כל המחירים של החופשות יורדים בחורף בכ-30 עד 40 אחוזים ובהם הטיסה, הלינה, והמסעדות. כל האתרים הרבה פחות צפופים, והמארחים הרבה יותר נינוחים ולרוב משדרגים את הלינה לחדר יותר מפואר מזה שהוזמן. הרי הם רוצים שנהנה ונספר לחברים, ובלאו הכי בית המלון די פנוי. ברוב המדינות כבר בתחילת דצמבר אפשר ליהנות מרוח השנה החדשה וההכנות לחג הנוצרי – שווקים צבעוניים, הנחות בחנויות וחגיגה של אור בכל פינה.

אז אחרי שברור מדוע שווה לטוס בחורף, למה נכון לטוס לדרום איטליה? האזור שנמצא בקצה של המגף, פחות מחובק על ידי הטייל הישראלי שטס לרוב רומא, טוסקנה, אגם גרדה ומילאנו. מתי שמעתם לאחרונה על בארי או לצ'ה?

דרום איטליה מהממת, מיוחדת והרבה פחות תירותית ממחוזות אחרים, מה שעוזר לשמר את אופייה הייחודי והאותנטי. חבל פוליה (Puglia), בדרום-מזרח איטליה משתרע מחצי האי גרגאנו (Gargano) דרומה לאורך 760 קילומטר לצד הים האדריאטי עד לעקב של המגף האיטלקי. נפה ארוכה וצרה המציעה למטייל בה נסיעה בין ערי נמל מקסימות, כפרים מבודדים, מערות מגורים ובתים שכמו יצאו מתוך סיפורי אגדות. והכי חשוב, מפגש עם החן והקסם האיטלקי המקורי שכמעט נעלם במחוזות המתוירים לעייפה.

כרמי הזיתים נוכחים בנוף של כל דרום איטליה (צילום: איריס לוי)
כרמי הזיתים נוכחים בנוף של כל דרום איטליה|צילום: איריס לוי


בתים לבנים, נופים מרהיבים וים כחול

את החופשה שלנו פתחנו בטיסה קצרה לנאפולי, וממנה יצאנו מיד לכיוון חצי האי גרגאנו הנמצא במרחק כשעתיים וחצי נסיעה נוחה מאוד באוטוסטרדה. חצי האי גרגאנו הינו חבל ארץ עם חופים ארוכים, מצוקים מרהיבים ועיירות ציוריות. פנים חצי האי מכוסה יערות שבתקופה זו עומדים בשלכת ונצבעים בצהוב ואדום.

הגענו לעיר המרכזית של חצי האי מנפרדוניה (Manfredonia) ללינת לילה, ויצאנו לטיול ערב קצר במרינה השקטה. "בקיץ הכל כאן צפוף ולחוץ, אבל בחורף רגוע ונעים", מספר לנו בעל הפיצרייה הנהדרת שמגישה פיצות נוסח נאפולי, דקות דקות ומלאות בתוספות, חלקן קלאסיות וחלקן ממש לא. 

אפשר ליהנות בחצי האי גרגאנו מספר ימים, ואנחנו בחרנו ללון בו שני לילות כדי להתרשם מקו החוף המרשים ומרכז האי המיוער. התחלנו בעיר ויאסטה (Viesta) – אחת העיירות הציוריות בחצי האי הממוקמת על צוק שנמשך בלשון ארוכה אל תוך הים. חופים לבנים וחוליים פרוסים משני צדי לשון האדמה ועצים ירוקים מכל עבר. שיטוט איטי בין סמטאות לבנות של העיירה העתיקה הפך להיות "התעמלות הבוקר" שלנו בכל הערים אליהן הגענו. זהו עונג לראות את העיר המתעוררת מדי בוקר, עם בעלי הדוכנים הקטנים שפותחים לאיטם את הדלת למבקרים.

ויאסטה  אחת העיירות הציוריות בחצי האי הממוקמת על הצוק (צילום: איריס לוי)
ויאסטה. אחת העיירות הציוריות בחצי האי הממוקמת על הצוק|צילום: איריס לוי

גם העיר הקטנה פסצ’יסי (Peschici) – עיירת חוף מתוקה שנמצאת 30 דקות נסיעה בלבד מוויאסטה, מומלצת לעצירה. עיירה עם נוף פנורמי מטריף בתים לבנים על רקע הים הכחול ושמיים בהירים – מה אדם צריך יותר לחופשה. לאחר נסיעה נינוחה לצד הים האדריאטי התחלנו לטפס למונְטֶה סֶיינְטְ'אָנְגֶ'לו (Monte Sant’Angelo). כאן נמצאים מנזר ובּזיליקה מרשימים בהרים, שנבנו בשל האגדה שהמלאך מיכאל נגלה בפני הבישוף המקומי.

מונְטֶה סֶיינְטְ'אָנְגֶ'לו. הנמצאת על גב ההר הצופה למפרץ (צילום: איריס לוי)
מונְטֶה סֶיינְטְ'אָנְגֶ'לו. הנמצאת על גב ההר הצופה למפרץ|צילום: איריס לוי

מכאן המשכנו אל "היער המוצל", חלק מפארקק לאומי בו מגוון גדול של צמחייה כמו עצי אורן, אלון, ערמון, ואשוח והמקום מהווה בית לבעלי חיים כמו איילים, חזירי בר, חתולי בר, עופות וציפורים. במרכז הפארק מרכז מבקרים ממנו יוצאים מסלולי הליכה ברמות שונות. אנחנו בחרנו מסלול הליכה קצר של שני קילומטרים הסובב אגם נסתר. החוויה המרגשת של הליכה ביער העד העומד בשלכת, הינה קשה לתיאור עם מבחר אין סופי של צבעי אדום צהוב וירוק – עלי שלכת באווירה חורפית נעימה. לצד מסלול ההליכה גילינו מתחם מגודר, מעין "חי-בר", אזור בו חיים צבאים ואיילים בתנאים טבעיים ומוגנים.

היער המוצל בשלחת (צילום: איריס לוי)
היער המוצל בשלכת|צילום: איריס לוי

 חשוב לזכור שבחודשי החורף בדרום איטליה מחשיך כבר בשעה 17:00, רוב הכבישים לא מוארים כך שמאוד מומלץ להגיע למקום הלינה שלכם לפני רדת החשכה כדי לא לנהוג בכבישים הצרים והלא מוכרים בשעות החושך.

עיירות שיצאו מסרט איטלקי ישן

אל בארי (Bari), בירתה של חבל פוליה, יש טיסות ישירות מישראל בתקופת הקיץ. העיר מהווה נקודת פתיחה מצוינת לטיולים באזור – אם כטיול כוכב או במסלול שונה. העיר מציעה למבקרים בה אזורים נהדרים לטיול הטומנים בחובם סוד וחן רב מימים עברו.

טיילנו על הטיילת שלצד הנמל שוקק החיים והלכנו לאיבוד בין סמטאותיה של העיר העתיקה היפה. הקתדרלה של העיר (Cattedrale di Bari), הנקראת גם קתדרלת סן-סבינו (Cattedrale di San Sabino), הוקמה במרכזה של העיר העתיקה בסוף המאה ה-12, ובה קריפטה יפה ומעוטרת. אתר נוסף הוא בזיליקת סן ניקולה (San Nicola) – כנסייה יפה, השוכנת מצפון לקתדרלה והיא עדות נפלאה להדר בסגנון הרומנסקי, בעלת כיפה מוזהבת הנישאת מעל המזבח.

המבצר בברי (צילום: איריס לוי)
המבצר בבארי|צילום: איריס לוי

כל בארי, החדשה וגם העתיקה, מקושטת בנורות חג המולד ומאוד מומלץ לטייל בה ביום וגם בערב. קישוטי חג המולד נתלים ברחובות מאמצע נובמבר עד סוף ינואר כך שמומלץ לתאם את החופשה לתאריכים אלה, וכך זה בכל איטליה. בסיור בעיר העתיקה בשבועות לפני חגיגות סוף השנה האזרחית אפשר לחוש את אווירת החג המיוחדת. מקומיים רבים גודשים את הרחובות, קונים, מבלים וטועמים מאוכל הרחוב המקומי. כאן מוכרים פולנטה מטוגנת בשמן עמוק ב 2 אירו ל 10 יחידות. גם מוכרים פנצרוטי – מנת הדגל של מחוז פוליה – בצק שמרים ממולא בכל טוב ונשלח לטיגון קצר בשמן רותח, עונג מושחת שאין כדוגמתו.

בתקופה שלפני החג, ה"מאמות" האיטלקיות יושבות ברחובות הקטנים ומכינות פסטה אורקטי – צורת אוזניים אותה הן מוכרות בדוכן ביתי קטן שהן מנהלות מחלון המטבח או מקדמת הבית. החוויה לשבת ולדבר איתן כשהן לא יודעות מילה באנגלית ואני לא יודעת יותר מ-4 מילים באיטלקית נהדרת. שפת האוכל בשילוב שפת הידיים פותרות כל שאלה.

אהבנו מאוד את בארי המקסימה. נשארנו שני לילות חרשנו את העיר העתיקה בלילה ולמחרת בבוקר סובבנו אותה בנחת שוב. הרחובות הצרים, הכביסה התלויה כמעט מכל חלון.

נשות ברי יושבות בשמש וחותכות את הירק לארוחת הצהרים (צילום: איריס לוי)
נשות בארי יושבות בשמש וחותכות את הירק לארוחת הצהרים|צילום: איריס לוי
מכינות יחד פסטה אורקטי ( אוזנים) (צילום: איריס לוי)
מכינות יחד פסטה אורקטי ( אוזנים)|צילום: איריס לוי
פולנטה מטוגנת - אול רחוב אופיני בברי (צילום: איריס לוי)
פולנטה מטוגנת - אוכל רחוב אופייני בבארי|צילום: איריס לוי
פנצרוטי הכי טעים בעולם - מפוליה (צילום: איריס לוי)
פנצרוטי הכי טעים בעולם |צילום: איריס לוי

קמנו בבוקר ליום סגרירי, אין גשם אבל בהחלט קר. עשינו את דרכנו לעיר ג'ובינאצו (Giovinazzo) במרחק של כחצי שעת נסיעה מדרום לבארי הבנויה כולה על קו המים על הצוקים הנשברים אל הים. את העיר המקסימה הזו גילינו במקרה (כמו שאנחנו אוהבים), והיא אינה נמצאת על מסלול התיירים הקבוע באזור ולא בצדק. כדאי להגיע אל העיירה על מנת להתרשם ממראה הבתים הבנויים על הצוק, לשוטט בסמטאות הצרות וליהנות מבתיה הלבנים. כאן ניתן לחוש את כוחו העצום של הים הנשבר על המצוקים החדים.

למרות גודלה הקטן, ההיסטוריה של ג'ובינאצו מתוארכת לאלפיים שנה אחורה, לתקופה בה הרומאים שלטועיירה זו הייתה אתר סחר חשוב, והיא עדיין נמל דייגים בולט. בהליכה לאורך הנמל של העיר העתיקה של ג'ובנאצו, חשנו רגיעה לקול טפיחות הגלים על הסלעים והחומות מימי הביניים, מהולות בחבטות קלות של סירות הדייגים המקומיות מעץ הקשורות לרציפים.

המשכנו את דרכנו לטראני (Trani), עוד עיירה קטנה ומיוחדת הנחשבת לפנינת יופי. טראני היפהפייה עם המרינה היא המקום הראשון לטייל בו ולצפות ביאכטות הלבנות ובסירות הדייגים בנמל, ורק אחר כך ללכת למרכז ההיסטורי, בו נמצא כנסיות מימי הביניים, רחובות אבן גיר מבריקים, והפאלאציו הדהוי אך המקסים.

העיר אלברובלו (Alberobello) לא זקוקה לקידום מכירות, מאחר והיא אחת האטרקציות התיירותיות ביותר בחבל פוליה. הוכרזה כאתר שימור מורשת עולמית של ארגון אונסק"ו, כיום העיר היא מוקד תיירותי מובהק בה אפשר לחזות בכ-1,500 מבנים, שהם שריד היסטורי לסגנון בנייה מן המאה ה-14, הנקרא "בתי טרולים" (Trulli). אלו הם מבני אבן-גיר עגולים, אשר במרכז ניצב מוט, עליו מונח גג עשוי עץ, שצורתו חרוט. האגדה מספרת כי מבנים אלו היו שייכים לחקלאים הפשוטים, אשר בנו את בתיהם על אדמות האצילים, וחמקו מהמס הכבד על ידי בניית גגות מתקפלים בשעת הצורך. 

אלברולו - כפר הטרולים - חוויה (צילום: איריס לוי)
אלברולו - כפר הטרולים - חוויה|צילום: איריס לוי
מראה מבפנים של המבנה המיוחד בכפר   אלברולו (צילום: איריס לוי)
מראה מבפנים של המבנה המיוחד בכפר אלברולו|צילום: איריס לוי

כיום ניתן לסייר בעיירה, להציץ פנימה אל המבנים, שחלקם משמש כמסעדות, כנסיות, חנויות מזכרות ועוד. חלק נכבד מהמבנים הפכו ליחידות אירוח בהן ניתן ללון, והביקור במקום חוויתי אך תיירותי מאוד, לכן ביקרנו בו זמן ממש קצר. אני ממליצה להגיע למרפסת הצופה אל מול הכפר, זו התמונה האולטימטיבית אותה תרצו לשלוח הביתה.

מכאן עשינו את דרכנו אל עיירה מקסימה סמוכה בשם מרטינה פרנקה (Martina Franca), בעלת ארכיטקטורה בארוקית. בחלקה העתיק של העיירה פוגשים שני סגנונות בנייה יפים – בתי אבן צבועים לבן לצד מבני בארוק ציוריים. יצאנו לטיול רגלי בין סמטאותיה הציוריות, ונתנו לרגליים להוביל אותנו בנבכי הרחובות הצרים והמעברים. בכל פינה אפשר לגלות חלון מיוחד, גינה קטנה או וסטה ישנה המשתלבת בול עם הארכיטקטורה המקומית. המבנה המרכזי והחשוב של העיירה הוא ארמון הדוכסים (או הדוג'ים, Palazzo Ducale) ששלטו פעם בעיירה. כיום, משמש המבנה המעוטר כבית העירייה.

לישון כמו בני אצולה

אם יש מקום אחד באזור פוליה שאסור לדלג עליו היא העיר לצ'ה (Lecce), ובמיוחד העיר העתיקה שלה. את הלילה עשינו בעיר היפהפייה ואם נדייק  – היפה במחוז פוליה. עיר שהיא חגיגה של אדריכלות הבארוק ופנינה לאוהבי הקישוטים המיוחדים, הדמויות המפוסלות, פסיפסים של פרחים ובעלי חיים ועוד. כל ה"משוגעים על עיצוב בניינים וארכיטקטורה אורבנית", זו העיר בשבילכם. בשטח עירוני קטן יש ריכוז גבוה של שכיות חמדה ארכיטקטוניות, קתדרלות נהדרות, מבני ציבור מרשימים וגם כיכרות יוצאות דופן.

אחד מהחופים היפים של הים האגאי (צילום: איריס לוי)
אחד מהחופים היפים של הים האגאי|צילום: איריס לוי

כמו בכל הערים העתיקות באיטליה, בלצ'ה ההמלצה היא לחקור ולגלות אותה בהליכה נינוחה ברגל. להבדיל מרוב ערי פוליה המסוידות בלבן בוהק, בלצ'ה הצבע השלט הוא בג' בזכות אבן הגיר המקומית שממנה נחצבו האבנים למבנים, וגם ממנה פיסלו את הפסלים הפזורים בעיר. במאה ה-17 חזיתות הכנסיות ובתי הציבור השונים חודשו, והוסיפו להם סממנים בארוקיים אופייניים המשולבים בקישוטים וציורי קיר המדמים ציור על נייר ותחרה.

כשמוסיפים לכל היופי האורבני הזה את התאורה המיוחדת בתקופת החגים, המוזיקה הנשמעת מכל פינה וריחות המטעמים המוכנים באוויר מקבלים חוויה על חושית מושלמת. רשימת "אתרי החובה" לביקור בעיר הינה ארוכה ואומר את האמת שלא ביקרנו בכולם. אני מאוד ממליצה לבקר בכנסיית קרוצ'ה ובשמה המלא בזיליקת די סנטה קרוצ'ה (Basilica di Santa Croce), ולמרות שבזמן ביקורנו היא הייתה בשיפוצים חלקיים, יופייה המרגש ניבט מכול זווית.

קישוטי הכריסמס בכל פינה בעיר לצ'ה (צילום: איריס לוי)
קישוטי הכריסמס בכל פינה בעיר לצ'ה|צילום: איריס לוי
בכניסה לבית מציבים דוכן קטן עם פסטה לצ'ה (צילום: איריס לוי)
בכניסה לבית מציבים דוכן קטן עם פסטה לצ'ה|צילום: איריס לוי

אהבנו מאוד את הכיכר המרכזית של הרובע ההיסטורי של לה פיאצה סנט' אורונזו (Piazza Sant'Oronzo)   שהינה נקודת התחלה מצוינת לכול סיור בעיר. מנקודה זו ניתן להגיע לכל אחד משערי העיר העתיקה תוך מעבר בין הכנסיות והרחובות הצרים עמוסי הברים, מסעדות וחנויות המזכרות. כיכר נוספת מאוד מומלצת לביקור במיוחד בשעות הלילה Palazzo del Seggio – ובה מבנה חשוב גבוה ומרשים שבעבר היה בית העירייה והיום משמש מוזיאון מעניין. המבנה מואר באור יקרות כל הלילה.

בלצ'ה ישנו בית מלון מיוחד מאוד בשם  Dimora storica torre del parco – בית מלון השוכן בתוך טירה. אם מתחשק לכם להרגיש אפילו לילה אחד בני אצולה – זה הזמן והמקום. בזכות תקופת החורף בה מספר התיירים נמוך יחסית, קיבלנו חדר משודרג במחיר של כ-80 אירו לילה, כולל ארוחת בוקר מלכותית ממש. התבקשנו להזמין ארוחה מיוחדת מתפריט ערב קודם, אותה הגישו לנו למחרת במיוחד באולם הנשפים של הטירה – אמרנו בני אצולה לילה אחד לא?

לא היה קל לעזוב את לצ'ה אבל הדרך קראה לנו. עשינו את דרכנו לאוטראנטו (Ótranto), עיר נמל לחוף הים האדריאטי, הבנויה על צוק סלעי. בדרך עוצרים בנקודת חמד מומלצת – אגם מחצבת הבוקסיט (Bauxite della Cava). בעבר המקום שימש כמחצבת בוקסיט – מינרל טבעי המורכב מתחמוצות ברזל. עם השנים התמלאה המחצבה במים שקיבלו גוון ירוק מעט זרחני. שילוב בין צבע הבוקסיט וצבע האדמה האדומה מסביב, יוצר אפקט מהמם ביופיו.

בריכת הבוקסיט המיוחדת - שילוב הצבעים נהדר (צילום: איריס לוי)
בריכת הבוקסיט המיוחדת - שילוב הצבעים נהדר|צילום: איריס לוי

לאחר סיבוב הליכה קצר מסביב לאגם הקטן, נסענו לאוטראנטו, שבעברה הייתה יעד להתקפות רבות של פולשים שהרגו הרבה מבני המקום או הפכו אותם לעבדים. המרכז ההיסטורי הוא פלא אמיתי: כנסיות, מונומנטים ונקודות התצפית לים, הופכים את אוטראנטו לאחת העיירות המקסימות ביותר באיטליה. מומלץ לטייל במצודה הענקית הצופה אל הים.

כדאי כמובן להיכנס לקתדרלת אוטראנטו, שנבנתה במאה ה-11, מבנה מפואר בעל ערך אמנותי והיסטורי עצום. החזית החיצונית היא שילוב של סגנונות ביזנטיים, מראה הייחודי של חלון במראה הברוקי הופך את הקתדרלה לתערובת אומנותית מיוחדת. בחלק הפנימי של הקתדרלה המרכזית נמצא הפסיפס הגדול באיטליה. רצפת הקתדרלה הענקית הינה פסיפס אחד שתפס מיד את עינינו. רצפת הפסיפס מתארת את עץ החיים, סביבו סצנות שונות הממחישות חלקים מהתנ"ך. בקתדרלה שוכנת גם קפלת הקדושים. מיצג די מזעזע בו נאספו הגולגולת והעצמות של אנשים שנרצחו במקום. בשני חלונות שקופים רואים את העצמות של 813 קדושים מעונים שהיו האוטרנטיאנים האחרונים, ההערכה היא שהם נהרגו במקום הזה בגלל שסירבו להתאסלם.

הפסיפס המרשים באוטראנטו (צילום: איריס לוי)
הפסיפס המרשים באוטראנטו|צילום: איריס לוי
קפלת הקדושים בקטדרלה באוטראנטו (צילום: איריס לוי)
קפלת הקדושים בקתדרלה באוטראנטו|צילום: איריס לוי

המשכנו משם לגאליפולי, עיר קטנה בדרך. אם השם נשמע לכם מוכר אז כן היה סרט שעסק במלחמה בגאליפולי במרכז טורקיה. מדובר בעיר נמל נחמדה, מקום טוב בדרך ללינה וארוחת דגים טובה. בקיץ העיר מלאה בתיירים בזכות חופי הזהב הקסומים הנחשבים לאחד מאזורי החופים היפים באירופה. רצועת החוף המפורסמת ביותר נקראת Del Salento, וגם בחורף אפשר להתרשם ממי הטורקיז הצלולים ומהעיר העתיקה הקטנה. בשעות הערביים בהן טיילנו העיירה הייתה שוממת לגמרי.

העיר גאליפולי עיר נמל עם מבצר מרשים השומר על הכניסה לנמל (צילום: איריס לוי)
העיר גאליפולי עיר נמל עם מבצר מרשים השומר על הכניסה לנמל|צילום: איריס לוי

נקודת חובה: מאטרה העתיקה

הגענו לגאליפולי כדי שניתן יהיה למחרת בבוקר להשכים קום ולהגיע ליעד הבא שלנו לעיר המערות מאטרה  (Matera) המיוחדת. לדברי היסטוריונים, מאטרה הינה אחת משלוש הערים העתיקות בעולם ביחד עם יריחו בארץ וחלב בסוריה, מה שאומר שיש בה התיישבות במשך מעל ל-10,000 שנים ברציפות. המבנים נחצבו באבן הגיר הרכה – בתי מגורים, כנסיות, בתי מנהל, הכול במערות בהן התושבים התגוררו. המגורים במערות כללו גם את בעלי החיים באותו החלל.

צורת מגורים קדומה זו התקיימה כאן עד לשנים האחרונות – ללא מים, ללא טיפול בביוב, ללא חשמל – כך היה עד אמצע שנות החמישים של המאה ה-20. המערות שמכונות באיטלקית "סאסי" (סלעים), היו ביתם של כ-30 אלף איש בתנאי חיים קשים וירודים במיוחד, שגרמו להתפתחות מחלות, תמותת תינוקות גבוהה ותוחלת חיים נמוכה של התושבים.

מטרה היפיפה רגע לפני השקיעה (צילום: איריס לוי)
מטרה היפיפה רגע לפני השקיעה|צילום: איריס לוי

בסוף שנות ה-50 התעורר הממשל האיטלקי והורה על פינוי התושבים למגורים נאותים בעיר – הקימו עיר חדשה לצד העיר העתיקה. לאחר פינוי האוכלוסייה הוחל מפעל שיפוץ כללי של מתחם המערות - הסאסי והפכו אותו לאתר תיירותי מרשים בו ניתן לבקר ולהתרשם מהחיים שהיו במקום בעבר. המערות והרחובות בעיר שופצו, בחלק מהמערות פועלות היום חנויות מלאכת יד, גלריות מסעדות, וחלקן שופצו לביקור בו ניתן לראות את דרך החיים שהתנהלו בהן בעבר. נעים לטייל בסמטאות המפותלות, העולות ויורדות. אין זכר לעבר המחריד שהיה נוכח בכל פינה.

אנחנו התחלנו את הסיור בסאסי בכיכר ובכנסיית הדואומו, ומשם למרפסת התצפית המרהיבה על העיר. משם הלכנו למוזיאון קאזה נוהא (Museum Casa Noha), בו תצוגת מולטימדיה של 25 דקות המספרת את הסיפור המדהים של מאטרה באופן מוחשי.

משם יצאנו למסלול שיטוט נינוח במבוך הסמטאות, בירידה במדרגות אבן וביקור בחצרות קטנטנות. חלק מגגות הבתים הם המדרכות של רחובות אחרים. קל ואף מומלץ ללכת לאיבוד במבוך זה, ושטח הסאסי קטן ותמיד אפשר להחליט שמסיימים את הטיול ולחזור ישר למעלה לרחוב הראשי. חוויית הטיול בין בתי המערה תוך מחשבה על תנאי החיים שחיו תושבי העיר בעבר מרגשת. חלונות מסוגננים וגינות קטנות יוצרים חוויה ייחודית שלא חווינו כמותה בערים אחרות באיטליה.

מטרה בלילה (צילום: איריס לוי)
מטרה בלילה|צילום: איריס לוי

לדעתי מומלץ להקדיש לביקור במאטרה זמן, ללון כאן לילה ולצפות בה בשעות היום וגם בשעות הערב. המלצה חמה מאוד לאלה שבוחרים ללון בעיר היא להגיע בשעות בין הערביים לנקודת תצפית על העיר – Belvedere Murgia Timone, הנמצאת מעבר לגיא מחוץ לעיר (מחייב רכב). המראה שייגלה לפניכם בלתי נשכח, ומנקודה זו רואים את העיר נצבעת בכתום אדום בשעת שקיעת השמש שנראית כמו כדור של אש ברקע. וכשמחזירים את הנשימה מרוב התפעלות, מתחיל השלב השני של היופי בו תאורת העיר מופעלת לאיטה. ראשית בניין הכנסייה הגבוה שבולט במרכז הסאסי, ואחריו תאורת הרחוב הצובעת את הגבעה כולה באור גדול בתוך האפלה הכללית שמסביב. החוויה באמת יוצאת דופן – במקום מרפסת תצפית מסודרת עם מפה המציגה את שמות הרחובות וההרים מסביב.

את הלילה העברנו בבית מלון Residence masseria santa lucia matera המיוחד ומומלץ. בית מלון זה נמצא לצד העיר ונבנה בתוך הסלע, כשהחלל המרכזי וגם חלק גדול מהחדרים בנויים בתוך סלע הגיר ממש. חווית הלינה בו הייתה מיוחדת, ובזכות תקופת החורף שודרגנו גם כאן. קיבלנו את הסוויטה האקסקלוסיבית שהייתה גדולה ומעוצבת.

בית המלון במטרה - לשון במערה (צילום: איריס לוי)
בית המלון במטרה - לשון במערה|צילום: איריס לוי

אריבדרצ'י – עד הפעם הבאה

בבוקר לאחר שנת לילה נהדרת עשינו את דרכנו לכיוון נאפולי. עצבות קלה בלב כי עוד 24 שעות נתחיל את הדרך חזרה הביתה. בחרנו לנסוע באחד הכבישים היפים בעולם והאהוב עלינו ביותר – הכביש החולף בין העיירות המקסימות פוזיטאנו, אמלפי וסורנטו. הדרך ממש עוצרת נשימה, ולמרות שזו לא הפעם הראשונה בה אנחנו נוסעים בה, הרצון הוא לעצור כל רגע את האוטו כדי להתפעל מהנוף, לצלם ולספוג פנימה את היופי האין סופי.

מפרץ סורנטו בזריחה (צילום: איריס לוי)
מפרץ סורנטו בזריחה|צילום: איריס לוי
כיכר הדואמו של סורנטו (צילום: איריס לוי)
כיכר הדואמו של סורנטו|צילום: איריס לוי
ספוליטלי בקפה בסורנטו (צילום: איריס לוי)
ספוליטלי בקפה בסורנטו|צילום: איריס לוי

 בהגיענו לאמלפי, צעדנו דקות בודדות, פסענו לכיכר המרכזית והתיישבנו בבית הקפה "הקבוע שלנו". הזמנו ספולייטלה – מאפה אייקוני של בצק מתפצח הממולא בקרם שקדים אלוהי. את הלילה עשינו דווקא בבית מלון לא מוצלח – גם אנחנו נופלים לפעמים – עם ריח כבד של נפטלין באוויר. אבל הכול התגמד בבוקר כשפתחנו את החלון לנוף עוצר הנשימה שנשקף מהחלון. כל מפרץ סורנטו נפרס לפנינו עד האופק. מכאן נסענו לנמל התעופה של נאפולי, עד שניפש עם איטליה אהובתנו בפעם הבאה.

לעוד המלצות וטיפים מטיולים מסביב לעולם היכנסו לפייסבוק או לאינסטגרם של איריס