סביר להניח שאין זה מקרה שהמילים "נופש" ו"חופש" הן בעלות צלילים כל כך דומים. אם נודה באמת, רובנו נוהגים להחליף בין השתיים לעיתים די קרובות, כי כאשר אנו יוצאים לנופש, אנחנו יוצאים גם לחופש - חופש מהעבודה, מהילדים וממחויבויות שממתינות לביצוע. לכן, לרוב גם נחפש לעשות דברים השונים מאלה שמציפים את שגרת יומנו. אבל עד כמה באמת מותר לנו לחצות את הקווים האסורים כאשר אנחנו רחוקים מביתנו? 5 דברים שעושים שם ולא עושים כאן, לפחות לא באופן חוקי:
סמים
אין שום ספק שאם קיימת עיר בעולם שמסוגלת לתת קרב רציני מול לאס וגאס על התואר "עיר החטאים", זוהי אמסטרדם. גם אלו שלא היו שם שמעו על ה"קופי-שופס" המפוזרים ברחבי העיר ומוכרים סמים באופן חוקי לכל מי שחפץ בכך, כאשר כאן זה יגרור פתיחת תיק במשטרה, במקרה הטוב.
עם זאת, ייתכן והחטא הזה ירד בקרוב מהרשימה, שכן הפרלמנט ההולנדי העלה הצעת חוק לפיה תיירים לא יורשו יותר לקנות סמים - אלא רק תושבי העיר. החוק הזה אמור להיכנס לתוקפו החל משנת 2012, עד אז – כל מי שרוצה לתפוס ראש טוב באחת הערים היפות בעולם, מוזמן לנסוע לאמסטרדם.
סקס
את המושג "תיירות מין" ודאי שמעתם או קראתם בעבר. אין ספק שסקס מוכר, וכשמדובר בתיירים בעלי ממון המשוועים לחוות לילה עם מקומיים או מקומיות, תהיו בטוחים שיש מי שיספק להם את זה.
בראש רשימת "ערי המין" של העולם נמצאות ברלין, אמסטרדם ובנגקוק – שם מובטח לכל תייר שיגיע לאזור כי יחזור הביתה נטול הורמונים ודולרים. בכל אחת מהן תיירות המין מתבטאת באופן קצת שונה: בבנגקוק יש זונות (נשים וגברים-לשעבר) וילדים ברחוב, שיעשו הכול על מנת לרצות את הסרסור שמחכה להם – וכן, רובם נמצאים שם בכפייה. המצב עגום למדי בכל הנוגע לנושא הזה והמדינה לא עושה מספיק כדי למגר את התופעה המטרידה.
באמסטרדם, תיירות המין הפכה לשם דבר בעולם ואפילו מככבת כאטרקציה למבקרים בעיר – ככה זה כשרחוב שלם בעיר מעניק סקס בתשלום למעלה מ-800 שנים.
ובברלין, המועדונים הפרובוקטיביים של הבירה הגרמנית ידועים בסצנת הסקס החופשי שלהם, והעיר מתפארת במקומות בילוי בהם מסתובבים האורחים בעירום מוחלט, נוגעים ותופסים כל שעובר על ידם, ואף מקיימים אורגיות המוניות – ככה סתם, בלי לשאול שאלות, בלי להכיר את ההורים, ובלי להישאר לארוחת בוקר.
הימורים
בין אם אתם מעדיפים לגלגל קוביות, לפתוח קלפים או לנחש ברולטה, בתי קזינו ברחבי העולם יספקו לכם את כל שתבקשו, במחיר פעוט של התמכרות קלה וסיכוי סטטיסטי נמוך לניצחון. 
בעוד שעיר ההימורים המוכרת ביותר בעולם היא לאס וגאס, לא קשה למצוא מקומות נוספים להמר בהם, כאשר בראש הרשימה עומדות ללא ספק מקאו שבסין ומונטה קרלו במונקו. מצד שני, אם עלה בכם הדחף להמר ועכשיו, תמיד תוכלו לקפוץ לקזינו שבסיני - למרות שבהתחשב במצב הביטחוני באזור, אולי תעדיפו לנסוע למקומות אחרים.
נישואים אזרחיים
בארץ יש אנשים שלהתחתן עבורם זו משימה כלל לא קלה. אז נכון, כבר לא צריך ללכת ולבקש מאבי הכלה את יד אשתך לעתיד (למרות שאת אמא שלה עדיין תאלץ לסבול), אבל יש מספר מגבלות למתחתנים בארצנו הקטנטונת, כמו נישואים אזרחיים שעדיין אינם אפשריים כאן, ועל אחת כמה וכמה נישואים חד-מיניים.
אחד היעדים המבוקשים ביותר על ידי אלו המבקשים להינשא שלא על פי הדת היא קפריסין, ומסיבה ברורה: קרוב לארץ, זול, נוח ובהחלט יעד יפה. היעד הבא ברשימה היא בירת צ'כיה, פראג, המצליחה לשלב בקלות חתונה וירח דבש בחבילה אחת, וניתן למצוא עוד עשרות יעדים נוספים המציעים חתונות אזרחיות, ובהם: לאס וגאס, איטליה, איי-סיישל, הוואי ואיי הבאהמה.
"תיירות מוות"
מאחורי המונח "תיירות מוות" קיימות מחלוקות רבות הנובעות מאחת מתופעות התיירות הפחות מקובלות שיש. מדובר בניצול של אחד החוקים השוויצרים להמתת חסד, המאפשר לחולים סופניים ליטול רעל ולקבוע פגישה אחד-על-אחד עם בורא עולם. תוסיפו את החוק הנ"ל לחוק שוויצרי נוסף שקובע שסיוע להתאבדות אינו פשע, ותקבלו ארגון בשם "דיגניטאס" אשר מסייע לאנשים הסובלים ממחלות חשוכות-מרפא להגיע לציריך, ולהתאבד.
"דיגניטאס" הוא ארגון ללא כוונות רווח, אך עדיין, אם חשבתם שלחיות בשוויץ זה עסק יקר, מסתבר שגם למות שם זה לא עניין כל כך זול. הארגון גובה סכום של כ-4,000 אירו על מנת לסייע לאדם להתאבד, מה שעדיין לא מונע ממאות אנשים לקבוע את שוויץ בתור התחנה הסופית שלהם, ביניהם גם מגיש גל"צ עדי טלמור, שסיים בדרך זו את חייו לאחר שגילה כי הוא חולה במחלת הסרטן.