גבול הוא דבר נזיל. כמעט כל מלחמה או הסכם שלום משפיעות על גבולות בין מדינות, כך גם רעידות אדמה ולעיתים תופעות טבע (למשל הגבול בין ישראל לירדן, שמשתנה בעקבות התנודות של נהר הירדן). אבל ישנם גבולות שאנחנו מקווים שלא ישתנו לעולם- גבולות שכדאי לכם לבקר בהם, בעיקר כדי לגלות את המקוריות והסמליות במה שעומד מאחורי קביעתם.
אין גבול ליצירתיות: מסע בין חמישה גבולות מיוחדים וחשובים ברחבי העולם. מכירים גבולות נוספים על פני הגלובוס ששווים ביקור? טקבקו לנו!
הגבול בין הולנד לבלגיה: עובר בתוך בית קפה ואפילו חוצה בתים
הגבול בין הולנד לבלגיה נמשך לאורך כמה קילומטרים טובים, אך אותנו מעניינת העיר בארל, שמחולקת במספר מקומות (מצחיקים למדי) לשניים - חציה הראשון נמצא בעיר ההולנדית בארל נאסאו, וחציה השני בעיר הבלגית בארל הרטוג. אחד הקטעים בהם מחולקת העיר לשניים הוא בית הקפה "פרונטייר", שעל אבני הרחוב ההולנדיות שלו מסומן גבול מאוד ברור לעין. הכיסאות מצד אחד שייכים לבלגיה, ומצד שני להולנד. כמו כן, יש עוד כמה מסעדות בעיירה הזו שהיו מחולקות, וכשנחקק חוק בהולנד שחייב את בתי העסק לסגור בשעה מוקדמת בערב (בבלגיה החוק לא קיים), היו צריכים הסועדים לחצות את הגבול (בלי לעבור בדיוטי פרי), להתיישב בצד הבלגי, ולסיים את ארוחתם.
בנוסף מספקת העיירה הזו קוריוז נוסף, כשחלק מן הגבול עובר בתוך בתי המשפחות השונות, וכשהילדים רוצים להגיע מחדריהם שבצד ההולנדי לסלון שבצד הבלגי הם ממש עוברים את הגבול (תרתי משמע). אם חושבים על זה, הם אפילו נחשבים למסתננים.
"ארבע הפינות" בארה''ב: גובל בארבע מדינות שונות
נקודת ארבע הפינות היא היחידה בכל ארצות הברית שנפגשות בה ארבע מדינות שונות. הגבול, שיוצר צורת איקס בין קולורדו, אריזונה, יוטה וניו מקסיקו, מושך אליו תיירים רבים מדי שנה, שרוצים להגיע עד לנקודה המדויקת בה המדינות הגובלות.
האיזור של "ארבע הפינות" הוא מקום משכנם של שבט נאוואחו, שהוא שבט אינדיאני - השני בגודלו בארצות הברית, ובו קהילה שמונה קרוב ל- 300,000 אנשים. חוץ מנסיון להרוויח כסף מחקלאות ושאר עבודות יומיומיות, התושבים מתפרנסים גם מהמונומנט המפורסם שנפל בקרבם (דיסקת הארד בנקודת הגבול). אך אל דאגה, אם הגעתם עד לשם רק בשביל לראות את הנקודה, לא תצטרכו להתבאס ולחזור קילומטרים רבים - בסביבת המקום תמצאו מספר פארקים לאומיים שבהחלט שווים ביקור.
לחלקיכם המקום אולי נשמע מוכר, וזה כי כמו כל דבר טוב שיש בארה''ב, גם לשם הגיעו הסימפסונס. רק ששם קראו למקום "חמש הפינות":
הגבול בין דרום קוריאה וצפון קוריאה: במקום שבו נחתם הסכם השלום
הגבול הבא במסע שלנו עבר הרבה מאוד מלחמות (נקובות מדם), ולא פלא שהוא נקבע דווקא במקום הזה. זהו המקום בו הסכימו שני הצדדים (הדרומי והצפוני) על הסכם שביתת הנשק ב- 1953 שסיים את מלחמת קוריאה.
קו הגבול נקבע במרכז השטח המפורז שנקבע בסיום המלחמה, והבית שבו חתמו על הסכם שביתת הנשק עדיין עומד ליד המקום. מאז המקום ספג עוד כמה מהלומות ומבצעים צבאיים, אבל מ- 2006 - אז חודשו שיחות השלום, נרשמות קצת פחות צרות לשני הצדדים.
הגבול עצמו נראה כמו מגרש טניס או סתם מגרש משחקים לילדים, ומאיישים אותו חיילים של שתי המדינות הללו כמעט לאורך כל שעות היממה. העובדה שיש גם חיילים דרום קוריאנים וגם חיילים צפון קוריאנים שעומדים זקוף, משני צידי הגבול, היא מתנה לצלמים השונים, שבאים למצוא את התמונה שתראה שיש שלום בין שתי המדינות.
אז אם מעניינת אתכם ההיסטוריה הקוריאנית ואתם רוצים לראות אותה במו עיניכם, תגיעו ל"קו 38" (הקו הרוחבי בכדור הארץ, שבו נקבעה שביתת הנשק) בקוריאה ותנסו על הדרך לתפוס את התמונה הטובה ביותר. מיציתם? אתם לא צריכים כבר לחזור לארץ - רק 53 קילומטרים משם ממתינה לכם סיאול.
הגבול בין אירופה לאסיה: אבנים מהנקודות הרחוקות ביותר באירופה ובאסיה
נקודת ציון הדרך הבאה ללא ספק נחשבת לאחד המקומות החשובים ביותר בעולם. אתם חייבים להודות שהעיר יקטרינבורג לא נשמעת ממש מוכרת, ובטח לא רשמתם אותה לעולם בטורנירי ה"ארץ עיר", אבל היא העיר הקרובה ביותר לנקודת הגבול המחברת בין היבשות אירופה ואסיה. הרשויות המקומיות של יקטרינבורג קבעו (בעיקר בשביל התיירות) לבנות את האובליסק שיסמן את מעבר הגבול, רק כ- 17 קילומטרים מחוצה לה. האוביליסק מתיר מעבר גבול לכל מי שבא, גם אם אין עליו מסמכים רשמיים ואישורים.
הגבול הרחב בין יבשות אירופה ואסיה נמשך לאורך מאות קילומטרים. הוא עובר לאורך הים האגאי, מיצר הדרדנלים, ים מרמרה, מיצר הבוספורוס, הים השחור, הקווקז, הים הכספי, נהר אוראל והרי אוראל. לאורך ההיסטוריה הגבול עבר המון תהפוכות ואיתו גם האובליסק, שהיה כ- 40 קילומטרים מיקטרינבורג ונהרס במהפכה הבולשביקית באוקטובר 1917. לאחר מכן נבנה מחדש, נהרס שוב, וכך שוב ושוב עד שב -2004, הוחלט לבנות את האובליסק הנוכחי.
הגבול בין אנגליה וסקוטלנד: "שטח הויכוחים"
לדוד משה הייתה חווה, כך אומרים. בסיפור הבא אין דוד משה, אלא כמה דודים אנגלוסקסים ובאמצע החווה שלהם עובר הגבול בין אנגליה לסקוטלנד, שמשתרע על פני 154 קילומטרים ועובר דרך מספר כפרים, שחיים כיום בהרמוניה.
הגבול, שהורכז רשמי ב- 1237 (אמנם הוכרז רק דה פקטו) ונחשב לאחד מן הגבולות העתיקים ביותר בעולם, לא תמיד הראה את החיים השלווים בין הקהילות האנגליות והסקוטיות. למעשה איזור המחלוקת העיקרי ביניהם נקרא "שטח הויכוחים" והמשני נקרא בריוויקשייר. בריוויקשייר הוא שטח צמוד לגבול שנחשב כסקוטי, אבל חציו השני יוצר מן מובלעה בשטח האנגלי (אנגליה סיפחה אותו אליה ב- 1482).
וונדי ווד, סקוטית פטריוטית שלחמה לעצמאותה של המדינה, עשתה מעשה הרואי כשהזיזה את שלטי הגבול שבתוך הנהר, ובכך הביעה מחאתה על הגבולות הקבועים וסימנה כפי שחשבה שמגיע לעם הסקוטי. כמובן שהגבול החדש שסימנה לא החזיק, והשלטים חזרו למקומם הקבוע. ומה עם "שטח הויכוחים", אתם שואלים? הוא נשאר "שטח הויכוחים", ולמעשה אין עליו בעלות של אף אחת משתי המדינות. אבל אם חשבתם כבר להתמקם בו, חשוב שתדעו שיש מי שכבר מנצל אותו כהוגן וזה הפושעים, שמגיעים להתיישב בשטח הריק ומשתמשים בו כמקלט.
וסיפור קטן לסיום: בעבר, החוק המשפטי באנגליה קבע שנערים ונערות נחשבים עדיין לקטינים עד גיל 18, ואילו אצל שכנתה, הפחות מחמירה, הגיל עמד על 16. הצעירים והצעירות האנגלים, שלא היו מסוגלים להתאזר בסבלנות עד שיגיע הגיל בו יוכלו לענוד טבעת נישואין, היו קופצים מעל החומה הקטנה ומתחתנים בצד הסקוטי (לעיתים עם הסקוטים עצמם). מה לא עושים בשביל האהבה.
מתכננים לנסוע לאחד מהמקומות המצויינים בכתבה? תעשו לנו לייק!
>> חבילות לחו"ל בחג המולד: כמה זה עולה לנו?