מלמעלה היא נראית כמו עלמת חן עטופה בצעיפי משי בגוני טורקיז, כחול וירוק, ועדויה במחרוזות פנינים צחורות. כשמנמיכים מעט העלמה מתפרקת כמו בפאזל להמוני איים ואיונים, ובכולם חול לבן, ים כחול, מזג אוויר אידיאלי, אתרים מופלאים לצלילה בין דגים ואלמוגים ושפע של פינוקים. ברוכים הבאים לרפובליקה של האיים המלדיביים, המורכבת משרשרת של 1,192 איי אלמוגים באוקיינוס ההודי (רק כמאתיים מהם מיושבים), כ-700 קילומטרים דרומית מערבית לסרילנקה.
אחרי הנחיתה על האי הקטן Hulhule, שעליו שדה התעופה, ניגשים למזח ומפליגים אל האי "שלנו", Vadoo, אי עוד יותר קטן - כעשרה דונמים רבועים בסך-הכול - המשמש כולו כאתר נופש. יש באי 46 וילות הבנויות משני צדיו של גשר עץ הניצב על כלונסאות בתוך המים, ועוד ארבע וילות מבודדות על גשר פרטי משלהן, הנקראות "מתחם ירח הדבש". אחת מהן עמדה להיות ביתנו לשבוע הקרוב. ההליכה על הגשר מכניסה אותך לאווירת רוגע כשאתה מתבונן דרך המים הצלולים להפליא, באלמוגים ובלהקות הדגים שמתחתיך. הדרך צרה וללא מעקה, והמראה מהפנט.
ממש בתוך הטבע
פנים הווילה מרווח ומפנק. כל החזית היא דלת זכוכית, המאפשרת לצפות באוקיינוס ההודי ישירות מן המיטה. ברצפת החדר חלון זכוכית הנשקף אל הריף, כדי שלא תחמיצו דג חולף. בהמשך היחידה מרפסת נוספת ובה ג'קוזי גדול תחת כיפת השמיים. גרם מדרגות מוביל מהדק התחתון ישירות אל הים ואל השונית הפרטית, לשחייה או לשנירקול בגינת האלמוגים המטופחת של אלוהים. בדק העליון בריכת טבילה נחמדה. התיישבנו על מיטות השיזוף לשעה קלה לספוג את כל היופי. רחש גלי הים והתנועה הקלילה במים נתנו לנו תחושה כאילו אנחנו על יאכטה פרטית, משייטים במימי האוקיינוס ההודי.
לא רחוק משם נמצאים המתקנים הציבוריים כמו חדר האוכל, ובו קיר זכוכית הנשקף למטבח המבהיק בניקיונו, בר מזמין עם מרפסת גג ופינות זולה מפנקות, כמו גם ספא, חדר כושר, בריכת שחייה המתמזגת עם הים למראה אין-סופי, וגינה מטופחת עם פרחים ועם ציפורים. הכי נחמד הוא שהמים כל-כך צלולים, שאפשר לראות את השונית ואת הדגים שבה אפילו בלי להרטיב את הרגליים, במבט למטה מהמרפסת.
באחד הימים ירדתי לשנרקל ליד החדר. כשניסיתי לחזור מצאתי שדרכי לחדר חסומה על-ידי אנפית אפורה שעמדה להנאתה על המדרגות וניסתה לדוג דגים. היא התבוננה בי כאומרת: "מה את עושה פה?". חיכיתי בסבלנות, וצילמתי את האנפית במצלמה התת-מימית שהייתה בידי. לאחר מספר דקות עלתה האנפית במדרגות וטיילה להנאתה במרפסת. היא לא חיכתה שאציע לה משקה, והחליטה להרוות את צימאונה במי הבריכה שבמרפסת. היא עמדה לה בנחת על שפת הבריכה, ונראה היה שהיא מתמוגגת מדמותה הנאה המשתקפת במים.
אחרי "שעת הקוקטייל" ממימי הבריכה הגיעה מבחינתה שעת המנוחה, והיא בחרה לנסות את המיטה שבמרפסת. המזרן היה לה אכן רך ונוח, אבל השמש יקדה, והיא העמיקה את ההתעניינות בחפציי, כאילו שאלה את עצמה - כדאי אולי לגנוב כובע? או לשאול סנפיר? על הכובע לא הייתי מוכנה לוותר, ובשלב זה השמעתי קולי במחאה. האנפית הבינה את הרמז, חזרה אל המדרגות ומשם המריאה לדרכה.
מאחורי הגלויה הרומנטית
הדימוי התיירותי השכיח של האיים המלדיביים מתאר את המקום כ"גן עדן", וכך הוא מתואר גם ברוב הכתבות התיירותיות. יש בדימוי הזה מידה לא מעטה של אמת, ככה גן עדן אמור להיראות. אבל אפשר להמשיך ולראות במקום גן עדן שליו ושמח רק אם טומנים את הראש עמוק-עמוק בחול הלבן, ולא מרחיבים את נקודת הראות מעבר לקצה השנורקל. לתייר זהו אמנם אתר נופש מופלא ביופיו ובאיכויות שהוא מספק, אך בעבור תושבי האיים התמונה אידילית הרבה פחות.
במשך כמעט שלושים שנה היו האיים נתונים לשלטון רודני שנקט מדיניות שקיבעה את עוניים של התושבים, ובה בעת קידמה את המדינה כיעד תיירות לעשירים. התיירים הזרימו סכומים נאים והפכו את המדינה לאחת העשירות בדרום אסיה. ב-2008 התקיימו הבחירות הדמוקרטיות הראשונות במלדיביים (דמוקרטיות יחסית; מי שאינם מוסלמים מנועים מלהצביע), ומוחמד נאשיד, פעיל פוליטי כריזמטי, נבחר לנשיא. ב-2012 הודח, ובמקומו עלה מוחמד וואהיד חסן, האסלאמי יותר. מאז שוררים חוסר יציבות פוליטית ותהליך אסלאמיזציה גובר. התושבים עדיין עניים.
כך למשל, העובדים ששירתו אותנו במסירות בחלקת האלוהים הקטנה שלנו: מרביתם גרים באיים אחרים במלדיביים, חלקם מסרילנקה, מהודו ומארצות אחרות. הם לא הולכים הביתה בסופו של יום העבודה, אלא נשארים ללון במגורי העובדים באי. פעם בשבוע הם מקבלים יום חופשי, שאותו הם מבלים בדרך כלל באי מאלה הסמוך, האי הראשי. פעם בשנה הם מקבלים חופשה של שבועיים, ורק אז הם יכולים לראות את המשפחה.
גם השף המצוין של אתר הנופש, אלוויס אקמפה (Alwis Akampa), גבר גדל קומה וחייכני, גר במגורי העובדים שבאי. משפחתו נמצאת בסרילנקה, והוא יכול לראותם רק פעמיים בשנה, בכל פעם לשבוע. הודות למיני איי-פד, הוא מסוגל לתקשר עם אשתו ועם בתו הקטנה. נימת עצב נשמעה בקולו כשסיפר איך הוא מחמיץ את החוויה של גידול בתו.
השף המצוין הזה ממש יצא מגדרו כדי לסייע לנו, כצמחונים שאינם יכולים ליהנות מהמבחר בחדר האוכל הראשי או במסעדה מקומית. המבחר הצמחוני מוגבל מאוד, ולא היה לטעמנו. לבקשתנו, הגיע השף וישב איתנו כחצי שעה, שבמהלכה התעניין בכנות במה שאנחנו אוהבים לאכול. כבר בארוחה הבאה הוא לקח אותנו תחת חסותו, והכין במיוחד לבעלי ולי מעדנים צמחוניים כמו ניוקי תוצרת בית עם מגוון פטריות, צנוברים וירקות קלויים, מקושטים בגבעולי אספרגוס טריים, ושאר מנות צמחוניות עם הרבה דמיון, טעמים מדהימים וצורת הגשה אמנותית ממש. יחס אישי כמו זה לא קיבלנו בשום מקום.
>> עוד בערוץ החופש:
"אני אוהבת את המראה האקזוטי של הגברים בארץ"
הכי קרוב לשמיים: 7 מתחמי אירוח על הקצה ההר
מלון האווירון: סוויטה מפוארת בטיסה
עונש מלקות לנאנסת
המלדיביים הם אחת המדינות המובילות בעולם לא רק באתרי צלילה יפהפיים אלא גם בחוסר סובלנות דתית. תושבי המקום הם מוסלמים (מאז המאה ה-12; לפני כן היו בודהיסטים), ודתות אחרות הן מחוץ לחוק. אסור לחוקק חוק המנוגד לאסלאם. עם זאת, מכיוון שרוב התיירים באים מהמערב, חוגגים באתרי הנופש את החגים הנוצריים.
ב-2012 פרצה סערה עולמית בשל הרס מכוון של פסלי בודהה וחפצי אמנות בודהיסטיים והינדיים מהמאה השישית בידי קנאים מוסלמים מלדיבים, שביקשו לנתץ את העבר הלא מוסלמי. אסור להביא למלדיביים כתבי עת של דתות אחרות בכמות מסחרית. החשש ממסיונריות הוא גדול.
פעילה לזכויות נשים שפגשנו במקום סיפרה לנו על המאבק המתמשך בנושא, שלדבריה עדיין ארוך וקשה. במלדיביים מותר לגבר לשאת מספר נשים, ומעמדן של אלה נמוך ובעייתי. אחת הפרשות שפרסמו את הצד הזה של מדינת האיים הייתה פסק דין מפברואר 2013 לנערה שנאנסה - מאה מלקות ומאסר בית (בבית יתומים) של שמונה חודשים, בשל חלקה בקיום יחסי מין לפני הנישואים. התברר שאביה החורג אנס אותה, וגם גרם להריגת עוברה. האב לא נשפט. לדברי השופטים, ההרשעה אינה קשורה לאונס, אלה להתנהגותה המינית הבלתי חוקית של הנערה. הסיפור עורר סערה עולמית, ואפילו היווה איום על המשך התיירות למקום. גם הומוסקסואליות, אגב, היא מחוץ לחוק במלדיביים.
מרבית התיירים לא יחושו דבר מכל זה. באיים שהם רזורטים בכלל לא מרגישים שזאת מדינה מוסלמית. אנחנו עזבנו את האי מעט לפני חג המולד, והעובדים, מוסלמים ברובם, עמלו במרץ על קישוטים ועל יצירת אווירה חגיגית שתשמח את אורחיהם הנוצרים. גם ישראלים מתקבלים במלדיבים בשמחה ובכבוד, ואפילו לא צריכים ויזה.
התיירות היא ענף מרכזי, והרשויות מוכנות לעשות הכול כדי שהם יחושו בנוח. ואכן, הנופשים חשים בנוח. על אף כל האמור לעיל, זה אולי המקום היפה והכיפי ביותר שהייתי בו אי פעם, וטיילתי לא מעט. בין אם מתכננים לנוח וליהנות מטיפולי ספא ומארוחות גורמה, ובין אם צוללים ומשנרקלים (יש אפילו אפשרות להצטרף לטיול בצוללת, לצפייה בשוניות ובכרישים), מובטחת שהות מפנקת ברמה שלא מוצאים במקומות רבים בעולם.
המלדיביים, תעודת זהות
הרפובליקה משתרעת על 26 אטולים, רכסים געשיים תת-מימיים, המסודרים בשתי שורות בכיוון צפון-דרום. אורכם הכולל הוא 960 קילומטרים, כאשר הלוע של כל הר געש הוא הלגונה הכחולה שבאטול, והבליטות הקטנות שעל הלוע הם האיים. גובה הקרקע הממוצע הוא מטר וחצי, כאשר המקום הגבוה ביותר הוא 2.5 מטרים. כשעומדים על אי שטוח כזה, קשה להאמין שנמצאים על פסגה של הר געש תת-מימי, וממש על פי הלוע. עקב התחממות כדור הארץ נמצאת המדינה בסכנת הצפה תמידית.
בסך-הכול יש 1,192 איים, המתפרסים על שטח של תשעים אלף קילומטרים רבועים. מתוכם רק 192 מיושבים. כ-350 אלף איש חיים ברפובליקה, כשליש מהם באי הראשי, מאלה, Male, שהוא הצפוף מכולם ומשמש גם כמרכז השלטוני. חלק מהאיים משמשים כאתרי נופש, אחרים פשוט שוממים מאדם. הרפובליקה המלדיבית קיבלה עצמאות מבריטניה ב-1965. 90% מהכנסות המדינה מגיעות ממסים על יבוא וממסים על תיירות. לאזרחים אין מס על הכנסה מעבודה.
מידע מעשי
איך מגיעים: הדרך הנוחה והזולה להגיע מהארץ היא בטיסה של טורקיש איירליינס. מומלץ לבדוק גם עם חברות תעופה אחרות. ההגעה לאיים הקרובים היא בסירה מהירה. אל המרוחקים יותר מגיעים במטוס אמפיבי (שנוחת על המים), דבר המייקר את החופשה לא מעט.
מתי: במלדיביים הטמפרטורות נעימות כל השנה, בין 25 ל-32 מעלות צלסיוס. העונה הגשומה היא בין אפריל לאוקטובר. העונה היבשה בין נובמבר לסוף מארס. גם בעונה היבשה עלול לרדת מעט גשם.
מחירים: לא זול. יש הבדלים לא קטנים במחיר בהתאם לעונה ולסוג החדר. כדאי לבדוק.
המלצה: זאת הפעם השניה שאני מגיעה למלדיבים, ואכן יש הבדלים אדירים בין אי לאי, ובין רזורט לרזורט. אחרי תחקיר והתנסות אישית, אני ממליצה בחום על אי שכולו אתר נופש אחד: Adaaran Prestige Vadoo.
