אלג'יריה היא מדינה שמתהדרת במרקם עשיר של היסטוריה, תרבויות מגוונות ונופים מעוררי כבוד. אלג'יריה, השוכנת בצפון אפריקה, מציעה למטיילים חסרי פחד תערובת של חורבות עתיקות, שווקים שוקקים, הרפתקאות במדבר סהרה וקווי חוף ים-תיכוניים ציוריים.
המדינה הגדולה ביותר באפריקה היא ממש לא בין המתוירות שבהן. מעבר לעובדה שקשה להיכנס לאלג'יריה (רוב התיירים נדרשים להגיש ויזה), היא לא ערוכה לקבל מטיילים כמו המדינות הסמוכות לה. התיירות במדינה תורמת רק 1.5 אחוזים לתוצר המקומי הגולמי, שזה הרבה פחות מאשר במדינות שכנות כמו מרוקו ותוניסיה (14 אחוזים מהתמ"ג).
>> עסק מסוכן: התיירים חוזרים לבקר בעיראק
>> עומאן: נווה המדבר הסודי של המזרח התיכון
>> ארץ אלף לילה ולילה: כך נראית תימן – נווה המדבר שאסור להתקרב אליו
גם מגזר האירוח באלג'יריה זקוק לשיפור גדול, שכן יש בה כעת רק 127,000 מיטות לעומת כ-231,000 מיטות שתועדו במרוקו. כמעט בכל קיץ יותר ממיליון אלג'יראים חוצים את הגבול כדי לבלות את חופשתם בתוניסיה, מכיוון שיש להם יותר אפשרויות משתלמות.
יחד עם הפוטנציאל שיש למדינה הענקית, מגיע גם העבר הכואב שלה. יותר ממאה שנה של שלטון צרפתי הסתיימו לפני 60 שנה, לאחר מלחמה פראית שהותירה כמיליון הרוגים לפי ההערכות. כיום אלג'יריה מנסה לנער מעליה את הסערות שהתחוללו בה, אך הצלקות שלה מכסות כל חלקה טובה, ועדיין עוטפות אותה בחשדנות מצידה, ובמעטה של מסתורין וחשש מצד העולם.
היסטוריה של כיבושים, מלחמות וטרור
למרות שכיום היא נחבאת, הסיפור של אלג'יריה מתחיל כאחת הנקודות החשובות בעולם העתיק. במשך שנים רבות, חלקה הצפוני של יבשת אפריקה שימש כדרך מעבר לקבוצות אנשים בדרכם לאירופה או למזרח התיכון.
הנצרות הגיעה לאזור במאה השנייה לספירה ובמהרה המירה את דתם של המקומיים, אך הכוח הערבי שפלש למקום הצליח היה זה שהצליח להחדיר את האסלאם לכל שכבות החברה, כשדתות הנצרות והיהדות הוצאו מחוץ לשולי החברה. העות'מנים, שלאחר מכן כבשו את האזור, הפכו את העיר אלג'יר למרכז האימפריה במגרב ושמו אותה על המפה. מערכת היחסים בין השלטון העות'מני באלג'יריה לבין המעצמות האירופיות לא הייתה חיובית, ועל כן נשענה מערכת הייבוא והייצוא במדינה על האוכלוסייה היהודית שהייתה בעלת קשרים עם אזרחי המדינות באירופה.
>> שלוות עולמים: מדינת איי גן העדן שישראלים עדיין לא רצויים בה
>> חופשה במדינה מתפוררת: סוריה רוצה להחזיר את התיירות
>> הנפט החדש: סעודיה מתכננת להפוך לבירת התיירות החדשה של העולם
בשנת 1827, לאחר תקרית דיפלומטית בין הקונסול הצרפתי באלג'יר לבין נציג השלטון העות'מני, המלוכה המחודשת בצרפת החליטה להטיל סגר ימי על העיר. סגר זה נמשך כשלוש שנים והשלטונות הצרפתיים ראו בכך סיבה מספקת להזרמת כוחות צבא נוספים לסיוע בכיבושה של העיר. הקרב ערך כשלושה שבועות כשידם של הצרפתים הייתה על העליונה, ובסופם כבשו הכוחות הצרפתיים את העיר שבה הצבא ביצע בזיזה, אונס, חילול מסגדים והרס בתי-קברות. כך למעשה החל הכיבוש הצרפתי של אלג'יריה, שהתקיים במדינה במשך 130 שנה.
מבחינת הצרפתים אלג'יריה לא הייתה עוד מדינה שבשליטתם, אלא ממש חלק אינטגרלי – היהלום שבכתר. אזרחים צרפתים שנקראו ה"פייה נואר" (רגליים שחורות – כינוי גנאי על כך שלכאורה רגליהם הלבנות נשרפו מחום המדבר) עברו אל אלג'יריה, מבנים בסגנון אירופי נבנו בה והתפתחה תרבות מערבית של בתי קפה, חנויות ופנאי. אבל התרבות המקומית נדחקה הצידה, ומאבק עיקש החל בין שני הצדדים.
לאחר שינויים עולמיים וביניהם גם התפתחות הלאומיות הפאן-ערבית, מלחמות העולם ועצמאותן של מדינות שהיו תחת שלטונות קולוניאליסטים, האלג'ירים החליטו לצאת למלחמה נגד הכובש הצרפתי. כך נפתחה בשנת 1954 אחת המלחמות הקשות והעקובות מדם בהיסטוריה המודרנית, עם טקטיקות טרור, פרעות והרג חפים מפשע, לעינויים קשים וכמיליון בני אדם שאיבדו את חייהם. רק לאחר שש שנות מאבק אלים, צרפת עזבה את אלג'יריה, אך לא בלי להשאיר אדמה חרוכה ופצועה. למעשה, אלג'יריה מעולם לא הצליחה להשתחרר מהקשיים וגם עכשיו, אחרי עשורים של מאבקים קשים, היא עדיין מתמודדת עם כלכלה רעועה, עתיד עגום לצעיריה וסגירות יחסית לעולם.
האם בטוח לטייל באלג'יריה?
נתחיל עם המובן מאליו: למדינת ישראל אין קשרים דיפלומטיים עם אלג'יריה, ולכן אזרחים ישראלים לא רשאים להיכנס למדינה. מומלץ גם לאזרחים ישראלים בעלי דרכון נוסף לא לבקר בה מחשש כבד לביטחונם ולחייהם. למעשה, אלג'יריה מעולם לא הכירה בזכות קיומה של ישראל ובמספר מקרים אף ניסתה לפגוע בה גם מבחינה ביטחונית וגם מבחינה דיפלומטית.
לגבי שאר העולם, מספר רב של מדינות מדגישות שאזרחיהן צריכים לשקול בכובד ראש הגעה לאלג'יריה, ולנסות לעשות זאת רק במקרים חיוניים בלבד. כמו כן, גם אם מבקרים מגיעים למדינה, יש להימנע מנסיעה לחלק הדרומי בתוספת אזורי הגבול עם לוב ותוניסיה בשל הסיכון הגבוה לשודדים ופעילויות הקשורות לטרור. מלבד אנשי עסקים ודיפלומטיים, מעטים מבקרים באלג'יריה. אלה שכן מגיעים, צריכים להיות מלווים באבטחה מתאימה.
>> "הפנינה של המזרח התיכון": האם לבנון עדיין מצדיקה את התואר?
>> בארץ הטאליבן: אפגניסטן הפכה מגן עדן מרהיב לגיהנום עלי אדמות
רוח עתיקה וטבע קדום
באלג'יר (Algiers), הבירה והעיר הגדולה ביותר של אלג'יריה, ההיסטוריה הסוערת של המדינה באה לידי ביטוי. הרובעים שליד הים התיכון מלאים בשדרות רחבות, עם וילות אלגנטיות ובלוקי דירות מהתקופה הקולוניאלית. רבים מהמבנים הללו מרשימים וביניהם ה-Grand Poste D'Alger, מבנה הדואר המרשים ובזיליקת נוטרדאם ד'אפריק. לצד אלה יש אנדרטאות מדהימות שלאחר העצמאות ומבני ציבור, כולל המכון הלאומי למוזיקה ואנדרטת הקדושים המנציחה את עצמאות אלג'יריה.
גבוה יותר במעלה הגבעה נמצאים רחובות סבוכים וסמטאות צרות מההיסטוריה המוקדמת יותר בלב העתיק של העיר – הקסבה. מדרגות תלולות ומעברים צרים מעניקים גישה לנופים יוצאי דופן של ים, שמים וטבע ירוק, כמו גם רבים מהמבנים העתיקים והמיוחדים ביותר של העיר. בקסבה גם נמצא המסגד שהמקומיים מכנים "מסגד היהודים", שבעבר היה בית הכנסת הגדול שנבנה בשנת 1865 על ידי נפוליאון השלישי, והיה מרכז החיים היהודים. ההתקפה של בית הכנסת על ידי המורדים האלג'ירים ב-1960 סימל את תחילת סופה של הקהילה היהודית באלג'יריה, קהילה עתיקה עם שורשים של 2,700 שנה.
לאוראן (Oran), העיר השנייה בגודלה, יש השפעות תרבותיות רבות, הנובעות מעברה הקולוניאלי. העיר שגשגה באמצעות שושלות אסלאמיות מוקדמות, כיבוש ספרדי, שליטה עות'מאנית והקולוניזציה הצרפתית. בין האתרים מבצר סנטה קרוז מהמאה ה-15 שמשקיף על העיר והנמל מהר מורדג'אדו (Murdjado). בכיכר ה-1 בנובמבר נמצא בית העירייה, עם פסלי האריות התאומים שלו (שמה של העיר נובע מהמילה הברברית לאריה). ברובע אל חוארי (El Houari) הטורקי נמצאים מסגד חסן פאשה וארמון אל ביי הסמוך, יצירת מופת מורית משנת 1796.
קונסטנטין (Constantine), עיר הגשרים והשלישית בגודלה, יושבת על רמה גבוהה שנחתכת לשניים על ידי הגיא העמוק של נהר רומל (Rhumel). כל אחד משבעת הגשרים שלה מרהיב, כשהעיר העתיקה עדיין יושבת על ראש הגבעה שבה היית מצודת העיר הרומית. ניתן למצוא כאן חורבות אמת מים רומית, כמו גם מספר מוזיאונים ומסגדים, אך למרות שאלו בהחלט מרשימים, האטרקציה העיקרית כאן היא העיר עצמה והנופים הנשקפים ממנה.
דג'מילה (Djemila) וטימגד (Timgad) אלו שתיים מהחורבות הרומיות השמורות ביותר בצפון אפריקה. דג'מילה מותאמת לסביבה ההררית שלה, עם שני פורומים, המאוחר יותר מעוטר בקשת ומוקף בבניינים קלאסיים שלא נפגעו בצורה יוצאת דופן. התיאטרון מנצל את המדרונות המקומיים המאפשרים נופים מפוארים של האזור הכפרי שמסביב. לטימגד יש כמה נקודות עניין, החל מדוגמה מצוינת לעיצוב עירוני רומי, ואולי יותר מרשימים הם שער הניצחון והספרייה השמורה היטב.
ח'ארדיה (Gardhaia) היא עיר מדברית מימי הביניים, ובירת חבל מזאב (M’Zab). מדובר על יישוב מבוצר בראש גבעה המחולק לשלושה חלקים עיקריים. כל בית נועד להכניס אור פנימה, והבתים הלבנים, הוורודים והאדומים עולים מעוטרים בטרסות ובקשתות. כשמתקרבים לפסגה, רחובות צרים מפנים את מקומם לכיכר עתיקה עם עמודים ולמסגד המרכזי בסגנון פירמידה.
עמוק במדבר סהרה, טימימון (Timimoun) היא עיירת נווה מדבר. חמה, מאובקת ויבשה, היא שוכנת על שפת מתלול המאפשר נוף על פני אגם המלח. העיירה הייתה בעבר תחנת עצירה עתיקה בדרכי המסחר המדבריות, ואת הקסם של ההיסטוריה שלה ניתן לחוש בהליכה בכיכרות השוק. הארכיטקטורה, שנבנתה מאבן האוכרה האדומה המקומית, מזכירה מסורות ים-תיכוניות המשתלבות עם מסורות מדרום לסהרה. זהו מקום נהדר לפגוש ולהבין את האנשים הברברים.
עם ההיסטוריה העשירה שלה והפאר הקדום שיש בה, אלג'יריה נמצאת כבר עשורים במעין קיפאון. התיירים לא מגיעים, הכלכלה לא מתרוממת ונכון לעכשיו גם המצב הפוליטי שלה לא מזהיר. יחד עם זאת, לא פעם הצליחה אלג'יריה להמציא את עצמה מחדש, וגם אלו שהספידו אותה בעבר קיבלו אותה בפנים חדשות לגמרי.