למי שכבר נפשו באיים הרבים שיש לתאילנד להציע, שוטטו בין כפרי הצפון ומכירים את כל מרכזי הקניות בבנגקוק (Bangkok), מוצעים כאן מסלול חדש ומעניין וגם דרך חדשה להכיר את תאילנד מקרוב: נהיגה ברכב שכור. הדבר מתבקש בכל כך הרבה יעדים בעולם, אז מדוע לא כאן? ההגה בצד ימין, נכון, אבל זה לא המקום היחיד בעולם שבו זה כך, ובטח לא תירוץ טוב מספיק. הנהיגה בעיר הגדולה היא תענוג מפוקפק ואף מסוכן ואיני ממליץ לנהוג בבנגקוק. לפיכך מתחיל המסלול המוצע כאן באי פּוקט (Phuket), לאחר טיסה פנימית מבנגקוק. הרעיון הוא לצאת בנהיגה מהדרום ולהחזיר את הרכב בשדה התעופה בבנגקוק, בלי להשתמש בשירותיו בעיר הגדולה. כמובן שאפשר לבצע את המסלול גם בכיוון ההפוך: לצאת לדרך משדה התעופה בבנגקוק, ולסיים בפוקט.
בקו אווירי, המרחק מפוקט עד בנגקוק הוא כ-670 קילומטר, לאורך גבולה של תאילנד עם מיאנמר (Myanmar, לשעבר בורמה), ממש מעל חלקה הצר של תאילנד, בואכה מחוזותיה הדרומיים ביותר. לאורך כ-1,000 קילומטר של כבישי הדרום מסתתרים לא מעט אתרים מדהימים שאינם על ציר התיירות העיקרי, וזה חלק מהקסם שלהם.
בניינים בגובה דקל
לאחר חציית גשר המחבר את האי פוקט ליבשה, מפרידים כ-80 קילומטר בכביש המהיר מספר 4 בין שדה התעופה בפוקט (Phuket International Airport) לשורה של אחוזות נופש לאורך חופי קאו לאק (Khao Lak). פה ושם נראים מטעים של עצי גומי וכן של דקל השמן, אך פרנסת האזור מושתתת כיום על תיירות.
תנופת הפיתוח והשגשוג האדירה שהיתה מנת חלקו של האזור נקטעה בגל הצונאמי שהיכה בדצמבר 2004. הגל הותיר אלפי הרוגים ונזקים עצומים לאורך עשרות קילומטרים של חופים ציוריים, אך כיום, יותר משבע שנים אחרי, האזור שוב משגשג, והוא שוקק תיירים. תקנות הבנייה של המחוז אוסרות בנייה לגובה של יותר מדקל קוקוס, ומשמרות את ריחוקו של האזור מאתרי התיירות ההומים שבאי פוקט. כאן תוכלו למצוא בתי מלון ברמה הגבוהה ביותר וגם אכסניות פשוטות יותר, מגוון מסעדות, מועדוני בילוי, והרבה חופים יפהפיים.
אזור קאו לאק הוא גם בסיס היציאה לביקור בפארק הלאומי איי סימילאן (Ko Similan), הנחשב לאחד מאתרי הצלילה הטובים ביותר בתאילנד, ומככב ברשימות שונות המכתירות את עשרת אתרי הצלילה הטובים בעולם. 11 האיים (שגם נקראים לפי מספרים, מאחד עד 11) נמצאים במרחק של כ-60 קילומטר מחופי קאו לאק, ומשך השיט אליהם הוא בין 70 דקות בסירת מנוע מהירה לשלוש שעות בסירה אטית יותר. חוויית השיט עלולה להיות מפוקפקת למדי, בהתאם לגובה הגלים, וכמובן שהמזל משחק פה תפקיד לא קטן.
לפני העלייה לסירה ברציף טאפ לאמו (Thap Lamu) התבקשנו להוריד את הנעליים ולהותירן בסלסלה גדולה על הרציף. הרעיון הוא שנגיע יחפים לאיים המותרים בעגינה ובטיולים רגליים כדי לצמצם את טביעת הרגל שלנו, תרתי משמע, ולמנוע הצטברות של אביזרי הנעלה נטושים על החוף. אולם כנראה זו רק גחמה מקומית ולא הנחיה רשמית, שכן על האי פגשנו תיירים אחרים כשלרגליהם נעליים.
בפארק הלאומי סימילאן יש שני סוגים של אתרי צלילה: בצד המזרחי שוניות אלמוגים המתפרסות על מדרון מתון, וביניהן כתמי חול וסלעים; והצד המערבי ידוע בסלעי הגרניט העצומים מתחת למים, ובאינספור המעברים ביניהם, המספקים לצוללים אתגר ויופי רב. גם ללא בלוני אוויר, נהנינו ממראות בלתי נשכחים של מגוון דגים, אלמוגים ושאר יצורים תת-ימיים בעזרת שנורקל, מסכה וסנפירים. בחלק מהאיים, למשל באיים 1 ו-2, אסורה העלייה על החוף, והמבקרים יורדים למים מהסירות, משנרקלים וחוזרים כלעומת שבאו. הסיבה היא שמירה על שוניות האלמוגים, על אתרי הטלה של צבי ים, על צמחיית המנגרובים ועוד.
באי סימילאן (אי מספר 8) מומלץ לצאת להליכה קצרה המובילה לתצפית מדהימה על המפרץ. רצועת החוף הצחורה, מי הטורקיז והצמחייה המקיפה את המפרץ יוצרים מראה של גלויה ציורית, וסלעי הגרניט הניצבים בראש הגבעה בזוויות כמעט בלתי אפשריות משלימים את התמונה.
עושר טבעי בפארק קאו סוק
הגיע הזמן לעזוב את ים אנדמן (Andaman), שבצדה המערבי של תאילנד, ולהתחיל לעשות את הדרך לצדה המזרחי ולמפרץ תאילנד, שהוא חלק מים סין הדרומי. נסיעה בכביש הרוחב 401 מובילה אותנו לאזור הפארק הלאומי קאו סוק (Khao Sok) שבפרובינציית סוראט טאני (Surat Thani). זהו פארק לאומי ותיק שהוכרז ב-1980, והוא כולל שריד גדול ליער גשם עתיק יומין, וכן אגם מלאכותי גדול (165 קילומטר רבוע, כגודלה של הכנרת שלנו) שנוצר עקב בניית סכר רטצ'אפראפה (Ratchaprapha). הסכר נבנה על ערוץ נהר קלונג סֶנק (Khlong Saeng), שהוא יובלו של נהר פּום דואנג (Phum Duang) וגובהו 94 מטר. עם חנוכת הסכר ב-1986 נוצר מאחוריו אגם צ'או לארן (Cheow Larn), שממימיו מזדקרים אינספור צוקי אבן גיר, הגבוה שבהם מתנשא לגובה של 961 מטר מעל פני המים.
אף שייצור חשמל בכוח המים נחשב ירוק יותר מדרכים אחרות, גם כך נגרמת פגיעה לבית הגידול הטבעי, ועל פי מחקר במימון של הבנק העולמי משנת 1995, 52 מיני דגים שחיו בעבר בערוץ נהר קלונג סנק לא שרדו את השינוי החד באופיו של בית הגידול, ונכחדו. עם זאת, בשטחו של פארק קאו סוק, המשתרע על פני 739 קילומטר רבוע, חיים עדיין בעלי חיים וצמחים ממגוון ביולוגי אדיר, הכולל זוחלים, דו-חיים, בעלי כנף ופרוקי רגליים. בגזרת היונקים אפשר למנות את הטפיר המלאי (Tapirus indicus), כמה מיני איילים, פיל אסיאתי, חזיר בר, דב מלאי, מיני קופים כמו לנגור, מקק וגיבון ואפילו חתולים גדולים, ובהם נמר ערפילי וטיגריס.
למרות המגוון העצום של מיני הצומח בפארק, את תשומת הלב תופס ללא ספק צמח אחד, המחזיק בתואר "בעל הפרח הגדול ביותר בעולם". זהו הראפלסיה (Rafflesia kerrii), צמח טפיל הקרוי על שם סר תומאס ס' ראפלס, שגילה אותו באינדונזיה ב-1818, והוא הפרח הרשמי של מחוז סוראט טאני. קוטרו של הפרח האדום העצום, שהוא חלקו היחיד הנראה לעין של הצמח, עשוי להגיע ל-75 סנטימטר (קוטרו של המין הגדול ביותר מגיע לכ-90 סנטימטר), והוא פורח למשך שבוע אחד בלבד בעונה היבשה, בין ינואר למרס.
הפארק הלאומי קאו סוק מספק מגוון פעילויות למטיילים, ובהן סיורים רגליים ביער הגשם ובצמחיית המנגרובים, שיט אבובים רגוע, סיורים על גבי פילים, שיט בקיאקים או בסירות מקומיות ממונעות באגם המלאכותי, סיורי צפרות ומעקב אחר בעלי חיים (כולל סיורי לילה), טיולים למפלים ולמערות, וכמובן נופש מהנה ודגים מצוינים למאכל.
ציפורים משוגעות
כשהגענו לחופיה המזרחיים של תאילנד, הצפַּנו לעבר העיר צ'ומפון (Chumphon), בירת מחוז באותו שם. בערך במחצית דרכנו לבנגקוק, עצרנו בעיר העושה רבות כדי למצב עצמה כאתר מרכזי לצפייה בנדידת עופות דורסים. מ-2002 חוגגים בעיר מדי שנה את פסטיבל הצפייה בדורסים (Raptor Watch Festival), שהוא המנוף העיקרי למיצובה של תיירות אקולוגית באזור.
התחנה הבאה נמצאת במרחק של כ-90 קילומטר צפונה - העיירה באנק ספאן (Bang Saphan) - שממנה יצאנו לביקור מרתק ב"אי החור", קו טאלו (Koh Talu). האי הקטנטן הוא אחד מאתרי הדגל של פרויקט לשיקום שוניות האלמוגים באזור תאילנד (פרויקט בשם "שיתוף הפעולה ויניתאי לגידול אלמוגים לכבוד הוד מלכותו המלך", Vinythai Coral Cultivation Collaboration for His Majesty the King). מי שיגיע לאי במהלך החודשים הקרובים יוכל עוד להשיב לטבע את אחד הפרטים האחרונים מ-80 אלף האלמוגים, שניתנו למלך תאילנד כמתנה ליום הולדתו ה-80 לפני כחמש שנים (ראו כתבה במסע אחר 246, מרס 2012). לתיירים בנוסף מוצעות באי פעילויות מגוונות: נופש וטיפולי ספא, סיורים רגליים לתצפית מהגבעה שבראש האי ופעילויות ימיות כמו שנירקול וצלילה, דיג דיונונים ושיט קיאקים.
את הלילה אפשר להעביר בעיר ואה הין (Hua Hin), המרוחקת מפארק סאם רוי יוט רק כ-60 קילומטר לכיוון צפון. העיר הפכה פופולרית מאוד בקרב תושבי בנגקוק כאתר לנופש לסוף השבוע, שכן היא נמצאת רק כ-220 קילומטר מדרום לבירה. בשנים האחרונות העיר התחבבה גם על תיירים. בשנות ה-20 של המאה ה-20 קבע המלך פרג'אדיפוק (ראמה ה-7), את אחוזת הנופש המלכותית שלו בכפר הדייגים הקטן, ומאז קשור המקום קשר הדוק למשפחת המלוכה התאילנדית.
קשה לומר כי חופי העיר הם מהיפים בתאילנד, אך לאורכם נבנו בשנים האחרונות מלונות יוקרה של מיטב הרשתות, והנופשים מוזמנים ליהנות ממנעמי העיר וממנעמי המלון שבו הם שוהים. בסביבה עולם טבע עשיר, ואפשר לטייל בפארקים הלאומיים, במערות, במפלים ועוד. יש האומרים כי מבנה העץ של תחנת הרכבת של ואה הין הוא היפה ביותר בתאילנד כולה.
מכאן נותרו כ-220 קילומטר נהיגה צפונה, וגם אם ניקח בחשבון את עומס התנועה בקטע הנסיעה האחרון, הסובל מפקקי התנועה האינסופיים של בנגקוק, בתוך שעתיים וחצי עד שלוש ניפרד מהרכב בשדה התעופה ועושים דרכנו לעיר כדי לטעום מהכרך הגדול והשוקק הזה, המספק עולם שונה מזה שאליו התרגלנו בטיול.
השכרת רכב: אפשר לשכור רכב דרך חברת הרץ כשהעלות כוללת קילומטרים ללא הגבלה, ביטוח צד ג', כיסוי נגד תאונות וגניבות, ועוד.
* נעם סגן-כהן - גיאוגרף, מוסמך בניהול משאבי טבע וסביבה. מוביל טיולים למדינות אמריקה הלטינית וליעדים אחרים ב"חברה הגיאוגרפית – ברק אפיק", ומרצה על מגוון יעדים ונושאים. noam@noam-ways.com
* הכתבה התפרסמה באתר ifeel.