לאחר שאומנים מאיסלנד ופינלנד הביעו את התנגדותם להשתתפותה של ישראל באירוויזיון הקרוב, כעת נשמעים גם קולות מהמדינה המארחת – שוודיה. יותר מ-1,000 אומנים שוודים חתמו על מכתב פתוח נגד השתתפותה של ישראל בתחרות המוזיקה, חלקם, אחרים השתתפו בעצמם באירוויזיון, ואליהם מצטרפת באופן לא מפתיע גם פעילת האקלים השוודית גרטה טונברג. במכתב נטען כי הצבא הישראלי ביצע "פשעי מלחמה חמורים" נגד תושבי עזה: "מה שקורה בעזה הוא אסון הומניטרי", נכתב בפנייה לאיגוד השידור האירופי (EBU).
הטענה המרכזית של אותם שוודים החתומים על המכתב היא שתחרות המוזיקה אמורה לעסוק אך ורק בבידור ומאחר שכך היא לא אמורה לתת במה לישראל כפי שהשתתפותה של רוסיה נמנעה בעקבות המלחמה עם אוקראינה. אבל למרות שמלכתחילה ברור לכולם שהאירוויזיון היא תחרות פוליטית, גם העיר המארחת, מאלמו (Malmö), היא כנראה לא יעד שיחבק את הישראלים שיגיעו אליה.
במהלך השנים, מאלמו נקשרה לעתים קרובות למקרי אנטישמיות, והעיר השלישית בגודלה בשוודיה חווה עלייה נוספת בתקריות נגד יהודים מתחילת המלחמה בישראל. "זה נעשה הרבה יותר גרוע. ההתערבות מצד הרשויות בשנים האחרונות הציגו שיפור בנושא, אבל אחרי ה-7 באוקטובר האנטישמיות עלתה משמעותית", אומרת מירה קלבר, סטודנטית יהודייה ויו"ר הנוער היהודי במאלמו. "אני מבינה שישראל זוכה לביקורת; גם אני עושה את זה בעצמי. אבל לכו לשגרירות ישראל ותפגינו, אל תלכו לבתי הכנסת. אם אתם הולכים לבית הכנסת אתה בעצם הולכים ליהודים בשוודיה, וזה מה שמפחיד אותי".
כפי שמתרחש במקומות רבים שבהם הסנטימנט האנטישמי גבוה, גם במאלמו שנאת היהודים מתחברת עם הסלידה מישראל. עם מחאות, שרפה של דגל ישראל, קריאות לניתוק היחסים והפגנות מול מוסדות יהודיים, הרשויות בשוודיה בכלל ובמאלמו בפרט מתקשות להילחם בתופעות, במיוחד כשזה מגיע לפעילות של האוכלוסייה המוסלמית בעיר.
מקלט ליהודים ולנאצים
אנטישמיות היא לא תופעה חדשה בשוודיה. למעשה, היא הייתה שם עוד לפני שנוסדו הקהילות היהודיות הראשונות בשטוקהולם ובמרסטראנד ליד גטבורג בסוף המאה ה-18. לקראת סוף המאה ה-19 ותחילת ה-20, ההגבלות והאפליה הרשמיות של המדינה נעלמו, אך ניתן היה למצוא אידיאולוגיה ותעמולה אנטישמית הן בממסד הפוליטי הישן והן בתנועות ניאו-נאציות ופשיסטיות.
באופן מפתיע, סופה של מלחמת העולם השנייה, שהותירה את שוודיה הניטרלית ללא פגע יחסית, לא היה הסוף של הנאציזם השוודי. לאחר המלחמה שוודיה אירחה תנועות גזעניות, לאומניות ופשיסטיות רבות ובעוד האליטה הפוליטית אימצה בהדרגה ערכים אוניברסליים והמשיכה לפתח מדינת רווחה סוציאל-דמוקרטית, הימין הקיצוני בשולי החברה השוודית פרח.
למאלמו היה תפקיד מעניין בשלבים האחרונים של מלחמת העולם השנייה ובשנים שלאחר מכן. מצד אחד, זו הייתה העיר שהפכה למקלט בטוח ליהודי דנמרק ולניצולים ממחנות ריכוז, שהגיעו לחופיה לאחר שחצו את מיצר אורסונד בבריחה מהנאצים ב-1943. מצד שני, זה היה מקום מושבה של "תנועת מאלמו", שמילאה תפקיד מרכזי בשיקום הימין הקיצוני באירופה עוד בשנות ה-50 ואפילו סייעה לארגן את המילוט של קצינים נאצים לדרום אמריקה.
"לא ציונות ולא אנטישמיות – שתיהן קיצוניות"
למרות שהאנטישמיות רווחת בשוודיה כבר עשורים, בעשור האחרון ואולי קצת יותר מאלמו הפכה בעיני רבים לסמל לסוג חדש של אנטישמיות שוודית. בעוד שקיצוניות ימנית עדיין מסוכנת ומאיימת על היהודים במאלמו בדיוק כמו בכל מקום אחר, בשנים האחרונות השתלטה אנטישמיות מיובאת שמקורה במזרח התיכון ובסביבות איסלאמיסטיות.
האנטישמיות החדשה הזו, שלא פעם מתערבבת גם עם אידיאולוגיה איסלאמיסטית ברורה, כבר הספיקה להוכיח כמה היא יכולה להיות מסוכנת. בשנת 2012 הרעיד פיצוץ את המרכז הקהילתי היהודי ובשנת 2009 הושלכו בקבוקי תבערה לעבר בית הלוויות היהודי המקומי. באותה שנה הייתה מאלמו זירה למהומות סביב גביע דייויס בטניס, כשבזמן שישראל ושבדיה שיחקו, אלפי מפגינים אנטי-ישראלים יצאו לרחובות והמחאה התפתחה להתקפות פיזיות ומילוליות נגד יהודי העיר וכוחות אכיפת החוק.
באותו זמן, ראש העיר לשעבר, אילמר ריפאלו, הואשם בכך שהוא חלק מהבעיה ולא חלק מהפתרון כשאמר ליומון מקומי כי "איננו מקבלים לא ציונות ולא אנטישמיות – שתיהן קיצוניות ושמות את עצמן מעל קבוצות אחרות". אבל הבעיות לא פסקו כאשר ריפאלו הוחלף ב-2013 והפגנות פרו-פלסטיניות, במיוחד בתקופות של מבצעים צבאיים בעזה, המשיכו להציג סיסמאות ושלטים עם רטוריקה אנטישמית כבדה.
גם במלחמה הנוכחית יצאו רבים להפגנות ברחבי מאלמו וקראו לפגיעה ביהודים ובישראלים במדינה. רובם של המוחים מוסלמים המתגוררים בעיר, כשלמעשה מתוך 300 אלף התושבים של מאלמו כ-50 אלף מוסלמים. בשוודיה חיים 800 מוסלמים שמהווים 8 אחוזים מכלל האוכלוסייה, כך שההשפעה שלהם מורגשת בהחלט גם בפוליטיקה אבל גם ברחובות שבהם המתח עולה.
שוודיה משנה כיוון: יחס פרו-ישראלי מתעצם
ב-30 באוקטובר 2014, שוודיה הפכה למדינה החברה הראשונה באיחוד האירופי שהכירה בפלסטין כמדינה. הסוציאל-דמוקרטים השוודים, שחזרו לשלטון לאחר שמונה שנים באופוזיציה, רצו להחיות את תהליך השלום על ידי עידוד "כוחות פלסטינים מתונים", כדבריה של שרת החוץ דאז מרגוט וולסטרום. היו להם גם תקוות גדולות שהמחווה שלהם תהווה מוטיבציה למדינות אחרות באירופה, אבל זה לא היה המקרה.
כעת, מעל תשע שנים מאוחר יותר, שוודיה שינתה באופן קיצוני את עמדתה. במשך שנים רבות הייתה הממלכה הסקנדינבית אחת ממדינות המערב המחויבות ביותר לעניין הפלסטיני, אך מאז מתקפת הטרור של חמאס על ישראל ב-7 באוקטובר, המדינה הנשלטת כעת על ידי הימין, הראתה תמיכה כמעט בלתי פוסקת בישראל. שינוי זה, המקביל לחלק ממדינות אירופה, ממחיש עד כמה המלחמה בישראל הובילה לחלוקה גם בעמדת האיחוד האירופי שהייתה די אחידה במשך שנים.
עמדה זו של שוודיה מחייבת את המדינה לנווט באיזון עדין: בעוד שהיא אינה דוגלת בהפסקת אש, היא קוראת לגישה הומניטרית כלפי תושבי עזה ולהגנה על האזרחים. עם זאת, היא נמנעה מהצבעה על ההחלטה שהציגה ירדן בפני העצרת הכללית של האו"ם ב-27 באוקטובר בעד "הפוגה הומניטרית מיידית, עמידה ומתמשכת". הטקסט "לא גינה באופן ברור את התקפות הטרור נגד ישראל של חמאס ולא התייחס לזכותה של ישראל להגן על עצמה מפני טרוריסטים", הסבירו במשרד החוץ השוודי.
המהפך הפרו-ישראלי של שוודיה, שהתעצם מאז ה-7 באוקטובר, אינו התפתחות לאחרונה. הוא נערך ביוזמת הסוציאל-דמוקרטים, שנאלצו להודות כי להכרה בפלסטין לא הייתה כל השפעה מלבד העכרת היחסית בין שוודיה לישראל במשך השנים. הגעתה של אן לינד, שהחליפה את מגרוט וולסטרום כראש משרד החוץ ב-2019, סימנה התחלה חדשה ושוודיה הפחיתה את הביקורת שלה על ישראל. ההתקרבות הגיעה לשיא עם ביקורה של לינדה בירושלים ב-18 באוקטובר 2021, והפכה לראש הדיפלומטיה השוודי הראשון שמבקר בישראל מזה עשר שנים.
אתמול (שלישי) הודיעה שוודיה כי תפסיק לשלוח תרומות לאונר"א: "הכסף יעבור במקום זאת לארגונים הומניטריים אחרים", אמר יוהאן פורסל, השר השוודי לשיתוף פעולה בין-לאומי לפיתוח וסחר חוץ. השינוי הזה ביחסה של שוודיה לישראל צפוי להיפגש עם התנגדות פנימית חריפה, במיוחד ברחובות של מלאמו, אבל הוא חלק מהגדרה מחדש של מדיניות החוץ של המדינה: לא עוד "מעצמת-על מוסרית" על הבמה הבין-לאומית.