקוד: הקלדיאה. אני מדלג ברשותכם על הסאונות, על החמאם בניחוח הלבנדר, על הג'קוזים הנפרדים לכל חלק בגוף, ומציע להתעכב על שלושה לוקיישנים: בריכת אשכוליות שמחיות את עור הגוף, חדר החושך ובו מיטות מים מפנקות לתפוס תנומה קלה, והג'קוזי המהביל תחת כיפת השמיים כשצינת הערב יורדת על הנסיכות. מדובר בביקור שכל-כולו טעינת משאבי הגוף מחדש לאחר יום אינטנסיבי בהרים, ולקראת אחד נוסף. פלא שמאריכים פה חיים?
וחוב טריוויה קטן לסיום: נסיכי אנדורה (דמוקרטיה פרלמנטרית מאז 1993), הם הבישוף של העיירה הקטלאנית לה סאו דה אורוחל מדרום, ו...נשיא צרפת ניקולא סרקוזי. ארץ בדיונית, כבר אמרנו?
