הוא ניצב כמו חתן ביום חתונתו: כולו עוטה שלג לבן ומביט ממרום ראשו בערגה אל אימא ארמניה. זה היה הרושם העז הראשוני שהותיר בי הר האררט, שצורתו כצורת חרוט מבעד לחלון מטוס הקנדאייר הקטן שלקח אותנו מתל אביב לירוואן בירת ארמניה. אלא שהרושם הראשוני היה רק מתאבן בתפריט המורכב שמציעה ארמניה, הקטנה בין מדינות הקווקז, שכן הר האררט - שעליו נחה על-פי המסורת תיבת נוח - מצוי כל-כולו בשטחה של טורקיה, השכנה העוינת, למרות שהיה שייך בעבר לארמניה. בצל הגעגועים להר המיתולוגי, הארמנים מסתפקים, לפחות לעת עתה, בתחליף צנוע בדמות הר האראגאט (Aragats) שגובהו "רק" 4,090 מטרים. האררט "האמיתי" מתנשא לגובה של 5,165 מטרים.
דומה שכל אחד מתושבי ירוואן המתעורר בבוקר ורואה את האררט הניצב מרחוק, קם לבוקר של מציאות כמעט בלתי אפשרית, שבה ארמניה מתקיימת כמדינה ללא מוצא לים, השוכנת בצילן של שתי שכנות מוסלמיות לא "מפרגנות": טורקיה, האחראית לטבח שעברו הארמנים בתחילת המאה ה-20, ואזרבייג'אן - עמה יש לארמניה סכסוך ארוך שנים, שכלל מלחמה עקובה מדם וסיפוח (או שחרור, תלוי את מי שואלים) של חבל נגורנו קרבאך על-ידי הארמנים.
ביקרתי לראשונה בארמניה לפני שבע שנים. לפני שבועות אחדים חזרתי לסיור בזק של כמה ימים. אף שרשמית היה כבר אביב, התכסתה ארמניה במעטה שלג רך ומלטף. נופיה ההרריים, מבני הטוף האדמדמים והמנזרים העתיקים, כולם לבשו לבן.
רומא של הקווקז
ארמניה היא מדינה רבגונית ויפת נוף, שהייתה בעבר הרפובליקה הקטנה ביותר (שטחה 29,743 קמ"ר) בפדרציה שהרכיבה את ברית המועצות לשעבר. היא הכריזה על עצמאות ב-1991 וחיים בה כ-3.3 מיליון תושבים, שליש מהם בעיר הבירה ירוואן. רובם הגדול לבביים ומאירי פנים לתיירים, אף שבמרבית המקרים אינם דוברים שפה מערבית כלשהי.
הסיבה השנייה נמצאת במרחק של כ-20 קילומטרים מהעיר, אצ'מיאדזין (Edjmiadzin), "קריית הוותיקן" של הכנסייה הארמנית, שבה מתחם של ארבע כנסיות שהוקמו בין המאה הרביעית והשביעית לספירה. בכנסיות האלה קשה שלא להתרשם מהמאפיינים הייחודיים, אף כי ספרטניים למדי, של הכנסייה. אלא שכדי לגלות את עברה הדתי של ארמניה, המתהדרת בתואר המדינה הראשונה בעולם שקיבלה את הנצרות כדת מדינה כבר בשנת 301 לספירה הנוצרית, עדיף להקדיש זמן לביקורים דווקא בכנסיות ובמנזרים העתיקים הפזורים ברחבי המדינה.
חובבי אמנות לא יחמיצו ביקור במוזיאון מטנאדאראן (Matenadaran) - "היכל הספר" של ארמניה, הנחשב לאחד מהגדולים מסוגו בעולם ובו תצוגות של מאות כתבי יד עתיקים ומצוירים, בהם גם כתבי יד בעברית. לקינוח אפשר לבלות בשוק GUM - שוק מקורה בלב העיר, שבקומת הכניסה שלו עשרות דוכנים המציעים דברי מתיקה ומזכרות לצד דוכני אוכל. לקינוח אפשר לבקר בוורניסאג' ( (Vernisage - שילוב של יריד אמנות ושוק פשפשים, שמתקיים בדרך כלל בסופי שבוע.
עיירות שהזמן עצר בהן מלכת
בהעדר תשתית תיירותית מערבית, המתפתחת בהדרגה ברחבי ארמניה, מומלץ לשהות בירוואן ולצאת ממנה לסיורים יומיים לאתרים ברחבי המדינה. מערכת הכבישים הראשיים חוצה את ארמניה לאורכה ולרוחבה, ומומלץ לנסוע בניחותא וליהנות מהנופים המופלאים של הרי הקווקז, העיירות הקטנות שהזמן עמד בהן מלכת והשטחים החקלאיים. אם זמנכם בידכם, סעו לאגם סוואן (Sevan), השוכן במערב המדינה בגובה של 2000 מטרים מעל פני הים, לעיירת הספא הקטנה ירמוק (Yerkuk) ולעיירה הציורית דיליג'אן (Dilijan), המוקפת ביערות ומכונה "שוויצריה הקטנה".
חור ויראב הוא מתחם של כנסיות שהוקם לסירוגין בין המאה הרביעית ל-18, ובו שורה של מבנים, חלקם תת-קרקעיים. ייחודו בחשיבותו להתפתחות ההיסטורית והדתית של ארמניה ובמיקומו, מול האררט. מנזר גארני, מהמאה הראשונה לספירה, הוא בכלל מקדש פגאני שהוקם על-ידי המלך טרדאט וצורתו כשל מקדש הלניסטי. הוא הוקדש לאל השמש מיתרה, ושימש בעבר גם כארמון קיץ מלכותי. בחלקו הדרומי של המקדש יש מסלול הליכה פנורמי המציע נוף מרהיב של קניון הנהר גארני, שבשני צדדיו צוקים נישאים ובו התגלו שרידי בית מרחץ מהמאה השלישית. אפשר להזמין בתיאום מראש ארוחת צהריים טעימה ומשביעה באחד מהבתים הכפריים שבכפר גארני או להסתובב בין הבתים הצנועים שבו שלי קצת הזכירו משום מה תמונות מהווי החיים בעיירה היהודית בסרט "כנר על הגג".
ואם להמשיך באסוציאציות מקומיות, הרי שבגרארד, הקרובה יותר לירוואן ומוקפת בהרים משוננים בגוון חום-אדמדם, חשתי קצת כאילו הגעתי להר סיני ולמנזר סנטה קתרינה או לפטרה. זהו מבנה מופלא, שנחצב בחלקו בסלעים, ובו מבוכים ואולמות חשוכים המשמשים עד היום לתפילה. מעבר לעבודת החציבה המרתקת, המנזר עצמו חף מתשמישי קדושה, וכמו מנזרים ארמנים רבים הוא משמש כמקום פולחן נזירי ונקי, שונה בתכלית ממה שמוכר מהכנסיות הקתוליות.
מידע מעשי
מתי: העונות המומלצות הן באביב ובסתיו. ביולי-אוגוסט הטמפרטורה עשויה לעלות ל-40 מעלות בירוואן, ובתי המלון סביב אגם סוואן, "הים" של ארמניה, מלאים עד אפס מקום.
איך להגיע: חברת התעופה הארמנית Armavia מפעילה 2 טיסות בשבוע בימים א' וה' מתל אביב לירוואן ובחזרה. משך הטיסה כשעתיים וחצי (מומלץ לשבת בצדו הימני של המטוס, כדי ליהנות מהמראה של הר אררט ממש לפני הנחיתה בירוואן). מחיר כרטיס טיסה נע סביב 500 דולרים. אשת טורס היא הנציגה של Armavia בארץ, והיא מציעה בנוסף חבילות תיור וטיולי "כוכב" לשבוע ימים המתבססים על שהייה בירוואן וכוללים טיסה, אכסון וסיורים במחיר המתחיל ב-999 דולרים לאדם.
צעד ראשון: עם הנחיתה בירוואן תוכלו לקבל אשרת כניסה התקפה לשהייה של עד 21 יום בתשלום של כ-10 דולרים. תמורת דולר תקבלו כ-380 דראם, מה שהופך את חישוב המחירים לקל יחסית - שקל שווה כ-100 דראם.
נסיעות: הדרכים הראשיות סבירות לנהיגה, אך עדיף להשתמש בסיור מאורגן או ברכב עם נהג כדי לבקר ברחבי המדינה. נסיעה במונית בירוואן תעלה לכל היותר 1500 דראם (כ-15 שקלים).
לינה: מלון הדגל של ירוואן ושל ארמניה הוא המאריוט, השוכן בכיכר הרפובליקה בעיר בדרגת 5 כוכבים. במלון האלגנטי כמה אגפים ורמת השירות גבוהה. ארוחת הבוקר - הכוללת מטעמים מהמטבח הארמני והבינלאומי - תספיק לכם לכל היום. יש במלון גם מסעדה איטלקית מצוינת, קוצ'ינה. המלון מתאים הן לאנשי עסקים והן למי שרוצה להתפנק במהלך השהייה בארמניה. מלונות איכותיים בדרגת 4 כוכבים במרכז העיר: הגולדן טוליפ והאני פלאזה.
תרבות: אם בזמן שהותכם בירוואן יתקיים מופע של להקת הבלט הלאומית בבית האופרה, במיוחד אם מדובר ביצירות כמו גאיינה או ספרטקוס, שהלחין המלחין הלאומי ארם חצ'טוריאן, רוצו לראות ולא תתאכזבו. כמו כן, ירוואן משופעת במועדוני ג'אז ובפאבים הפתוחים גם באמצע השבוע.
ארמניה אינה מדינה אטרקטיבית או זולה לקניות, ובכל זאת "מזכרות" מומלצות ו"טעימות" הן הגבינות הקשות המשובחות במגוון מרקמים וטעמים, המעדנים המיוצרים בעבודת יד מפירות יבשים או הברנדי המעולה מתוצרת אררט.
* הכותב היה אורח חברת התעופה ,Armavia אשת טורס ומלון מאריוט ירוואן
