למי מכם שאין לו את רמת הקשב הדרושה כדי לקרוא יותר מהודעת ווטסאפ, אתחיל בסיכום: גנט היא העיר האירופית הכי יפה ומגניבה שלא שמעתם עליה; מוקדי העניין באירופה מתחלקים בין הערים הגדולות, הסוחפות והרועשות, לבין יעדים קטנים יותר שאין בהם עניין ליותר מיום-יומיים של ביקור. גנט, לעומת זאת, היא משהו באמצע: היסטוריה מפוארת, אוצרות אומנותיים והיצע אוכל ובילויים של עיר גדולה מצד אחד, ואווירה רגועה מאוד של עיירה קטנה מצד שני.
היום הראשון
לאחר שירדתי מהמטוס של "בריסל איירליינס" (המפעילה 2 טיסות יומיות מהארץ לבריסל), שמתי פעמיי אל עבר קופת תחנת הרכבת שבשדה התעופה. פקידת הדלפק היתה אדיבה, חייכנית - ובעיקר דוברת אנגלית רהוטה; הטיולים האחרונים שלי היו לבלקן ולמזרח הרחוק, והיה מרענן לא להדרש למחוות ידיים מוגזמות בניסיון לתקשר, כמו גם לא לחשוש מלעלות על הרכבת הלא נכונה, להשדד ולישון ברחוב. למען האמת, למצוא את הרציף הרגיש לי כמעט קל מדי - ועל כן לא מספק.
נסיעת הרכבת מבריסל לגנט אורכת כשעה, דרך נוף כפרי של כרי דשא ירוקים, פרות שבעות ובתי אבן נמוכים. כיכר גדולה שבמכרזה רבבות של זוגות אופניים וסביבה בתי קפה קטנים, מקדמת את הבאים לגנט בברכת "תרגע, הגעת למקום סבבה". לפני ההגעה למלון כבר ישבתי באחד בתי הקפה ושתיתי בירה.
מהמלון הסמוך לתחנת הרכבת יצאתי ברגל לכיוון המרכז ההיסטורי של העיר. הצטרפתי לאחד מהפלגים של הנהר וצעדתי לאורכו בשביל האופניים. זוג צעירים יפים חלפו תוך שהם רוכבים על אופניים ומחזיקים ידיים, חבורת זקנות ישבו על סיפון סירה קטנה ושתו בירה והגנן המקומי השקה את אדניות הפרחים לכל אורך התעלה. עצמתי עיניים וחשבתי על צומת אלנבי קינג ג'ורג, כדי לוודא שאני לא חולם.
ככל שמתקרבים לגשר Saint Michael, שוב לא ניתן לטעות בכך שגנט הייתה לרגע לא קצר בהיסטוריה עיר מרכזית, חשובה ועשירה. למעשה, במאה ה-11 שגשגה העיר מבחינה כלכלית ותרבותית, ועד המאה ה-13 נשארה העיר השנייה בגודלה באירופה (אחרי פריז). בעיקר, אלו חזיתות הבניינים המעוטרות בסגנון האר נובו המשתקפות במי התעלה שהופכות את גנט למקום כמעט דמיוני ביופיו. את הבירה השניה שתיתי ב-Koreneli, שהיה לנמל הסחר הראשון של גנט. משם המשכתי לטירת החראפנסטֵן, טירה גדולה מימי הביניים.
אני חייב להודות שאני בן-אדם שמתייחס למושג Sight seeing כפשוטו - מספיק לי לראות את אתר התיירות, ואין בי הצורך להצטרף לאיזו חווית שיחזור כדי לסמן V. במקרה הזה, כך נמסר לי, בטירה ניתן להכנס לשחזור של מרתף עינויים מימי הביניים (כדאי, אגב, לעשות כרטיס City Pass - המאפשר כניסה לכל אתרי העיר, נסיעה בתחבורה הציבורית, שובר לשיט בתעלה והשכרת אפניים למשך יום שלם). תייר אמריקאי שצעד בראש משפחתו לקראת הטירה, שיחרר את התובנה כי "נראה שהזמן עצר מלכת כאן", ויכולתי ממש לדמיין את סוכן הנסיעות מוכר לו את הטיול בסיסמא "גנט - המקום בו הזמן עצר מלכת". ועדיין, הוא לא טעה.
חציתי את התעלה לכיוון מערב, הפעם דרך שוק הדגים הישן (הרחבה הגדולה הנפרסת בין St. Nicholas Church ועד Castle of Gerald the devil היא בין המדהימות שראיתי באירופה). בין שורת הקתדרלות והטירות מימי הבניים עומד ה-City Pavilion, מבנה ציבורי מודרני עשוי עץ, זכוכית ובטון חשוף. הקומה העליונה משמשת לאירוח מופעי חוצות ומול בית הקפה בקומה התחתונה משתרע כר דשא ירוק - מקום מושלם לבירה השלישית שלי. דילגתי על עלייה למגדל Belfry, שבראשו דרקון אבן השומר על העיר, וחציתי את הכיכר מובילה לקתדרלת St. Bavo, כנסייה גוטית מרשימה שהיא ביתו של האוצר הגדול של גנט: "הערצת השה המסתורי", ציורו המופתי של אחד מגדולי הציירים הפלאמיים, יאן ואן אייק. עשרות תיירים נדחקו להעריץ את עבודת השמן של ואן אייק, מצמידים את האוזן שלהם לשפורפרת שניתן להשכיר בכניסה. אני בעיקר התעכבתי על פסל "המפלצת" שעמד בסמוך - גוש אבן מפלצתי עם אנרגיה מיטית.
לאחר מכן המשכתי ל-Patershol, המרכז הקולינרי של העיר; בשכונה שנבנתה בימי הבניים אפשר למצוא עשרות ברים ומסעדות. הימים ארוכים בקיץ הבלגי ויש המון זמן לשתות בירה בשמש, כך שדילגתי לי בין בר לבר. לבלגים יש כמות לא הגיונית של סוגי בירה: חוץ מה"לה שוף" ו"דובל" המוכרות לנו, כמעט בכל מקום יש עוד עשרות סוגים. בכל זאת, בשום מקום המלצר לא העמיד בפני את השאלה הכה מעצבנת "איזה בירה תרצה?"; אם ביקשתי בירה הוא הביא לי בדרך כלל את הסטדנרטית ביותר. יש איזו הבנה שקטה שאם ארצה משהו יותר מתוחכם, או סתם בירה מסוימת, אני אדע לבקש אותה.
אבל בתוך כל היופי והשיכר, דבר מה צרם לי: קצת לפני שהגעתי ל-Patershol, חציתי דרך רחוב ובו עומדות נשים בחלונות ראווה. לא הייתי באמסטרדם או במקום דומה, אבל הסמיכות של ההישגים האסתטיים והתרבותיים של האדם מול השפלות שבלהציג נשים בחנות ראווה די ערערו אותי.
הלילה הראשון
אכלתי בקצה השכונה במסעדת DE STORKERIJ, מסעדה מקסימה היושבת בבית אבן פשוט ויפה. כשביקשתי מצית למרות שהיתה לי אחת, הבנתי שאני קצת צמא לחברה - ועל כן החלטתי בפעם הראשונה לפתוח טינדר (סתם בשביל החברה, אני בזוגיות). התחברתי דרך הפייסבוק והזמנתי בירה נוספת; כל הבחורות היו נראות לי יפות וחמודות ואני במילא רק רציתי סיטואציה חברתית ולא מינית והתחלתי לעשות לייקים באופן כמעט סידרתי. זכיתי להצלחה לא מעטה, ניסחתי הודעה גנרית, והדבקתי אותה לכל ההתכתבויות "היי, אני תייר, בעיר לכמה ימים. יש משהו מעניין לעשות הערב בעיר?"
את סנדרין פגשתי לקראת החשיכה ברחוב Oudburg הנושק לתעלה. תאורת הלילה של רחובות גנט היא חלק מתכנית מחושבת שהחלה ב-1998, והתוצאות בהתאם - לא מדובר במבנה אחד המתהדר באורות של גן אירועים אלא בקו עיצובי של ממש שנותן לכל מרכז העיר בלילה מראה יוצא דופן. שתינו ב-de Dulle Grie, בר היסטורי ובו למעלה מ-250 סוגי בירה, ומשם המשכנו ל-Overpoort, רחוב המסיבות בצדה השני של העיר. הייתי מאוד שיכור, אבל למיטב זכרוני לא מדובר במרכז בילויים יוצא דופן - אלא מסוג הרחובות שיש בכל עיר, ושהיתרון היחיד בהם הוא שהם רחוקים דיו מבתי מגורים.
היום השני
את הבוקר פתחתי בסופר-מרקט המקומי. קשה להסביר מה עושה את הביקור בסופר-מרקטים שלא בארץ מולדתך לחוויה כל כך כיפית, אבל בנסיוני לפענח את העניין, חשבתי על כך שהדבר דומה לחוויה של בחורה נחשקת במסיבת גייז - כאן המותגים והמבצעים אינם חושקים בי אלא בצרכן המקומי, ועל כן אני יכול להסיר את המגננות ולהרשות לעצמי להתפתות. קניתי גבינות, נקניק, מיץ תפוזים וקרואסונים (נכון, זה עלה חצי ממה שזה היה עולה בארץ) והלכתי לעשות פיקניק בפארק Citadel הסמוך לשני המוזיאונים בהם רציתי לבקר. הופתעתי לגלות ארגז חול ועליו שלט מאויר של כלב עושה צרכים – אני לא מבין גדול בכלבים אבל האם אפשר לאלץ את הכלב לחרבן בדיוק בשני המטרים הרבועים האלה? בכל אופן, הפארק נקי, מטופח ולא צפוף.
התערוכות במוזיאון לאומנות מודרנית S.M.A.K - הן הקבועות והן המתחלפות - לא הרשימו אותי במיוחד, אבל "המוזיאון לאומנות יפה" שמעבר לכביש, לעומת זאת, הוא כבר סיפור אחר לגמרי; יחסית לעיר לא גדולה, אוסף היצירות המשמעותיות מעורר קנאה. המוזיאון קל לניווט, ובמימדים המושלמים לביקור חד פעמי - כשגולת הכותרת הייתה ההצצה לעבודות השחזור של אותו "הערצת השה המיסתורי" מפורסם: מבעד לחלון הזכוכית נפרש לפני המבקר חלל העבודה, שם, בייראת קדושה תחת אור מיוחד ותוך שימוש בחומרים ובכלים מורכבים, המשחזרות (היו רק נשים) מנסות להחזיר ליצירה את עוצמתה המקורית.
לאחר מכן, המשכתי במסורת הטיולים שלי: בכל מקום שאני מגיע אליו בעולם אני מקפיד להסתפר - אני מאמין שיש משהו במספרות שמאפשר הצצה ללב המקום. החוויה בגנט אמנם לא היתה עוצמתית כמו התספורת שעשיתי בקטמנדו - בכל זאת, היא נגמרה במסאז' משונה ביותר ששיתק אותי ל 3 ימים - אבל עדיין היה בה מן המיוחד. כמו האווירה הכללית בגנט, שעושה רושם כי אינה מתאמצת להיות מרחב אורבני עדכני או סופר מגניב אך גם לא קופאת על נכסיה ההיסטורים, כך גם במספרה: הספרים היו מבוגרים ולבשו מדי תכלת זהים, כשלמותנם מעיין נדן עור חום ובו הכלים שלהם, מה שהפך אותם מגניבים ומיושבים באותה מידה.
עם התספורת החדשה עליתי לבית הקפה שעל גג מרכז התרבות ובית הספר לאומנות vooruit, אחד המקומות שהכי אהבתי בביקור בגנט. על הגג אפשר למצוא בר עץ גבוה, שולחנות ישיבה וכסאות שיזוף, סטודנטיות יפות לפני או אחרי שיעור יוגה, משפחות מרובות ילדים בלונדניים וצעירים מקומיים. המרכז עצמו מציע שיעורים, תערוכות מתחלפות, מסיבות ופסטיבלי קולנוע.
בצהריים עברתי למלון "המריוט" במיקום ההדור והיפה בעיר - המשקיף על גשר. בגדת התעלה, סמוך לגשר, מדרגות עץ רחבות ועליהם צעירים משתזפים, שותים בירות ומנגנים. מעל לובי המלון נפרסת כיפת זכוכית שמצליחה לתת כבוד לחזית מצד אחד וליצור חלל מודרני ומרשים מצד שני. הכניסה שלי עם ג'ינס קצר קרוע וגופיה הסיטה כמה עיניים חשדניות לכיווני.
באותו זמן הופיעו בכל העיר כבר יסודות, פיגומים ובמות זמניות לקראת פסטיבל החוצות הגדול שמתקיים כל שנה ביולי: במשך שבוע מתקיימים מופעי מוזיקה, אמנות ומחול בעשרות מקומות בעיר - והכל בחינם. מספרים שזו חגיגה אמיתית, והצצה על הליין-אפ מגלה כמה שמות רציניים ביותר - בהחלט שווה לנסות ולתכנן את ההגעה במשך ימי הפסטיבל. אני אישית לא רציתי להשאר חייב, והלכתי לבקר בפסטיבל הג'אז שהתקיים בבית ספר לאומניות שבעיר. גם כאן הקדמתי את המאוחר, שכן בימים שלאחר עזיבתי את גנט הופיעו באותו הפסטיבל זאז (אם אתם לא מכירים אז אתם חייבים), גבריאלה ורודריגז (אתם חושבים שאתם לא מכירים אבל אתם מכירים) ואחת... ליידי גאגא.
בין שתי הבמות שהוקמו בחצר הפנימית המדהימה של בית הספר צצו דוכני אוכל, ברים של בירה, ברים של שמפניה, דוכני וופל ומשום מה גם עמדה לחלוקת אטמי אוזניים (לא מוזר?). התהלכתי בקהל וכולם נראו לי מאושרים, יפים ובלונדיניים מאוד. חזרתי ואמרתי לעצמי שאולי יש עוני, הגירה, איסלאם קיצוני, סרטן, דכאון ובעיה למצוא מטען לאייפון גם בבלגיה, אבל עדיין... כולם היו נראים מאוד מאושרים, יפים וכאמור, בלונדיניים.
הלילה שני:
היה לי קצת חבל להתרחק מכל השמחה שגעשה סמוך ל- Koren Market: הברים מלאים, בחלקם גם מוזיקה חיה מעולה - בעיקר בבר המקסים Club Central - אבל אני עמדתי על דעתי לנסות ולהגיע ל Cultureclub, שעל פי עמוד הפייסבוק שלו היה נראה מועדון די מדליק. כ-40 דקות הליכה אחר כך, ואחרי מפגש מלחיץ משהו עם חבורת נהגי בירה שיכורים, הגעתי לפיתחו של המועדון המיוחל - רק כדי לגלות שהוא סגור בימי שבת. מועדון סמוך שנקרא ה"בלאק אנד וייט" (מעניין אם יש מקום בעולם שאין בו מועדון שנקרא ככה) היה אמנם פתוח, אבל ברחבה רקדו להם רגאיי רק 3 מהגרי עבודה מסטולים. חזרתי למרכז העיר, כשבדרך אני פוגש שתי בנות יפות שמציעות לי להצטרף איתן לשרלטן - לדבריהן, המקום הכי שווה בעיר. באופן מוזר, במקום "הכי שווה בעיר" אסור לעשן, מה שדורש הסתגלות אבל בסופו של דבר מקל את הנשימה ברחבת הריקודים הצפופה. שני ברים נוספים אחר כך - אחד מהם אכלס זוגות בגילם של הוריי, השני עונה לשם Cafe Havana Club ומזכיר את כל יתר המקומות בעולם הנקראים כך - חזרתי למלון.
היום השלישי
פתחתי את הבוקר במה שהפך להיות בית הקפה האהוב אליי, Naturell - ממנו אפשר לשבת ולהשקיף על התעלה, האוכל פשוט וטוב והקפה מעולה. כיף שם. כיף מאוד.
בתעלה עצמה הבטתי בסירות העוגנות, עליהן אפשר היה לראות מקומיים האוכלים את ארוחת הבוקר שלהם, משחקים קלפים או פשוט משתזפים. לאחר מכן החלטתי להכנס לחנות בגדי יד שנייה אשר היתה מלאה באנשים. אין לי מושג באופנה, אבל השתהתי שם לא מעט - בעיקר בגלל הפגישה במתאוס; לכל עיר המטורללים שלה, ובגנט מסתבר, המפורסם בהם הוא מתאוס (המוכרת בחנות נידבה לי את שמו) שמגיע לחנות מדי יום בעוד הפלאפון תקוע באוזנו, הוא לבוש בצורה צבעונית מחרידה ומביט בחולצות הנשים. אני לא מבין צרפתית, אבל בשיחה הדמיונית שלו הוא כביכול מדבר עם מפיק בעולם האופנה וצועק מילים לפלאפון כמו "אופנה", "טרנדים" ומשפטים בסגנון "אני לא יכול כי יש לי תצוגה בפריז באוגוסט".
ביום ראשון רחובות מרכז העיר מלאים. הרחובות הרחבים, Veldstraat וSint-Niklaasstraat, הם אותם רחובות קניות שאפשר למצוא בכל עיר אירופאית: כל חנות רביעית היא H&M, כל חנות שניה היא מבית ZARA, וביניהם ממוקמות חנויות מקומיות של מזכרות, נגני רחוב, כספומטים ותיירים שמתנפלים על חנויות ה H&M כאילו יש אותן רק בגנט.
האטרקציה האמיתית התגלה בצורתו של פסטיבל גריפטי ברחוב צר וסמוך - מסתבר שגנט מפורסמת באמני הגרפיטי שלה, ובמרכז המבקרים הרשמי שלה אפשר אפילו למצוא מפות מסומנות של הגרפיטי היפה בעיר. היה מרגש לראות את אמני הגרפיטי מוותרים מרצון על תדמית ה"אנדרגראוד" ומסבירים לילדים והוריהם על תהליך העבודה. מרגש, אבל מחניק מספריי.
הפרידה
לסיום המשכתי לשוק הפשפשים, שהתברר כדי סטנדרטי: בכל שוק פשפשים יש את אותה סחורה - כמה עודפי ייבוא, כמה דוכני פירות וכמה עתיקות לא הכרחיות. לעומת זאת, האוכל ליד השוק תמיד שונה: ביפו זה חומוס ומיץ ענבים, במדריד זה חצי ג'בטה עם תמנון וגספצ'ו ובגנט זה וופל עם בירה.
התאהבתי מיד בדוכני הוופלים שככל הנראה נגררים על ידי רכב וממוקמים רק זמנית בכיכר. אלו היו השעות האחרונות שלי והחלטתי לקנות שני וופלים: אחד חם עם שוקולד, אחד עם שמנת חמוצה - ולצדם בירה. בבלגיה מסתבר, גם ליד הוופל שותים בירה, ובשילוב הולם זה נפרדתי מגנט בעצב רב; נדמה לי שזה מקום נחמד לגור בו ממש כמו שהוא נחמד לתייר בו.
*הכותב היה אורח של "בריסל איירליינס"