אנו שטים בצוללת שקופה בעומק מאה מטרים מתחת לפני הים, ופתאום אני רואה צללית של כריש פטיש. הוא אינו בורח כפי שפטישנים עושים כשהם פוגשים צוללנים עם בלוני חמצן המשחררים בועות. הוא מתקרב לצוללת במהירות. אני חוששת שהוא יתרסק על החופה השקופה, ומתוך אינסטינקט אני מתכופפת, לא לפני שאני רואה את לובן הגחון שלו - מראה מפעים - ואז, כשהוא במרחק שני סנטימטרים מאיתנו, הוא מסובב את ראשו בחדות ימינה ושמאלה, כאילו חטף פתאום זרם חשמלי, ושובר שמאלה. בחיים לא אשכח את זה. אני רואה את הסצנה מול עיניי, כאילו זה קרה עכשיו".
כשמקשיבים לחוויות של סמדר בוקסבאום מירידתה בצוללת למעמקי הים ליד האי קוקוס בקוסטה ריקה, אפשר לחוש את ריח המלוח על המים. כשהיא מפליגה בתיאור הכרישים, הצלופחים הטורפים ודגי המאנטה, כבר מרגישים במים. ההתלהבות שלה מידבקת, סוחפת כמו נחשול. "הרגשתי שאני בועה של אוויר במים עמוקים, צוללת בתוך טיפת מים, כשסביבי כרישים ודגי ענק... כמו פיטר פן שאהב לעוף בשמיים, עפתי במים. ראיתי שמונה סוגי כרישים, וכשפגשתי גם טייגר שארק, שאפילו לא היה ברשימת המשאלות שלי - זה כאילו אראלה ממפעל הפיס מתקשרת אליך".
אראלה לא התקשרה, אולם לפני שיצאה בוקסבאום לספארי צלילה ליד האי קוקוס, מאתרי הצלילה הנחשבים בעולם, התקשר אליה אחיה והעניק לה מתנה ליום הולדתה ה-50: כרטיס ירידה למצולות הים בצוללת ננסית, שבכוחה לרדת לעומק ששום צולל, מיומן ככל שיהיה, אינו יכול להגיע אליו בעזרת בלוני חמצן. "חוץ משלושת הילדים שלי, זו המתנה הכי מדהימה שקיבלתי בחיי", מספרת בוקסבאום, שעובדת שנים רבות כמדריכת תוכנה, וחולמת שנים רבות עוד יותר להגיע כמה שיותר עמוק לתוך המים.
"נולדתי בנהריה, וגדלתי ממש על הים. אפילו כביש לא הפריד בין הדירה שלנו לים. בלילות הייתי נרדמת לצלילי הגלים. אני לא מאסטר בצלילה, אבל מאז שאני זוכרת את עצמי אני משנרקלת וצוללת. צללתי קודם באילת, אחר כך צללתי חמש שנים בכל אתר אפשרי בסיני, וצברתי מאות צלילות. הגעתי לקריביים, לדרום תאילנד, צללתי באיי סיישל ובמלדיביים, וגולת הכותרת עד היום היא הצלילה באי קוקוס - שבעה ימים של צלילות עם בלונים.
"ביום האחרון, הדובדבן שבקצפת, ירדתי בצוללת לעומק של מאה מטרים למשך שעה וחצי. בעומק הזה הכול חשוך, אבל לצוללת יש שני פנסים חזקים שמאירים באפילה, ואתה רואה הכול - כרישים, דגי מאנטה על רקע כחול, תוואי שטח מדהימים... אתה מרגיש לגמרי חלק מהים, והכול בלי להתאמץ, בלי ציוד צלילה, כשאתה יושב בנוחות ונושם חופשי".
בקפסולה של הצוללת
הצוללת הננסית שעליה מספרת בוקסבאום אינה בדיוק צוללת, וגם לא ממש ננסית: זהו כלי שיט היברידי - שישה מטרים אורכו, שלושה מטרים רוחבו, שלושה מטרים גובהו ושבע טונות משקלו - שעונה לשם החכם Undersee. להדיוטות כמוני זה נראה כמו מכונית מירוץ שלחזיתה מחובר תא טייס של מסוק. "באנגלית קוראים לסוג הזה של צוללות Submersible (שניתן לשקע אותן), בניגוד ל-Submarine, שמרגע ירידתה למצולות נשארת במעמקים", מסביר שמוליק בלום, המנהל התפעולי של הצוללת, השייכת לקבוצת Undersea Hunter שהקימו שני ישראלים.
"הצוללת ההיברידית הזאת צפה תחילה כמו סירה במים, אז אפשר להתיישב בקבינה שלה, המחופה בקפסולה שעשויה מחומר אקרילי. כשמגיעים לאזור שבו רוצים לרדת לעומק, מרוקנים את מכלי הציפה, ומפעיל הצוללת מתחיל להוריד אותה למעמקים. בתוך הקבינה יש אטמוספרה אחת, אין בכלל שינויי לחץ. יש מערכת מיזוג אוויר, ואפשר לרדת בה עם שני נוסעים-תיירים עד לעומק של 450 מטרים. עם תיירים אנחנו יורדים עד 300 מטרים. חופת האקריליק, חומר שכמעט נעלם במים ונעשה שקוף, מאפשרת שדה ראייה מושלם. זה כמו לקחת הליקופטר, ובמקום להמריא איתו לשמיים, צוללים איתו עמוק מתחת למים".
אחרי שנים שבהן צוללות ים-עמוק היו נחלתם הבלעדית של מכוני מחקר או של יחידי סגולה כבמאי הקולנוע ג'יימס קמרון ועשירים אחרים, מגיע תורם של תיירי הצלילה להגשים את הפנטזיה הרטובה. "החלום שלי, כמו של כל צולל, היה תמיד להגיע עמוק יותר, לקצה, לראות מה יש שם מעבר לפינה", אומר בלום. "הצוללת נותנת בדיוק את זה - אפשרות להגיע לאחת החזיתות האחרונות בטבע, שבה אפשר לראות סביבה בריאה ולפגוש יצורים מהכי קטן ועד הטורף הכי גדול, ולראות מה באמת יש שם מעבר לפינה".
מתברר שיש שם הרבה, כיוון שהצוללת מופעלת באחד האתרים המלהיבים ביותר את חובבי הצלילה - האי קוקוס באוקיינוס השקט, חמש מעלות צפונית לקו המשווה, כ-530 קילומטרים דרומית מערבית לחופי קוסטה ריקה*(נא לא להתבלבל עם איי קוקוס באוקיינוס ההודי). מכנים אותו אי הכרישים, כי סביבו נאספים יותר פטישנים מאשר בכל מקום בעולם, לצד כרישים שחורי סנפיר, כרישי סילקי ומיני כרישים נוספים, כאשר על קרקעית הים החולית רובצים כרישים לבני סנפיר. האי ואזור ימי נרחב שסביבו הוכרזו אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, מה שלא מפריע לצבי ים, לדגי מאנטה, לכרישי לווייתן וללווייתנים גדולי סנפיר לעבור בסביבה, לשמחת חובבי הצלילה הפוגשים שם גם חתולי ים, צלופחים טורפים ועטלפי ים.
אוורסט מתחת למים
אמיר גור, 35, מנהל מחלקת הצלילה והשיט בחברה הגיאוגרפית ברק אפיק, ירד עם הצוללת לאתר המכונה אוורסט, הר תת-מימי שבסיסו בגובה מאה מטרים מתחת למים, ופסגתו מגיעה לגובה חמישים מטרים. אור השמש שעדיין מגיע לשם מאפשר קיומה של שונית אלמוגים עשירה. "זאת חוויה מדהימה, לראות פסגה של הר תת-מימי עטופה בדגים ובאלמוגים, תמנון שמטייל לו בשקט ולפתע חולפים להם צלופחים טורפים (מורינות)... רואים שם סרטנים ענקיים, כרישים מוזרים, דברים שנראים מהאגדות. כל צורת ההשקפה על המעמקים דרך הצוללת היא אחרת: בצלילה רגילה אתה רואה דרך מסכה, אך רק לכיוון שאליו אתה שוחה ומביט; כאן אתה מרגיש שאתה בחצי כדור, פתוח לכאורה, מביט לטווח של 180 מעלות ויותר".
גם עופר כתר, 35, שותפו של גור במחלקת הצלילה והשיט, מכיר את החוויה מקרוב. הוא עבד כמפעיל הצוללת בקוסטה ריקה, ואינו שוכח את כריש העומק הראשון שראה בחייו. "ירדתי לעומק 190 מטרים, ולקראת סיום הצלילה הבחנתי לפתע בזווית העין במשהו שזז במים. ירדנו מיד בעקבות התנועה, פשוט רדפנו אחרי משהו שזז, עד שנגלה לעינינו כריש עומק ענקי, שאי-אפשר לראות כשצוללים בעומקים רגילים.
"זה מרגש, כי מרגע שאתה נכנס לעולם הצלילה, אתה תמיד רוצה להגיע עמוק יותר. העולם מציב לך מגבלה, ואתה רוצה למצוא דרך להתגבר עליה. יש כאלה שמפנטזים על טיסה לחלל כדי למצוא חיים בכוכב אחר, אני רוצה להגיע עמוק יותר ויותר בים ולראות מקרוב יצורים חיים שלא ראיתי".
כדי לרדת בצוללת יש להפליג תחילה 500 קילומטרים מהיבשה, תענוג השמור לחוקרים ולמדענים, לבעלי יאכטות או למצטרפים לטיולי צלילה מאורגנים. מיהם האנשים שיוצאים לצלילה כזו? גור וכתר מספרים שקהל תיירי הצלילה הישראלי שונה מתרמילאים צעירים היוצאים לטרק או נזרקים תחת עץ דקל, וגם מפנסיונרים המבלים שעות באוטובוס תיירים. מדובר לרוב בבני 40-35 ויותר, שעבדו, הרוויחו, וכבר הסתובבו קצת בעולם; הרפתקנים אמידים או פשוט משוגעים על צלילה, שחוסכים דולר לדולר כדי לצאת להרפתקה ייחודית.
לשמוליק בלום, המפעיל את הצוללת בקוסטה ריקה, חשוב לציין את התרומה של הצוללת גם למחקר: "הצוללת מופעלת על סוללה, כך שיש לה השפעה אפסית על הסביבה, ויש בה ציוד צילום מתקדם. לקוסטה ריקה אין אמצעים להחזיק צוללת כזו, לכן הפעלנו תוכנית עם המכון לחקר הימים שם, שבמסגרתה אנחנו לוקחים מדענים ואוספים דוגמאות של אלמוגים ושל סלעים בעזרת זרוע רובוטית המחוברת לצוללת. יש להם אישור איסוף, ולאחר מחקר הממצאים מגיעים למוזיאון הטבע והמדע המקומי. זו התרומה שלנו לקהילה, לצד השימוש בצוללת לתיירות ולמסעות מחקר וצילום של נשיונל ג'יאוגרפיק".
"בסופו של דבר", מסכם עופר כתר, שליווה בצוללת מדענים וגם תיירים, "מתברר שמה שכולנו רוצים זה פשוט לראות דגים. עורכי דין ורופאים ומהנדסים נהנים פשוט לראות בעלי חיים מיוחדים במים, ובצלילות עם מדענים יש גם ייחוד: אפשר לפעמים להתעכב שעה ליד איזה מלפפון ים, והם יקפצו בבועה משמחה ומהתרגשות. גם זה מחזה ייחודי בעומק מאות מטרים מתחת לפני הים".
מידע מעשי
מחירים: צלילה לעומק 300 מטרים, שלוש שעות, 1,800 דולרים; צלילה לעומק 100 מטרים, שעה וחצי, 1,200 דולרים. חברת סי הנטר (www.underseahunter.com) והחברה הגיאוגרפית ברק אפיק (www.geotours.co.il) מציעות טיולי צלילה באי קוקוס, שבהם אפשר לשלב צלילות עומק - כ-5,000 דולרים לעשרה ימים, בתוספת תשלום נפרד לירידה בצוללת (www.underseahunter.com).
