"למרות שיש אין סוף יעדים על פני הגלובוס, התייר הישראלי דווקא במקרים רבים אוהב את המוכר והטוב", מספר נועם רון, מנהל השיווק של איסתא. "יתכן שיש משהו באופי שלנו, בו מעדיפים 'ללכת על בטוח' ולחזור ליעד מוכר בו אנו יודעים למה לצפות".
הישראלים מכורים לתאילנד, פריז וניו יורק
אז לאן חוזר התייר הישראלי? מסתבר שיש שלושה יעדים מרכזיים שאנחנו חוזרים אליהם. "בעבר היו זוגות שהיו נוסעים עד 4-5 פעמים בשנה לטורקיה בגלל השילוב בין אופי החופשה והעלות הזולה. אבל מאז שהיא ירדה ממפת התיירות פריז וניו יורק מככבות בגדול", מעיד רון. "אחריהן ברשימה נמצאת תאילנד. יש את המכורים לתקופת החגים בתאילנד, אפילו שאינה אידיאלית מבחינת מזג האוויר. אחרים נוהגים לטוס שוב ושוב בין דצמבר לפברואר, אז גם מזג האוויר נחשב לאידיאלי".
כמו כן, רבים בארץ "מכורים" לנסיעות למטרות ספורט. "טיסות לחופשת סקי, או לאירועי ספורט כמו משחקי כדורגל, או תחרויות אתלטיקה ושחייה גם חוזרות על עצמן. בנוסף, יש אוהדי קבוצות ספורט המלווים את קבוצתם לכל נסיעה לחו"ל", מגלה יואב כהנא, מנהל תחום חו"ל של חברת הדקה ה-90.
הנה כמה אנשים שחוזרים מדי שנה לאותו מקום. אנשים המקיימים מונוגמיה טוטאלית עם היעד הזה בעולם, חלקם כבר לא בטוחים מהו הבית האמיתי שלהם. גם אתם מכורים למקום בחו"ל? ספרו לנו כאן על זה.
"בניו יורק הכל יכול לקרות" | לירון בוננו
מכורה ל: ניו יורק.
הפעם הראשונה: "בגיל 10 וחצי עם הוריי".
כמה פעמים: 10 ביקורים.
מתי נוסעת: "כמעט תמיד באביב, באפריל או מאי".
אהבה ממבט שני: "התאהבתי בניו יורק בפעם השנייה שביקרתי בה, בגיל 16 וחצי".
אני שוב מתאהבת: "באנרגיה, ברחובות העמוסים, באנשים הנמרצים, באופנה, במסעדות והברים, במוזיקה ובתיאטרון".
מותר גם להתאכזב: "פעם אחת נסעתי עם קבוצה גדולה של חברים, רבנו הרבה והרגשתי שהעיר חמה, לחה ומעצבנת במיוחד. והכי נורא, לא הספקתי להגיע למקומות האהובים עליי".
מעבירה את הלילה: "בדירה של חבר בלואר איסט סייד, או באזור צ'לסי"
ממליצה: תיאטרון הסיטיזנס - תיאטרון אלתורים שעם מקימיו נמנית איימי פוהלר. תמיד מקפידה ללכת לשם בכל ביקור, לערב של אלתורים וצחוקים; שופינג בברודויי שבסוהו, רחוב הקניות החביב עלי; הניו וורלד תיאטר - מתחם מעולה של הצגות אוף ברודויי כמו אבניו קיו, רנט ועוד, עם בר משובח בתוך המתחם; שדרות בדפורד בווילאמסבורג ברוקלין; Mercury Lounge - מועדון הופעות הרוק החביב עלי בעיר; קלינטון בייקרי קומפני - מסעדת דיינר מופלאה בלואר איסט סייד, ארוחות בוקר מושלמות; רחוב סנט מארקס באיסט ווילג' - מלא בחנויות קטנות לקומיקס, מוזיקה וסושי משובח.
במילה אחת (או שתיים): " בניו יורק הכל יכול לקרות".
"באמסטרדם חיים בהילוך איטי" | אורי גלילי
מכור ל: אמסטרדם.
הפעם הראשונה שלי: טיול בר-מצווה, גיל 13.
כמה פעמים: 6 ביקורים.
מתי נוסע: "ספטמבר-אוקטובר. אני תמיד אוהב להגיע לליל כל הקדושים, ליום המלכה או סתם לסילבסטר".
אהבה ממבט ראשון: "כבר בפעם הראשונה שקמתי בבוקר באמסטרדם, בגיל 13, ידעתי שזה המקום שלי. נחתנו מאוחר בלילה,ונסענו לבית של חברים שהיה ממוקם בפרברי העיר. לא היה לנו מושג איפה אנחנו ולאן לוקחים אותנו - נכנסו לאוטו, נסענו, יצאנו מאוטו, נכנסו לבית גדול, הלכנו לחדר שינה ונרדמנו. אבל כשקמנו בבוקר זו הייתה הרגשה של משהו שראית בסרטים, קלישאה של מקום פסטורלי - אוויר נעים, הכול ירוק מסביב, נהר מאחורי הבית, ברבורים שטים ופרחים צבעוניים. החוויות הראשוניות והתמימות האלה הן שהשפיעו עליי, עוד הרבה לפני שידעתי על החלונות האדומים, הקופי שופס, המועדונים והצ'יפס עם המיונז".
מותר גם להתאכזב: "אמסטרדם היא עיר קטנה ובתוך יום אתה יכול להכיר את כולה. כבר עשיתי את רוב האטרקציות, חלקן עשיתי כמה פעמים. דודה שלי אומרת "ראיתי תמונות שלך בפייסבוק מהנסיעה האחרונה, וכל שנה אני רואה את אותן התמונות". בשביל לעשות את הביקור שלי יותר מיוחד, אני תמיד יוצא קצת מהעיר - יש המון מה לעשות בהולנד ולא חסר אטרקציות בערים מסביב. אם אתה לא יוצא מאמסטרדם במשך כמה ימים אתה מרגיש כמו במבוך מעגלי, וזה הדבר האחרון שאני רוצה שיקרה לי".
איפה ישן: "מלונות שקרובים לכיכרות המרכזיים. טיפה יקר, אבל קרוב לכל מקומות הבילוי ולקווים של הטראם".
ממליץ: sport's cafe - אכול כפי יכולתך ב-12 אירו עם הספריבס הכי טעים בעולם, מומלץ אחרי ביקור בקופישופס; de klos - לא מקורי במיוחד, אבל הסטייק הכי טוב באמסטרדם; טיול אופניים מאורגן - הדרך הכי טובה, כיפית ומרזה להכיר את העיר, להכיר מה עומד מאחוריה ולהכיר אנשים מסביב לעולם; bar crawl - יש שניים כאלו בעיר. משלמים 20 אירו ועוברים בין שישה דאנס-בארים שמפוצצים אותך בשתייה. דרך נהדרת להכיר אנשים מסביב לעולם".
במילה אחת (או שתיים): "שלווה אקטיבית".
"תאילנד היא המוזה שלי" | בני דון-יחייא
מכור ל: קוסומוי, תאילנד.
הפעם הראשונה שלי: לפני שלוש שנים.
כמה פעמים: 4 ביקורים.
מתי נוסע: "בין אוקטובר לינואר. השנה דווקא נסעתי באוגוסט והיה מוצלח למרות הלחות הקשה. אמנם רצוי לא להגיע בתקופת המונסונים, שמטרידים את התיירים בתקופות שונות בחלקי תאילנד הנרחבים, אבל מי שמכור לשחייה, ואני מכור, יוכל לשחות שם כל ימות השנה".
אני שוב מתאהב: "הים התכול- טורקיז, דימום המנוע אחרי כמה חודשי עבודה מייגעים בארץ והרגיעה שהתאילנדים הצנועים משרים. גם המחירים הנמוכים עוזרים להימשך למדינה הטרופית. הדבר הטוב ביותר שקורה לי שם הוא שאני מצליח לתפוס מוזה, שמאפשרת לי לכתוב בחדר על הים, עם הלפטופ שעובד שעות נוספות. בנופש האחרון סיימתי שם ספר ילדים וקידמתי כתיבה של מחזה. דבר נוסף ומשמח שקורה לי הוא שאני קורא ארבעה או חמישה ספרים בשבועיים. זהו הספק שבישראל אין סיכוי שאגיע אליו".
מותר גם להתאכזב: "לא קרה לי אף פעם. הנופשים האחרונים בקוסומוי היו קסומים".
איפה ישן: "במלון בונגלוס, מטרים ספורים מהים וקרוב לבית חב"ד. כל תאילנד גדושה בבתי מלון. רבים מהם צמודים זה לזה לאורך החופים האין סופיים. מלון סביר עולה 200 שקל ללילה, וב-300 שקל ניתן למצוא חדר מעולה כולל ארוחת בוקר מספקת, אם כי רחוקה מאלה שאנחנו רגילים להן כאן".
מקומות מומלצים: "צ'אנג מאי - מרכז קוסומוי".
במילה אחת: "שלווה".
"הבנתי שאני לא צריכה מפה כדי להסתובב בלונדון" | דקלה קינג
מכורה ל: לונדון.
הפעם הראשונה שלי: בת 12, טיול בת מצווה.
כמה פעמים: 10 ביקורים.
מתי נוסעת: "גם וגם. בחורף בכלל ובתקופה של כריסמס בפרט יש קסם שאי אפשר להעביר במילים".
אהבה ממבט ראשון: "בגיל 18, כשאמא שלי לקחה אותי לטיול לפני הגיוס. הסתובבנו ליד הביג בן, התחלנו לחפש את הדרך חזרה במפה והחלטתי שאני לא צריכה מפה. טיילנו, ומסתבר שמאחורי הביג בן יש גן קטן עם עצים שגורמים לגן להראות כאילו יש לו תקרה של עלים. באותה עונה העצים היו מלאים פרחים סגולים, המקום היה מקסים ויחד עם זאת כל כך פשוט. קפצנו לסופר, קנינו סנדוויצ'ים וקפה וישבנו בגן הזה שעתיים פלוס. זה היה הרגע שידעתי שזה זה".
אני שוב מתאהבת: "בקובנט גרדן, המקום האהוב עלי בעיר הזאת. אי אפשר להגיע לשם ולהשתעמם - תמיד יש הופעות רחוב, זמרים, נגנים, לוליינים, הצגות בתיאטראות שם ועוד. באחת הפעמים הייתי עם ידיד שלי בהצגה. כשיצאנו התחיל לרדת שלג, היו עמודי חימום לאורך כל האזור ודוכנים של אנשים שמכרו לחמים שהם אפו עם גבינות שהם הכינו. קנינו כיכר וכמה גבינות, ישבנו שם והרגשנו כמו בסרט מצויר".
מותר גם להתאכזב: "כשאני רואה ברחובות הפגנות נגד ישראל שי לי תחושה אמביוולנטית לגבי המקום. זה קורה מדי פעם לכמה שעות עד שהמשטרה מפנה אותם, אבל זה לא כל כך נעים לראות את זה".
איפה ישנה: "במלון על Bayswater Road או בדירה של חברים".
מקומות מומלצים: " נוטינג היל - בימי שבת יש שם שוק, עם מוזיקה, אוכל ואווירה מדהימה; קובנט גרדן; האזור של גשר לונדון עם כל הפארקים באזור; בלסטר סקוור אני ממליצה לקנות גלידה ולהסתובב עד הערב, יש שם את כל הפרימיירות של כל הסרטים, והסלבס באים בהמוניהם. בקיץ יש שם פארק שעשועים קטן ונחמד".
במילה אחת (או שתיים): "בשבילי המילה 'אושר' הכי מתאימה, אבל אני חושבת שלכל שאר האנשים המילה היא 'קלאסיקה'".
"בפריז אני גרסה הרבה יותר טובה של עצמי" | אמילי מואטי
מכורה ל: פריז.
הפעם הראשונה שלי: "כשהייתי בת 10 נסעתי עם אימי ואחי. בגיל 14 כבר נסעתי לבד והיה לי ברור שיום אחד, אחת הדירות המוארות בסן ז'רמן תהיה שלי. לימים 'הסתפקתי' ברובע העשירי, ממנו עברתי לשישה עשר, ממנו לרביעי וחתמתי בארבעה עשר ליד מונפרנס".
כמה פעמים: "הפסקתי לספור. חייתי שם 6 שנים ומאז אני נוסעת בכל הזדמנות, לענייני בילוי ולפעמים גם עבודה".
מתי נוסעת: "אין מבחינתי חשיבות לעונות השנה או לחגים- בכל הזדמנות אני מגיעה לפריז. זה יכול להיות שמזמינים אותי לישיבה או אירוע של אחד מהארגונים החברתיים בהם אני פעילה. לפעמים מזמינים את בן זוגי ואז אני 'תופסת טרמפ'".
אהבה ממבט של פריזאית מן המניין: "באחד מסופי השבוע הארוכים ירדתי לקנות פרחים. הייתי בת 23 וברחוב בו גרתי ברובע העשירי היה שוק ובו גבינות, אוכל מוכן ופרחים. בשלב ההוא הרוכלים כבר קראו לי בשמי, אהבתי אותם ואת העובדה שאני אחת מהם, כבר לא זרה, הם אישרו אותי כפריזאית מן המניין והייתי מאושרת".
אני שוב מתאהבת: "כשהמונית נכנסת לעיר משדה התעופה. זה בדיוק הרגע בו אני פותחת את החלון ושואפת את העשן המתוק של פריז".
מותר גם להתאכזב: "אין דבר כזה וגם אם קיים זה הרבה יותר מורכב מ'אכזבה'. אני מניחה שכשאני פוגשת את חבריי הלבנונים והאיראנים בפריז יש בי צער שרק במקום הספציפי הזה יכולה להתקיים ביננו חברות של בני אדם, שווים בין שווים".
איפה ישנה: "כשהנסיעה היא בענייני עבודה אז בדרך כלל בבית מלון מטעמם. אם לא אז מתנחלת אצל אחד מחברי או מחליפה דירות עם האקס שלי שגר שם".
מקומות מומלצים: "הפעילות המועדפת עלי היא לשכור אופניים באבניו מונטיין ברובע השמיני, לרדת לכיוון הסיין ולרכב על גדותיו עד סן מישל, משם להיכנס דרך תאטרון שטלה לרו דה ריבולי, ולנסוע עד הגנים התלויים ברובע ה-12 או עד קנאל סן מרטין. בדרך לעצור בפלאס דה ווז לסיבוב גלריות ולפרופיטרול בבולונזרי שבפינת רו דה טורנל.
במילה אחת (או שתיים): " בפריז אני גרסה הרבה יותר טובה של עצמי".
"השילוב המושלם בין חופים שקטים וחיי לילה סוערים" | גיל קידר
מכור ל: פלאיה דל כרמן, מקסיקו.
הפעם הראשונה שלי: טיול אחרי הצבא ב-2005.
כמה פעמים: 4 פעמים.
מתי נוסע: "בסביבות סוף יוני, תחילת יולי".
אהבה עוד לפני מבט ראשון: "כמה דקות לפני הנחיתה, כשהמטוס טס לאורך רצועת החוף של מזרח מקסיקו. המים בצבע תכלת והחופים הלבנים גרמו לי להתאהבות ממבט ראשון".
אני שוב מתאהב: "השילוב המושלם בין השקט והרוגע על החוף במהלך היום, לבין חיי הלילה הסוערים כשהחושך יורד".
מותר גם להתאכזב: "האכזבה מגיעה כל פעם מחדש כשאני עולה על המונית בדרך לשדה התעופה. התחושה שהחופש נגמר וחוזרים לחיי היומיום הרגילים".
איפה ישן: "בדירות שניתן להשכיר בעיר. ההיצע מאוד גדול וניתן למצוא דירות ברמה גבוהה ובמחירים זולים".
מקומות מומלצים: "פלאיה דל כרמן הוא מקום קטן. הליכה מצד אחד לצד השני של מרכז העיר לוקח פחות מרבע שעה. ההרגשה שם אחרי שהות של כמה ימים היא שאתה כבר מכיר את כולם. במהלך היום רוב האנשים מתרכזים בחוף הממיטאס, בשעות הערב במסעדות לאורך "השדרה החמישית" ובשעות הלילה ברחוב שבו נמצאים מועדוני הלילה והברים של העיר. לפני שנתיים נפתח בעיר מועדון ה"קוקו בונגו"- גרסה מוקטנת של אותו המועדון מקנקון (מועדון גדול ומפורסם). מדובר בחוויה של פעם בחיים. או ארבע פעמים, במקרה שלי".
במילה אחת (או שתיים): "גן עדן ביום וג'הנם בלילה".