תיירים שעוברים על חוקים מקומיים בארץ זרה – מה עושים איתם? החוק היבש ברור לחלוטין כמובן: כל אדם שמבקר במדינה בעולם מחויב לחוקים שלה, אי ידיעה אינה פוטרת מעונש, ברומא התנהג כרומאי וכו' וכו'. אבל בפועל, מה האינטרס של שלטונות מקומיים להעניש תיירים שלא מחויבים להם בשום צורה? למה לקנוס תיירים שיכולים בקלות לא לשלם שום דו"ח? למה לכלוא מבקרים שאינם אזרחים ולבזבז עליהם משאבים יקרים? הרשויות המקומיות באינדונזיה מצאו לעניין הזה פתרון מקורי, שהוא למעשה בכלל לא מקורי אלא די קדום.
צורת הענישה של הרתעת "למען יראו וייראו" היא בהחלט לא דבר חדש, ואפילו די פרימיטיבי. ובכל זאת, תמונות שצצו לאחרונה ברשתות החברתיות מוכיחות כי באינדונזיה מחזירים עטרה ליושנה. בתמונות נראים שני תיירים מערביים (ככל הנראה אוסטרליים) מוקפים באנשי חוק, כשהם בעיצומה של צעדת בושה כיוון כשהם נושאים על גופם שלטי קרטון ועליהם הכתובת: "אני גנב, אל תעשו מה שאני עשיתי". דיונים שהתפתחו סביב המנהג הזה והחוקיות שלו חושפים כי זו לא הפעם הראשונה שדבר כזה קורה באי גילי טרוואנגאן, שהוא האי הגדול ביותר לחופי לומבוק, כ-40 קילומטרים מזרחית מבאלי. רשויות התיירות המקומיות אף מגלות כי מדובר במנהג שמקורו בהסכם בין המקומיים למשטרה באי.
מה שקורה הוא שבניגוד לבאלי, אשר מושכת כמות אדירה של תיירים מכל רחבי העולם, איי גילי הם קטנים יותר ונחשבים שקטים ובטוחים לרוב. זאת הסיבה שיש שם מעט מאוד נוכחות משטרתית, ולמעשה אין שם אפילו תחנת משטרה קבועה. כך שבפועל, אבטחת האי נופלת על קציני ביטחון ששייכים לחברה פרטית, שמקבלים גיבוי מהמשטרה במקרה הצורך. "מכיוון שאין משטרה בגן העדן הפרטי שלנו, יש לנו חוקים משלנו כדי להתמודד עם גנבים", אמרה אחת מתושבות האי ל-BBC. "אם מישהו נתפס בגניבה, הוא חייב לצעוד בכל רחבי האי ולהתבוסס בבושה שלו, ולאחר מכן הוא מגורש מהאי ולא יכול להיכנס אליו למשך מספר שנים. המטרה היא להוכיח לתיירים שהם לא יכולים לבקר במדינה זרה ולקחת כל מה שהם רוצים בלי השלכות". המקומיים כמובן בטוחים שהמצעדים הללו הם הסיבה לאחוזי הפשיעה הנמוכים באי שלהם, ומציינים כי גם תושבי האי זוכים ליחס דומה כאשר הם מבצעים פשעים.
האם זה חוקי? שאלה טובה שהתשובה עליה היא ככל הנראה לא. למנהג הזה אין בסיס חוקי באף ספר כתוב, וכל המצעדים הללו למעשה מתבצעים מחוץ לחוק. יחד עם זאת, יש לציין שהעונשים שקבועים בחוק עבור גניבה הם חמורים יותר, כך שברוב המקרים המואשמים למעשה מתחמקים מסנקציות גרועות הרבה יותר, ועדיף להם להסתפק בבושה וגירוש מהאי.
מה לגבי הזכות של הליך הוגן? מה קורה אם אנשים חפים מפשע מואשמים בפשעים שלא ביצעו? האם יש להם זכות לערער? ומה לגבי הזכות שלהם לפרטיות? כאן עניינים מתחילים להיות אפורים יותר. צמד התיירים מהתמונות למשל, לפי השמועות, נתפס במצלמה כשהם גונבים אופניים כך שלא באמת הייתה להם אופציה להכחיש, אבל במקרים אחרים מדובר בתיירים שעשו שטויות כשהיו שיכורים, או כאלו שגנבו רק כי נגמר להם הכסף, או אנשים שהואשמו על לא עוול בכפם. להצעיד אותם בכל רחבי האי ולפרסם את תמונותיהם נשמע כמו צעד אכזרי ובלתי הפיך. אבל גם כאן, אומרים מקומיים, האלטרנטיבה בכל מקרה גרועה יותר, בין אם הם אשמים ובין אם לא. הרבה תיירים, גם אם הם חפים מפשע, מעדיפים לעבור את מצעד ההשפלות הזה מאשר להתמודד עם השלטון המקומי באינדונזיה שנחשב כמושחת ורקוב במיוחד. בכל זאת, אף אחד לא באמת מת מבושה.