אלבניה, הממוקמת ליד יוון, מקדוניה, קוסובו ומונטנגרו, הופכת במהירות ליעד תיירותי פופולרי. בירתה טירנה נחשבת לאחת הערים הצבעוניות בבלקן, והמדינה מושכת בדרך כלל נופשים וחובבי אוכל שנמשכים לשילוב מרתק של יופי, היסטוריה ומורשת תרבותית עשירה.

אבל מתחת לנופים המרהיבים והכפרים הציוריים, מסתתר אחד מהפרויקטים הגדולים שנעשו באלבניה, וכנראה שהוא היחיד מסוגו בעולם. במהלך המלחמה הקרה חוותה אלבניה תקופה של פרנויה שהגיעה לשיאה עם 175,000 בונקרים מבטון שנבנו בעלות אסטרונומית עבור הארמגדון הגרעיני שמעולם לא הגיע.

המנהיג הקומוניסטי אנוור הוג'ה הורה על מערכת הבונקרים, "הבונקריזימי", ברחבי המדינה תחת שלטונו שדגל בבידוד המדינה משנות ה-60 עד שנות ה-80. משוכנע שכולם מיוגוסלביה השכנה ועד יוון, נאט"ו ואפילו בעלי בריתו לשעבר בברית המועצות רצו לפלוש לארצו, הוג'ה החל בתוכנית לבניית בונקרים בממדים טיטאניים. מהגבול הצפוני עם מונטנגרו ועד לחופים הפונים לאי היווני קורפו, אלבניה מכוסה בבונקרים.

בונקר בהרי אלבניה (צילום: Marco Alhelm, shutterstock)
הבונקרים נבנו גם בהרים הגבוהים של אלבניה|צילום: Marco Alhelm, shutterstock
בונקר אלבניה ים (צילום: Tomasz Wozniak, shutterstock)
מספיק בונקרים כדי להגן על כל תושבי המדינה|צילום: Tomasz Wozniak, shutterstock

 

להוג'ה היה שם למצב המוכנות שכל האלבנים צריכים להיות בו – gjithmone gati, או "תמיד מוכנים". המצב הזה בא בחלקו מחוויותיו במלחמת העולם השנייה. לתפיסתו של הוג'ה, כל אותם בונקרים נועדו להגן על כל אזרחי אלבניה, שכיום מונה סך הכל 2.8 מיליון איש בשטח של 28 אלף קילומטר, קצת יותר גדולה מישראל.

המהנדס הצבאי האלבני ג'וסיף זגאלי קיבל הוראה מהוג'ה לבנות את הבונקר האלבני, וסיפק לזגאלי אמצעים הנדסיים קפדניים והשמועות היו שחוזקם של הבונקרים נבחן על ידי הפגזות של טנקים כדי להבטיח את יכולותיהם. זגאלי הבין שעיצוב עגול עוזר לפזר את ההדף ואת הפגזים, ולכן מרבית הבונקרים נבנו בצורת כיפה.

מרבית הבונקרים בעלי הכיפה היו קטנים יחסית ותפקידם היה להכיל עד שני אנשים, אך אחרים נבנו במטרה להגן על מאות ואלפי אזרחים במידה ותקיפה גדולה בהרבה תתרחש. אבל המלחמה הגדולה שהוג'ה חשש ממנה לא הגיעה, והמדינה צנחה לעשורים של עוני ורעב. המורשת של הבונקרים נמשכת הרבה מעבר לממד הפיזי; הבנייה של כל אחד מהם מחושבת לעלות שוות ערך לדירת שני חדרי שינה ובנייתם ללא ספק סייעה להפוך את אלבניה לאחת המדינות העניות באירופה, מורשת שנותרה עד היום. 

מנהרות בונקר טירנה אלבניה (צילום: PaulSat, shutterstock)
חלק מהבונקרים נבנו כדי לעמוד במתקפה גרעינית|צילום: PaulSat, shutterstock
בתוך בונקר אלבניה (צילום: EvaL Miko, shutterstock)
צורת הכיפה עוזרת לעצור את ההדף |צילום: EvaL Miko, shutterstock

ממקלטים למוקדי תיירות

אף על פי שרבים מאותם בונקרים קרסו או נהרסו, מאות מהם נותרו וקיבלו חיים חדשים כאסמים לבעלי חיים, נצבעו כדי להידמות לפרחים בפרברי העיר בשביל להפוך פחות למפגע ועוד. בחלק מאתרי הנופש של החוף האדריאטי של אלבניה (כשעה מערבית לטירנה), כיפות בטון הפכו לדוכני מזון וחדרי הלבשה.

בונקר אלבניה חוף (צילום: Rostasedlacek, shutterstock)
הבונקרים הפכו לחלק מהחיים בכל מקום באלבניה|צילום: Rostasedlacek, shutterstock

הייעוד המשוכלל ביותר של מבני יום הדין הללו הוא ה-Bunk'Art, צמד מוזיאונים-גלריות אמנות להיסטוריה הממלאים שני מקלטים גרעיניים תת-קרקעיים שנבנו עבור הוג'ה ובני בריתו. בין החדרים המנוכרים וחסרי החלונות שנועדו להגן על מנהיגי המפלגה מפני פיצוץ גרעיני, ישנם אולמות קולנוע, חפצים ואמנות עכשווית שצוללים להיסטוריה של אלבניה של המאה ה-20, כולל הכיבוש האיטלקי הפשיסטי בין השנים 1939-1944 וכן בעידן הקומוניסטי.

כניסה לבונקר טירנה אלבניה (צילום: trabantos, shutterstock)
חלק מהבונקרים הפכו למוזיאונים |צילום: trabantos, shutterstock
בונקר בונקארט טירנה אלבניה (צילום: posztos, shutterstock)
הבונקרים נועדו גם לספק מקלט לאנשי השלטון|צילום: posztos, shutterstock
קולנוע בונקר אלבניה (צילום: PhotopankPL, shutterstock)
באחד מהבונקרים יש גם אולם קולנוע|צילום: PhotopankPL, shutterstock

מערכת המנהרות ​​התת-קרקעית שנחפרה מתחת למצודה של עיר הולדתו של הוג'ה, ג'ירוקאסטרה, בדרום המדינה, היא בין המרשימות ביותר והיום המקום הוא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו. צוותי הבנייה עבדו במשמרות בסודיות כדי להבטיח שאף אחד לא יוכל לראות את התוכנית המלאה של רשת המנהרות באורך 1,500 מטר שנבנתה כדי לשכן את הפיקוד הצבאי במקרה של תקיפה זרה. המערכת התגלתה לאחר נפילת הקומוניזם בשנות ה-90 ומאז הפכה למוקד תיירותי.