השוק פועל אחת לשבוע, בימי שישי, והוא ידוע כאחד השווקים היותר מעניינים באזור, בעיקר בגלל בני המיעוטים השונים המגיעים אליו למכור את מרכולתם. רוב המגיעים לשוק משתייכים לקבוצה האתנית המכונה באי (Bai), המיעוט הגדול בנציבות האוטונומית דאלי, שהעיר דאלי היא המרכז המנהלי שלה. מחייתם של בני באי מבוססת בעיקר על חקלאות והם מביאים את תוצרתם החקלאית לשוק.
מגרש הכדורסל התמלא בדוכנים
השוק הגדול מתפרש על שני רחובות ארוכים, שמשני צדם נמצאים דוכנים וחנויות. ברחבה המרכזית, שהיתה פעם מגרש כדורסל ענקי, על משטחים גדולים ומוגבהים ועל הקרקע מכרו תושבי האזור מכל הבא ליד: ירקות ופירות מיוחדים, למשל כרובי ענק; גושי טופו בצבעים ובגדלים שונים; "ביצי אלף שנה" (pidan), ביצים שנטמנות במעמקי האדמה ונחשבות למעדן מקומי; בשר – מראשי חזירים ועד רגלי תרנגולת; אטריות מכל הסוגים והמינים; וגם בגדים, גרביים, חזיות ותחתונים, שמיכות צמר צבעוניות וכיסויי מיטה, כלי בית, תכשיטים זולים, תבלינים, מקלות קטורת, דמפלינגס (כיסוני בצק מאודים) ממולאים בשר וירקות, ומאפים עגולים קטנים ושטוחים, ממולאים בשר, שהם מאכל מקומי אופייני לארוחת בוקר. את תשומת לבנו משכו משאיות ישנות שהיו עמוסות בתפוחי אדמה ובקלמנטינות. אפרוחים קטנטנים למכירה הציצו מתוך כלובים סגורים.
בחנויות שמשני צדי הרחוב מצאנו גם מכולות ומאפיות קטנות, מסעדות מקומיות ובהן שניים-שלושה שולחנות, חנויות סדקית וחפצים ישנים. בקצה הרחוב ישב אדם מבוגר שהציע שירותי צחצוח נעליים. מצדו האחר של הרחוב ניתן טיפול שיניים לעיני כל.
לא רק שלל המוצרים גרמו לנו להנאה מהשוק: את עינינו משכו בנות המיעוטים השונים שהיו לבושות בבגדים מסורתיים צבעוניים. המצלמה לא חדלה לצלם את הכובעים, התסרוקות והסינרים המיוחדים וגם את הילדים הקטנים, שהרבה מהם היו תלויים על גב אמם בתוך שקי בד רקומים. זו היתה חגיגה בלתי פוסקת שגרמה לראשי להסתחרר.
לאחר כשעתיים של שיטוט בינות לדוכני השוק הגיע הזמן לנוח. התיישבנו אל שולחן נמוך בקצהו של מגרש הכדורסל והזמנו את ארוחת הצהריים: אטריות לבנות שקופות למחצה עם רוטב חריף וירקות חמצמצים. זה היה זול ולא טעים. את החריפות שנשארה בפינו לאחר הארוחה המתקנו בסלסילת תותים טעימים שקנינו בהמשך הרחוב.
הדרך חזרה לעיירה דאלי היתה מהירה הרבה יותר מהדרך הלוך – 40 דקות של נסיעה עם נהג מטורף שצפצף כל הדרך. לאחר שהגענו בשלום לדאלי קינחנו את היום המיוחד הזה בארוחת ערב טובה באחת מהמסעדות המערביות שבעיר.
טיפ לדרך
דאלי ממוקמת בין שני אתרי טבע מרשימים: אגם ארחאי (Erhai) והר קאנגשאן (Cangshan).
אפשר לעשות טיול יום נחמד עד לגובה 2,700 מטר ( נקודת עצירת הרכבל) בהר קאנגשאן. בנקודה זו יש מקדש דאואיסטי יפה ונוף מרשים של העיר דאלי. אל אגם ארחאי אפשר להגיע בהליכה מדאלי, במיניבוס או באופניים שכורים. אפשר גם לעלות על אחת מהמעבורות ולהפליג לצדו האחר של האגם.
מידע מעשי
הגעה: לדאלי מגיעים בדרך כלל מהעיר ליג'יאנג (Lijiang) שבצפון-מערב מחוז יונאן. הנסיעה אורכת כשלוש שעות ועולה כ-70 יואן (כ-45 שקל) באוטובוס תיירים, כולל מונית שירות ישירות לעיר העתיקה, וכ-40 יואן במיניבוס שהוא לרוב ישן יותר ואטי יותר מאוטובוס. אפשר לנסוע לדאלי באוטובוס מקומי גם מהעיר הגדולה קונמינג, נסיעה שעולה כ-100 יואן.
אל השוק בכפר יואוסואו, הנמצא במרחק של 40 קילומטר מצפון לדאלי, אפשר להגיע במיניבוס מקומי מספר 2, היוצא משער העיר העתיקה של דאלי. מחיר הנסיעה כ-15 יואן לאדם. אפשר גם לשכור נהג פרטי לטיול הלוך ושוב.
עונה מומלצת: אפשר לשהות בדאלי במהלך כל השנה, אבל שתי העונות שבהן מזג האוויר הוא הנוח ביותר הן אפריל-יוני וספטמבר-דצמבר. בינואר ובפברואר קר מאוד.
מחיר: המחירים זולים מאוד. אפשר להתמקח.
שווקים אחרים באזור: סביב דאלי יש עוד כמה שווקים נחמדים, כך שאפשר לתכנן לאיזה מהם ללכת בהתאם ללוח הזמנים שלכם.
* תמר עמישי – טיילת, יועצת טיולים, מצלמת, כותבת ומרצה על מסעותיה בעולם
* הכתבה התפרסמה באתר ifeel. לקבלת גיליון במתנה לחצו כאן