11:00 בבוקר ב-Mur de Barrez, כפר קטן דמויי מרמלדה במחוז אווירון (Aveyron) שבצרפת. קרני אור מלוכסנות משתרבבות אל תוך החדר שלי ואני קופצת מהמיטה וממהרת להסיט את הווילון. משפשפת את עיני בתימהון מהול בהתרגשות. חלמתי חלום? מספר דקות לאחר מכן, אני במבואת האוכל החמימה של Auberge du Barrez , המלון הכפרי של השף הישראלי אורי פנחס נאור, שף מחונן שלמד אצל פול בוקוז, שיחד עם אשתו המקסימה סופי, מנהל אכסניה כפרית עם מסעדה מעולה. "בוקר טוב" מלבבת לכיווני סופי ברכה עולצת בעברית במבטא צרפתי מודגש. "את רוצה קפה? כמו בישראל, אורי מכין". קפה כמו בישראל, פירושו הפוך מוקצף כדבעי, דווקא נקודה חלשה במסע הגסטרונומי המפואר אותו אני עתידה לחוות בימים הקרובים.
נאור, צעיר נחוש וטיל מונחה מטרה, הגיע לצרפת לבדו לפני מספר שנים, ואפילו לבקש קפה בצרפתית לא ידע. חמוש בכישרון, חריצות ונחישות, הוא התחיל ללמוד בבית הספר הגבוה לבישול של השף עטור הכוכבים פול בוקוז. "בלילה", הוא נזכר, "הייתי יושב עם המילון ומנסה להבין מה למדתי באותו היום". שנים לאחר מכן, הוא קבע פה את ביתו היפהפה עם אשתו סופי, קונדיטורית מחוננת. השניים נפגשו במהלך סטאז', התאהבו והשאר היסטוריה מתוקה וטעימה. הזוג מגדל 3 ילדים ומנהל את האכסניה היפהפה והמסעדה הנהדרת, בה הוא מבשל וסופי מכינה את הקינוחים. חלום שהתגשם.
אני לוגמת מהקפה המשובח, טועמת מפינוקי הבוקר של אורי ומתכננת בעצלתיים את שארית היום. "רוצה לבוא איתי לקנות קצת גבינות ולחם", מציע אורי ואני מיד קופצת על המציאה. מי יסרב לסיבוב בין מכמני הכפר עם השף. אחר הצהריים אורי לוקח אותי לגינה שהוא מטפח. ביצי חופש, עלים רעננים וזעפרן טרי הם רק חלק מהתוצרת המקומית שהוא משלב בתבשיליו. בערב אורי מגניב אותי למרתף היין הקריר, ומפציר בי לשדך יין שיהלום את מנת כבד הברווז אותה הוא יגיש כמנה ראשונה.
לזלול את Aveyron
שלוש וחצי שעות טיסה ישירה מתל אביב למארסיי, קפה קטן, חזק ומדויק ואני כבר בדרך לעיירה רוקפור, המקום בו מיוצרת אחת הגבינות המפורסמות בעולם. ברוכים הבאים למחוז Aveyron, אחד ממחוזות צרפת היפים, הטעימים והפחות מוכרים לתייר הישראלי. מעבר לחמדת הנופים שמציע המחוז, שומר האזור על צביון צרפתי משפחתי אותנטי. כזה שאינו נגוע במסחור יותר, ומטיילים בו, לפחות נכון לרגע זה, בעיקר משפחות צרפתיות.
לא על האוכל לבדו
לאחר סיור במערות הגבינה של העיירה רוקפור, ארוחת צהרים מעולה מלווה ביין טוב, נסענו לעיירה היפהפה רודז תוך חציית הגשר הגבוה בעולם. התמקמנו במלון המרהיב בפשטותו, השוכן בפאתי העיר, ובערב ירדנו כמיטב המסורת הצרפתית לאפריטיף שלאחריו ארוחת ערב צרפתית מסורתית.
לוקח מעט זמן להיכנס לקצב החיים הצרפתי והכפרי. זה הגורס שיש להקדיש את מלוא תהומות הרצינות לאוכל ולמשקה. סביבנו במסעדה, מקומיים מבושמים ולא רק מיין. לאף אחד אין טלפון סלולרי על השולחן, וכולם הפלא ופלא, מדברים זה עם זה, במקום להעלות תמונות של מגש הגבינות המפואר לאינסטגרם.
למחרת בבוקר, ארוחת בוקר של בגטים וקרואסונים חמימים במלון, ואנחנו יוצאים לשוק הססגוני של העיירה רודז. זהו שוק מקומי Comme Il Faut (כמו שצריך), בו מיטב היצרנים והחקלאים מכפרי הסביבה, מתגאים בתוצרתם המקומית. העובדה שאכלנו ארוחת בוקר דשנה, אינה מפריעה למוח להמשיך ולייצר את הורמוני החשק. אלה החומדים לעצמם טעימה מחריץ גבינה מקומית, מאפה טרי, או סתם כוס של יין בכיכר העיר. אבל לא רק בתרבות האוכל עסקינן. בעיירה רודז נמצאת אחת מהקתדרלות היפות באירופה, כמו גם מוזיאון מרגש של אמן הוויטראז'ים סולאג', אליו מגיעים חובבי אמנות מרחבי העולם. השנה מוצגת במוזיאון תערוכה של פיקאסו, והחגיגה כפולה לחובבי האמנות.
ארוחת צהרים אוכלים ב"קפיטריה" של השף המפורסם מישל בראס (Michel Bras). בראס הוא שף עטור כוכבי מישלן, שמסעדתו ממוקמת בכפר בו נבקר. "הקפיטריה" היא המסעדה "בג'ינס" של בראס, מגמה עולמית של שפים מפורסמים המקימים לצד מסעדתם עטורת הכוכבים, מסעדה באווירה פחות רשמית. משם נסיעה לאלבי (Albi), למוזיאון טולוז לוטרק - הצייר המפורסם, יליד המקום. מי ששבע מאמנות, יכול לטייל בעיר היפה השוכנת על גדות נהר הטארן.
חבורת החמדנים יוצאת למחרת לMarcillac לביקור ולסיור טעימות ביקב. חרף השעה המוקדמת, איש אינו מסרב לטעום את היין המצוין, האופייני לאזור. אזור Aveyron, אינו אזור יין מובהק כבורדו או בורגון, אך יין המארסייק (marcillac) המיוצר בו הוא מיוחד במינו. משם אנו ממשיכים לכפר Conques, כפר ציורי, אחד היפים של צרפת. ומשם לארוחת צהרים של סטייקים בעיירה lagiol, המפורסמת בזכות הסטייקים מפרות האוברק הרועות באזור. אחרי הצהריים מוקדש לביקור במפעל סכינים המייצר סכינים יפהפיות בעבודת יד ומשם ישירות למלון של אורי וסופי, שמחכים לנו עם חיוך ענק, אוכל נהדר, כאמור אותו סיור בכפר, וסדנת בישול יוצאת דופן.
תרבות של תיירות חקלאית
נפרדנו בצער מסופי ומאורי, והמשכנו בדרכנו דרומה לעיירה הרומית העתיקה Nimes, שאף מכונה "רומא של דרום צרפת", ארוחת צהרים מקומית בביסטרו מעולה ונסיעה לעיר Arles, בה נבקר. ארוחת ערב חגיגית לסיכום הטיול במסעדת כוכב מישלן, שם נחגוג את סיומו של הטיול עם דגים ופירות ים – הגסטרונומיה של דרום צרפת.
פרולוג
השבוע סחטתי את הטיפות האחרונות של שמן האגוזים שהבאתי איתי מהטיול. היו אלה טיפות טהורות של זהב ענברי שטפטפתי בקמצנות על גבינת טום מהכפר של אורי, שהפכו כל ביס לקסם בפה. הסתכלתי בצער על הבקבוק הריק, והבנתי שעלי להמתין עד לאביב, עת נשוב, חבורת הגרגרנים ואנוכי, לחלום גסטרונומי שני במחוז Aveyron.
חברת Wanago הישראלית, שגילתה את צפונותיו של האזור, מציעה סיור גסטרונומי מסעיר חושים לקבוצה קטנה ואיכותית החובבת את מנעמי החיים הטובים והטעימים. חמישה לילות ושישה ימים למטיבי לסת, בהם אוכלים, שותים ובוכים (מאושר כמובן). במהלך סיור ההכנה בו השתתפתי אני, חוויתי לונה פארק של ריגושים. האזור, שופע ממיטב אוצרותיה הקולינאריים של צרפת, וכפריו מתפקעים ממסעדות מצוינות, מחנויות אוכל, שווקים, גבינות וחומרי גלם שיכולות להרחיב את אישוניו של כל בר דעת וקיבה.
את הטיול מובילה ומנחה – חגית אברון, מחברת רב המכר "שישי בבוקר", לשעבר כתבת הקולינריה של עיתון גלובס ובעלת אתר הפנאי: חגית אברון.